ראש יוסף על פסחים· רבי יוסף תאומים
פרק ראשון · דף יג.
תוספת ד"ה ר"ג נימא כר"מ או כר"ג י"ל הל"ל מ"מ אין הלכה כר"י תנא קמא דלא כוותי'. אבל לומר כר"מ או כר"ג מסופק הוא אי מותר יק הוא או לאו גם י"ל אי ר"מ ור"ג לכאורה הלכה כר"ג ויבואר אי"ה:
רש"י ד"ה ה"ג ואי בעית אימא קבע הלכתא דאי ר"א ברתותא הי' לומר דאמר כר"א אלא כהאי תנא דקבע הלכתא ולא הוזכר שמו. ומש"ה אמר כהאי תנא:
ד"ה מזון ובע"פ אסור לאכול ממנחה ולמעלה. וצ"ע דחמץ משבע אסור ואי רבותא קאמר דסעודה ג' א"א בשום פת אפילו מצה הא אסיקנא בע"פ דמנחה קטנה קאמר. וסעודה ג' זמנה משבע. עיין א"ח ה"פ תע"א ותמ"ד וירושלמי האוכל מצה בע"פ כבא על ארוסה. ומצה עשירה ממנחה קטנה קאמר ויבואר:
ד"ה טהורה יאכילם לכלבים או יבטל. קשה נהי דאוקמי' אדאוריי' בביטול מ"מ אמאי לא ישליכם לים. כמ"ש רש"י בדף ה' ב' בד"ה וש"מ ישליכם לים והיינו אי יש טוחן אחר טוחן. ולים לא בעי פירור עמ"ל פ"א מחו"מ ובמגיה:
ד"ה אף לדבריכם אמאי לא פלגיתו תלויות כו'. יש לראות אי תלוי' מן התורה אסור לשרוף דאסור להפסיד בידים וספק תורה לחומרא א"כ למה
ישרוף כלל יבטל ואוקמי' אד"ת. ואי דלאחר הפסח אסור הא רק משום הערמה ויש ליישב ועיין תוס' ד"ה ושורפין:
ד"ה לא בערבי שבתות ולמחר עי"ט. משמע בשבת יכול לבא ועיין עירובין מ"ג. וגם כשחל שבת ע"פ מה טומאה יש הא כבר הכין הכל מאתמול:
בתוספת ד"ה ושורפין. אע"ג דמ"ה ביטול סגי כיון דסופו ליאסר ולילך לאיבוד כו'. בירושלמי פלוגתא דר"י ור"ל בחמץ שביטלו אי אסור לאחר הפסח ולר"ל יאמר ברייתא כר' יהודא. דג' קראי לאסור חמץ לאחר הפסח מן התורה. ועיין מהרש"א לר' יוסי בחנם אין לטמא כלל. אבל לשרוף ליכא איסור תורה דסופו לאיבוד. ובחנם לא הוה דלמא אתי למיכל מדרבנן. וקשה תלוי' למה ישרוף דבדיל מני' וכל השנה רשאי להיות בביתו. וי"ל דרמי בכלי מאוס ויבואר אי"ה: