אור ברסלב
ראש יוסף על פסחים פרק ראשון › דף יב.

ראש יוסף על פסחים· רבי יוסף תאומים

פרק ראשון · דף יב.

דף יא.

גמרא. ומה אלו דייקינן כו'. דהאי דקאמר שלש בתחלת שלש והאי דקאמר חמש בסוף חמש ואנן ניקום ונקטל מספיקא. הנה פריך אפילו הלכו להם העדים וא"א לשאול להם איך קטלינן מספקא כיון דאפשר דהאי דאמר כו'. וכ"ש אי איתא לפנינו דצריך לשאול להם. ומ"ש והאי דקאמר חמש לכאורה וי"ו הפירוד דא"נ שלש סוף שלש דלמה חמש נמי בסוף חמש. והוה ב' שעות ואין טועה יותר משעה. ואמנם רש"י ד"ה אמר רבא כו'. והנה חילוק שלשה שעות משמע דחילוק ב' שעות מקרבן ומצרפן דתולין הטעות בשניהם וג"א טעי שעה כו'. דלא כמ"ש התוס' ד"ה אלא וא"כ יקשה קושיות התוס' שם וי"ל דרבא לדבריו דאביי קאמר דסובר תולין הטעות בשניהם ואמר א"נ לל"ב נמי כן הוא אפ"ה דלמא תחלת שלש וסוף חמש. ואין טועה שעה וחצי לל"ב. ואה"נ דא' בב' וא' בחמש עדיין קיימת לר' יהודא ורבותא דר"מ קאמר כמ"ש מהרש"א ועמ"ש בתוספת:

אלא אמר רבא כו'. דהשתא אין להקשות איך נקטול מספקא דלמא לא טעו וכ"א עומד בשלו. והוה עדות מוכחשת כיון דרובא דאינשי טעי בכך אזלינן בתר רובא ואמרינן מסתמא טעו בכך. אף דלית לן הוכחה לזה כמו בימים כמ"ש התוס' לעיל ד"ה זה ידע. מ"מ י"ל כן:

בתוספת בד"ה אלא כו'. וי"ל דאין לתלות הטעות בשתיהם עיין מהרש"א לל"ב לאביי י"ל דתולין הטעות בשתיהם וא' בחמש וא' בשבע דעדותן בטלה כבר הוקשה לתוס' ע"ב ד"ה בשית חמה בי קרניתא קאי דאמאי כו' ותירצו דלית לי' לאביי שית בי קרניתא א"נ שאני עדות יע"ש. והנה זה יצדק לל"ק משא"כ לל"ב תקשה א' אומר בשית וא' בשבע או חמש ושית נמי עדותן בטלה כיון דאין טועה בין חמש לשית. או בין שית לשבע וכ"ת דהאי דאמר חמש סוף חמש והאי דקאמר שית תחלת שית. ומעשה הוה בסוף חמש ותחלת שית דלל"ב אין סברא לומר כן דאל"כ מי הכריחו לאביי לל"ב לומר לר"מ אדם טועה משהו ולא כל"ק. וע"כ דאין סברא לומר דהמעשה הי' בסוף חמש ותחלת שית. א"כ הוה לאשמעינן רבותא טפי חמש ושית או שית ושבע עדותן בטלה. לכ"ע ודוחק לומר לענין להרוג אם הוזמו קאמר דעדותן בטלה לחוד קאמר ויבואר לקמן אי"ה בתוס' שם. וכאן אין להאריך. ומ"ש התוס' אלו דייקינן היינו מה מפסיד ונישיילי' ותירצו דלא בדקינן להחמיר כלל:

בתוספת בד"ה באיזו יום אפילו לא כיוונו איזה יום הוה חוזרין ומגידין יש לעיין תכ"ד נ"מ מיהת. והתו' הקשה עדיף מני' והיו יכולין להקשות לאיזה צורך נ"מ בשאלה זו. ועיין מהרש"א ושם בסנהדרין כתב דאי אמרו אח"כ טעינו בעיבורא דירחא אין נאמנין דדוקא כשא' אומר בב' וא' אומר בג'. רואין שינוי ומכוונין ליום א' בשבוע הוא דאמרינן טעו בעיבורא יע"ש:

בפירש"י בד"ה ואי אמרת כו'. חקירות נמי דאיזו שעה ובגמרא מהופך. ויש ליישב בין כך וכך דנמי קאי לבדיקות יע"ש:

ד"ה לר"מ כו'. עוד חמישית. וכ"כ אח"כ בפירוש לשלש יהבינן משעה ראשונה ועיין מהרש"א לעיל תוס' ד"ה אחד אומר כיון לרש"י בכאן אבל בגמרא אין הכרח די"ל באמת לשלש לא יהבינן משעה א':

תוספת ד"ה לר"מ כו'. דאין לתלות הטעות בשתיהם לכאורה כל שלא יש הכחשה ביניהם אין סברא שיטעו. כמ"ש מהרש"א בתוס' ד"ה באיזו יום יע"ש. ודוקא כשא' מכחיש חבירו אמרינן יש כאן טעות א"כ צ"ע מה קושיא חקירות דאיזו שעה הא נ"מ טובא כשאין מכחישין זה את זה אין תולין כלל שטעו ומוזמין הם באותו שעה:

תוכן העניינים

ראש יוסף על פסחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה