אור ברסלב
ראש יוסף על פסחים פרק ראשון › דף טז.

ראש יוסף על פסחים· רבי יוסף תאומים

פרק ראשון · דף טז.

דף טו:

ברש"י ד"ה ספק משקין כו'. מצייר ע"י אדם האוחז דאל"כ הו"ל דבר שאין [בו] דעת לשאול ובלא"ה טהור. ומיירי ברה"י ואפ"ה ספק דרבנן לקולא ברה"י אף בטומאה ועי"ד ק"י ופריי שם:

בד"ה ה"ג והא כדבריו כו'. לשון דברים רבים משמע קשיא לי ממ"ש הר"א מזרחי. פ' ויגש. ויפול על צוארי בנימין. ובנימין בכה על צואריו כתב דבמדויקים כתיב צוארו בלא יו"ד. ודרך כשבח בכינוי הוי"ו להוסיף יו"ד ביחיד כמו אדניו עליו וכדומה דרשו בלשון יחיד וא"כ אין ראי' מדבריו יו"ד הרבים דבכנוי הוא. וא"ל דכדבריו מיותר דהול"ל וכן הי' ר"א אומר. ומלשון רש"י לא משמע כן. ומ"ש בגמרא וכן [כו'] עב"י בי"ד הבדל. בין כך ובין וכן יע"ש ויבואר:

ד"ה קסבר. יוסף בן יועזר. הכין הוא ודאי. דאי רב ושמואל איך מצינו מחלוקת לעיל בבריית' ורב דלא כחד מהם. ועוד דאי פליגי בפ"ע מנא להו להעמיס זה ביוסף בן יועזר. אלא רב דייק לישנא דכן. משמע הם עצמן כמו איל קמצא דכן הוא עצמו. ושמואל סובר בע"כ דחיק לישנא א ב"י דכן אחרים ממה דנימא שלש מחלוקת בדבר ממה דלא הוזכר בברייתא לעיל:

בד"ה קרי כאן כו' אוכלין דחולין כו'. מתרץ בזה דאמאי רמי לשמואל דהוא מפרש דברי יוסף ב"י דדוחק לו לומר דשלש מחלוקת. ולא קשיא לי' לר"מ דאמר לעיל בפירוש טומאת עצמן ד"ת ולא אחרים ותי' דחולין כן הוא. משא"כ קודש ומשקה בי מדבחייא. ע"כ לקודש (דנהי דהיו מביאין חולין לצורך קדשים עמ"ל פ"ב מה' שחיטה). דאל"כ למה טיהרו והא לא שייך הפסד קדשים. ולפ"ז לרב דאמר דכן ממש. לכאורה סובר כרבינא דמקרא מלא דבר הכתוב ומש"ה צריך טמא הוא דאין עושה כיוצא אף בקדשים דהא מהבשר אשר יגע בכל טמא. מי לא עסקינן דנגע באוכל דלכך אימעוט מהוא אף קדשים לא. ועיין רש"י ח"י א' ד"ה ואי ס"ד האי יטמא דכתיב בסיפא יע"ש. שכתב מטמא הוא דלא אצטריך יע"ש. ועיין ר"מ ה' ע"א. איך פסק. ומ"מ קשה מה מקשה קרי בי' בכל טמא דלמא יטמא הבשר ומהוא טמא ידעינן דמשקה כו'. ומ"מ לא אקרי טמא בפירוש והוה כרביעי בקודש:

בד"ה ותלושין אמים מתמה לא אמשקה. דקרא בהדיא כתיב וכל משקה כו' יטמא הכשר. וא"נ טומאת עצמן ד"ת. מ"מ מקרא נדרש לפניו ג"כ. ומכשירין ג"כ. דהא למ"ד טומאת עצמן ד"ת מנא ידעינן דז' משקין מכשירין [אלא] דנדרש נמי לפניו. ואמנם הוא דמתמה לרב דאמר טומאת עצמן דרבנן. וטמא דסיפא הכשר ומים תלושין מכשירין. אם כן איך אמר משקה מטבחייא דהיינו מים אין מכשיר. ומיהו הי' יכול לומר לרב אה"נ דמים תלושין אין מכשירין. וכל משקה קאי אששה משקין לבד מים ואי דלמה לי רישא דקרא. אשר יבא עליו מים לאשמועינן דוקא מחוברין לא תלושין. וע"כ לא כללי' קרא בכל משקה דהא ע"כ למ"ד טומאת עצמן ד"ת. ומקרא נדרש לפניו אהכשר ע"כ דששה משקין קאמר. א"כ ה"ה לרב. אלא מדמשני חד בתלושין וחד במחוברין. וצריכי בתרתי. היינו דרבותא אמר דמים תלושין מכשירין. קשיא לי' שפיר. ועיין במהרש"א ולכאורה זה כוונתו ויבואר אי"ה:

ד"ה שנשפך כו'. מכשיר דאיתקש למים כו'. אינו מכשיר דלא אתקש למים. משמע דכל הכשר (מים) דם מהיקשא דמים. ובאמת מדם חללים ישתה. וכל משקה אשר ישתה בכל כלי דנדרש נמי לפניו נפקא. וההיקש מיותר והיינו לחזקי' לקמן ולר"א צריך היקשא להנאה. ועיין ר"מ פ"א מה' פסולי המוקדשין הל"ו. כתב מהיקשא. ופסק כר"א בפ"ח מה' מ"א. וצ"ע ויבואר:

ד"ה בשר קודש. לשון קדש היה בארץ. טומאה כו' קרא הוא במלכים. וגם קדש הי' בארץ. כלומר טומאה הי' בארץ. כי קדש פי' הפרשה שפורשין מקדושה לטומאה. מקודשת פירושים מופרשת מכל העולם בשבילי או מזומנת לי:

ד"ה ונגע בכנפו. באותו כנף כלומר כו'. פירוש וי"ו הכינוי שב אל השרץ אותו הכנף שהשרץ בו. וע"כ בשרץ גופא. דאל"כ כל הבגד ראשון. וא"נ וי"ו שב אל האיש מ"מ למה למינקט כנף. הל"ל בגדו ומ"ש יין ושמן של נסכים צ"ל ומנחות. ומיהו לחם ונזיד אפשר של תרומה וה"ה יין רק שמן קודש מנחות. ויבואר לקמן מזה.

תוכן העניינים

ראש יוסף על פסחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה