אור ברסלב
ראש יוסף על פסחים פרק ראשון › דף טו:

ראש יוסף על פסחים· רבי יוסף תאומים

פרק ראשון · דף טו:

דף טו.

הפיגול וטמא. אי פיגול ראשון דרבנן. קשה למ"ד אין אוכל מטמא מ"ה. אמאי סובר ב"ש אין נשרפין כאחת ותקשה לרבינא ועיין ערבי פסחים יע"ש:

בפירש"י בד"ה. הפיגול כו'. אלא סיומא דברייתא. צ"ע הא בד"ה והטמא פירש דעיקר הקושיא מהכא דע"כ ל"פ ב"ה וב"ש. אלא פגול שיש לו טומאה דרבנן. וגם טמא ד"ת הא איסור דרבנן לא. יע"ש. ולא די לנו הצער הזה. אלא דלקמן אמר לימא מסייע ודאי. אבל קושיא ליכא מהא ברייתא. ובאמת י"ל אמאי לא מקשה מינה. דלאשמעינן רבותא טפי אפילו תרומה בשבע דליכא טומאה דרבנן. וכח דב"ש בהיתרא שפיר שייך ולא באיסורא. עיין ריש ביצה:

בד"ה מטמא. כו'. ירדה לה תורת טומאה. כו'. עיין בר"מ ור"א. פ"ב מה' מ"א. הי"ד וח"י. ובטהרות פ"ח בר"מ שם. כפי הנוסחא שבידינו סותר למ"ש בחבורו. ועתי"ט שם כתב נא"י מוסכם למ"ש בחבורו דאין ראוי לקבל טומאה עד שיהי' ראוי לאדם. ולטהר מטומאתו. בעינן שיפסל לכלב. והר"א ז"ל סובר כל שחל שם אוכל מקבל טומאה עד שיפסל מכלב. יע"ש:

בד"ה הכי קאמר לי'. כו' דתנא גרמא בידים וה"ה בידים. לכאורה צ"ע. הא לעיל פריך בפשיטות מי דמי. התם גרמא והכא בידים יע"ש:

בד"ה אי הכי דר"מ מדר"ח יליף. דברי רש"י צריכין ביאור לכן אבאר התחיל ואמר אי הכי דר"מ מדר"ח יליף. הוא ל"ד אלא א"ה דבז' מודה. דהא דיליף מדר"ח. כפי מ"ש לעיל. נימא בולד דרבנן לפירש"י בכלי במשקין. אין קושיא לר"י. כמ"ש התוס' ע"א ד"ה ולד הטומאה דרבנן דלפירש"י אין המדה. דלא מדמינן איסור לטומאה כמ"ש מהרש"א ז"ל. דאיסור אין דומה לפסול ג"כ ב עכשיו דמודה ר"י בשבע. וע"כ מדמה שם איסור לשם טומאה. ויליף מר"ע בשבע. א"כ ה"ה בשש נמי. ע"י צירוף מר"ע ור"ח למ"ד אין אוכל מטמא אוכל. כי אם מדרבנן. כמ"ש ע"א ד"ה דמדאוריי' כו'. וז"ש רש"י ר"מ שפיר יליף מדר"ח. כמו דטמא דרבנן מטמאינן בדאוריית' היינו לעשות שני דרבנן. אלמא מקלקלינן דרבנן "כ. שוב יכולין ללמוד בצירוף מר"ע ור"ח. כמו שבארתי כל זה לעיל. ואי קשיא כיון דלמ"ד אוכל מטמא אוכל מן התורה. ל"ק אמאי אין המדה. דמר"ע ליכא למילף כלל. דאין כאן פלס. ומר"ח ל"ד. דבדרבנן סובר יש חילוק בין דרגות. וע"כ עיקר הקושיא למ"ד דרבנן. ואהא לא משני ר"מ לטעמי' ור"י לטעמי' דאין מבוא למ"ד דרבנן. כמ"ש רש"י אח"כ ד"ה ור' יוסי כו'. וא"כ תריץ בפשיטות. וי"ל דעדיף מיני' קאמר. דלמ"ד אוכל מטמא אוכל. ור"י ור"מ פליגי לשיטתם כל אחד. אבל התוס' מיאנו בכל זה. ועמ"ש התוס' בד"ה ר' יוסי לטעמי' שאין זה לטעמי'. וטוב הי' יותר לשנוי בפשיטות. לכן פירש"י בכל השיטה דאכתי לא גזור כל הפוסל כו'. ועמ"ש התוספת בד"ה נימא יע"ש ושם יבואר. ואמנם למ"ש ברש"י ד"ה ור' יוסי ורב ירמי' כר' אדא. או כאביי כו'. יבואר זה באר היטב. וזה נכון:

בד"ה ור' יוסי לטעמי'. דאולד ולד סמיך כו'. ואכתי איכא לאקשויי כו'. דכבר גזרו כל הפוסל כו' וליכא לשנויי במשקין שלשיים בט"י והבשר רביעי. דא"כ שנפסל מבעי' לי'. ומ"ש ע"כ ר' ירמי' כרב אדא או כאביי סבר לה ר"ל הקושיא אי הכי תפול למ"ד מקרא מלא. ובין למ"ד בקדשים עושה לא בתרומה. אמאי אין המדה. לילף ע"י צירוף. ומשני למ"ד בקדשים עושה לא בתרומה מצינו לומר כאקומתא דר' ירמי'. ומיהו ר' ירמי' אקומתא בפ"ע אמרה לא אקושית אי הכי ושפיר מצי סבר כרב אדא או כאביי. ודע אף למ"ד אוכל מטמא מ"ה. אפ"ה צריך לומר דאדר"י סמיך לר' יוסי. כמ"ש התוס' ע"א ד"ה ולד הטומאה דאוריית' יע"ש:

בא"ד דרבינא כו' בתוספת דרבנן כדאוקימנא ברישא כו'. עיין מהרש"א. לא זכיתי להבין מה שהשמיט בציון מלת כדאוקימנא ברישא. ואמנם כוונת דבריו אבאר. כי לכאורה כדאוקימנא ברישא היינו אקומתא דף י"ד בשר שנטמא בכלי במשקין מחמת שרץ. ואין זה לטעמי' דלכ"ע דרבנן. א"כ ר' יוסי אם נימא דחולק אף בשבע דלא כמ"ש ר' יוחנן כאן. א"כ סובר ר"י דלא מדמינן שם [איסור] לפסול כמ"ש התוס' דף ט"ו א' ד"ה ולד הטומאה דרבנן לפירש"י אין המדה כו'. וא"כ לימא ר"מ מדר"ח יליף. ואי דניחא לי' לרש"י דרבינא מודה לר' יוחנן דמודה ר' יוסי בשבע. וע"כ מדר"ע יליף א"כ קשה באמת ליליף מדר' יהושע ור"י אמר אין המדה דהפסד חולין. מ"מ אמאי לא יליף בצירוף מר"ע ור"ח. וע"כ כדאוקמינא ברישא בר קפרא ולד דאוריית' וא"כ ליכא צירוף ושפיר מודה ר"י בשבע מר"ע. אלא דקשיא איך יצויר כלל שלישי ד"ת כיון דאין אוכל מטמא אוכל מ"ה כ"א ע"י משקין ומה הוסיף דכבר גזרו כל הפוסל לשיטת רש"י ותי' מהרש"א ז"ל ע"י עצים דלא כר"ל:

בתוספת בד"ה נימא קסבר ר' יוחנן כו'. משום דיליף מר"ע כו' וי"ל כו' הלשון צריך ביאור דודאי בין כך ובין כך מר"ע יליף. וכלל כוונתם דאי ר"מ מר"ח יליף למ"ד מדרבנן יליף ע"י צירוף ולמ"ד ד"ת יליף מר"ח לחוד דבדרבנן אין חילוק בין דרגות שמעינן מיהת דאיסור ושם טומאה אין לחלק. ור' יוסי דאמר אין המדה לטעמי' דמשקין דאוריית' וליכא צירוף ולמ"ד ד"ת ליכא למילף כלל מר"ח א"כ ע"כ בשבע מודה ר"י דהא מר"ע מיהת אית למילף משא"כ אי מר' יהושע. א"כ מנא לי' [דבז' שורפין] דלמא איסור אין דומה לפסול ועיין מ"ש ברש"י לשטתי' ותוס' לשיטתם. והבן:

בד"ה ונשרפת [י"ל] דקשה להו מה לי בז' ומה לי בשש סוף סוף אזיל לאיבוד גמור מדרבנן כו'. והך נשרפת היינו בשש כדרך העולם:

בד"ה ר' יוסי לטעמי'. עיין מהרש"א ויבואר אי"ה. וכאן אין פנאי:

תוכן העניינים

ראש יוסף על פסחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה