אור ברסלב
ראש יוסף על פסחים פרק ראשון › דף ו:

ראש יוסף על פסחים· רבי יוסף תאומים

פרק ראשון · דף ו:

דף ו.

ר"ג אומר ב' שבתות התם א אלא דהוא שואל כענין מר"ח ניסן דק"פ ב ביקור. ומיהו שבועות וסוכות די ביו"ד ימים. משא"כ בלימוד מדבר בעינן י"ד שלימות. ונ"מ לשאילה בבעלים. בי"ד קודם בין שבועות וסוכות. ולדידן שלשים יום עח"מ בזה:

ע"ש ותו פרט וכלל כו'. ורש"י ד"ה דאי לא תימא הכי כו' ופרט שזהו הכלל וד"ה נעשה וכו' כל דבר הנה מלת ותו משמע קושיא יותר מראשונה. ואמנם כלל ופרט וכלל כעין הפרט אעפ"י שאין דומה בכל צדדיו ויהי' כעין מראה אדומה קצת כמו ועינו כעין הבדולח נמצא צריך כללים ופרט וכן כלל ופרט אי פרט לחודי' הוה מרבינן מה דדומה בכל צדדיו במה מצינו הלכך כלל ופרט למעט הכל אף דומה ממש וזהו אין בכלל אלא מה שבפרט. משא"כ פרט וכלל ריבה הכל אף דאין דומה כלל. א"כ קשה למה הפרט בא וע"כ לשום דרשה. ויותר טוב לומר להיפוך כלל ופרט הוא. וכעין קושיות מהרש"ל דלמא היכי דליכא הוכחה כו' משא"כ פרט וכלל יש הוכחה וכאמור. ואין כעת ספר הכריתות ושאר ספרים לעיין בהם. אם לא נמצא ההיפוך בכלל ופרט ויבואר:

ושוב ראיתי ברש"ל הביא [הקושי'] ד"ה דנזיר ותירצו דפרט וכלל צריך הפרט תחלה שלא למעט מכלל מידי בק"ו ויבואר אי"ה ואין כעת פנאי ולמ"ש רש"ל קשה כלל ופרט. נימא להיפוך שלא יהי' ניגוד הק"ו הא להיפוך נמי יהי' נגוד ק"ו. דאל"כ למה לי הפרט כו'. ועיין מהרש"א כי סברת רש"ל הוא דבחד ענינא היכי דאיכא הוכחה גמורה אין מוקדם כי ההוא דסקל כו' ובתרי ענינא אף בהוכחה קלה כמו ניגוד הק"ו מה"ט אין דנין כלל ופרט המרוחקין. ומהרש"א הקשה מנלן לפלוגי בין תרי ענינא ובין חד ענינא כלל וע"כ נראה בתרי ענינא אין כ"כ חידוש אם אקדמי' המאוחר לפי שהם ב' ענינים. וא"כ יליף מני' מסברא ה"ה באין הוכחה משא"כ בחד ענינא חידוש הוא ולא ילפינן מיני' באין הוכחה ויבואר אי"ה:

רש"י ד"ה הבודק סמוך כו'. בביתא הדין הנה הטור תמה ע"ז ואמנם מ"ש רש"י סמוך. הכי משמע לישנא הבודק צריך שיבטל ומדלא אמר צריך שיבטל ואהא פריך וניבטלי' בד' כו'. ומ"ש בביתא הדין הוא כפי שיטה המחוורת דמ"ה או ביטול או בדיקה. א"כ אם אומר בביתא הדין שפיר דמי דבגבולין שלא הולך שם אין חשש [שמא] ימצא גלוסקא יפה משא"כ הטור בתל"א דמ"ה ביטול בעינן לחמץ שא"י א"כ ביטול מ"ה הוא ושמא ימצא גלוסקא יפה באחת מן זויות כמ"ש הרא"ש בשמעתין. א"כ פשיטא שצריך שיאמר ברשותי לכלול גבולין. ומ"מ קשה לרש"י טפי. דברים למה לי:

בד"ה ודעתי' עלוי' חשובה וחס לשורפה. פירוש חשובה ולא בטיל ממילא וחס רק לשורפה אבל לבטלה לא חס (וכ"כ הט"ז) ופריך וכי משכחת ליבטלי' דעל הביטול לא חס. ומשני דלמא לאחר זמן איסור כו' וכי משכחת ליבערי' ל"ק דחס לבער ועובר במזיד ב"י, ועמ"ש בתו' ד"ה ודעתי' עילוי' ורש"י לשטתי' שכתב בביתא הדין דכל שלא מוצא לא הוה בספק לאו דב"י וב"י. לכן פי' חשובה עתה כשרואה:

בתוספת בד"ה ודעתי' עילוי'. פי' ולא בטיל מאליו. לכאורה יקשה אדרבא לתוס' יקשה וכי משכחת ליבערי' כיון דלא חס כלל וליישב בדוחק בז' של פסח אין נוח לי. ואמנם ד"התו כנים והם שיטת הרא"ש ז"ל ושיטת הטור בתל"א דמ"ה לא מהני בדיקה לחמץ שא"י וה"פ הבודק צריך שיבטל מיד סמוך לבדיקה ופריך מ"ט למה לי הביטול כלל דה' סובר על שא"י אין עובר ומשני שמא ימצא באחת מן הזויות גלוסקא יפה ודעתי' עילוי', פי' ולא בטל מאליו ואף שאין רואה עובר בספק. מידי דהוה אמי שאכל חלב בשוגג. ופריך וכי משכחת ליבטלי' כלומר למה מיד ליבטול בתחלת שבע דכי משכחת זמן איסור שלה בשבע ליבטול דאז יש רושם. ומשני לבתר איסורי' לא מצי מבטל ופריך בשש יש רושם זמן דרבנן ופריק דכדאורייתא דמיא. ופריך בד' וה' ומשני דפשע כיון דאין רושם ומלת דלמא משכחת בתר איסורי' ל"ד אלא עיקר התי' ב' דברים. והשתא אין קושיא ליבערי' דלא יראה כלל והיא באחת מזויות ויהי' בספק לאו ועיין פר"ח. ולמ"ש א"ש טובא. ומ"ש מהרש"א ז"ל ודאי קשה. ולכאורה דאמאי לא משני דלמא חס נמי לבטלי' אבל ממ"ש הא פי' משמע ודאי כמהרש"א:

בד"ה משש כו' נ"מ לדינא בתרי דרבנן. עיין אה"ע סימן ל"ז ויבואר אי"ה:

ברש"י ד"ה דאמר ר"א כו' להתחייב עליהן. לכאורה החיוב על מעשה ידו ומדקרי בעל הבור משמע. [כיון שהוא ברשותו] ומיהו המעיין בב"ק כ"ט ב' א"ש:

ד"ה ונבטלי' כלומר כו'. עשה כלומר כי ל"ד ד' וה'. זמן קבוע אלא אימת שיזכור יבטל משא"כ בשית זמן קבוע לכל אדם שיש רושם ששורפין שם:

ד"ה פשע ושכח. כו' אפשר דה"ק ודאי לאו פשיעה גמורה אלא ישכח שאין לו מה יזכור אלא דמתוך כך יבא לידי פשיעה שימצא אח"כ וחס לשרפה ומשהה רגע אחת ועובר בב"י וב"י כמ"ש לעיל:

תוכן העניינים

ראש יוסף על פסחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה