ראש יוסף על פסחים· רבי יוסף תאומים
פרק ראשון · דף ו.
בפירש"י בד"ה לא תבעי דלא זכה כו'. משמע הא זכה בהן אעפ"י דמצי מסלק בזוזי כמו שותפין זה נותן פרה וזה נותן פרה ויחלוקו בוולדות אם התנה שיכול לסלוקי במעות גוף הפרה מ"מ עדיין גוף הפרה של גוי וצדדי איבעיא בלא מצי מסלק. מ"ה פטור. ומדרבנן מהו. אי יש מראית [עין] או לא ואמר להם פטורה אף מדרבנן
בא"ד אע"ג דמצי מסלק חייב מ"ה דשאני מלך דחשוב כאלו בא הפרה לרשותו. ואע"ג דמצי מסלק. כה"ג שבא כבר לרשותו פטורה אף מדרבנן דקלא אית לה. עיסה חייבת מדרבנן אע"ג דלא מצי מסלק מפני מראית עין. ואע"ג דמצי לסלק. מ"ה פטורה ורק מדרבנן חייבת. עיין תוס' ד"ה התם. וזה תי' רש"י:
בתוס' בד"ה בהמת ארנונא. עיין מהרש"א ז"ל. לל"ק מפרש בבכורה כו' וההוא דעיסה מפורש בהדיא דאיירי בעיסה. לכאורה יתור לשון לל"ק כו'. גם מפורש בהדיא דאה"נ [אפי'] ב' ברייתות סתמא. נמי קשה ב' למה לי. וע"כ א' בבהמה. והנה בעיין מבעיא בהמה ולא מבעי' עיסה נמי. ואי דפשיט לי' דחייבת דלית קלא מה"ט פשיטא בהמה פטורה דאית קלא. ואם נאמר דידע ברייתא דעיסה חייבת ומינה מוכח הא בהמה פטורה עכ"פ בלא מצי מסלק דאל"כ לאשמעינן רבותא וא"נ ידע מברייתא השנויי' סתמא ומספקא אי בעיסה מיירי או בבהמה מיירי. א"כ יתיישב שפיר לרש"י טפי. אלא דא"כ הא דתניא חייבת במצי מסלק ולא כאיבעיין בעיסה ויבואר:
פירש"י בד"ה הפקידו אצלו וקיבל אחריות כדמפרש ואזיל לכאורה יראה מפירושו דוקא גניבה כמש"ל אלו מיגנב ומיתביד והא דלא מפרש בהדיא תנאי זה (דסתם פקדון שומר חנם פשיעה). כדמפרש ואזיל יחד בית היינו בלא קיבל אחריות גניבה ואבידה עמ"ש בד"ה לעיל:
ד"ה לעולם אסיפא לא ימצא היינו דקיבל אחריות. יראה דסמיך אמסקנא דאין מצוי לא. בה"א מבתיכם. ובד"ה שאין מצוי בידך פי' שהזויות מסור בידך משמע מבתיכם וצ"ע. גם מלך ממעט בלא אחריות לא מלא ימצא. ומיהו לזה י"ל דמלך הוה חייב בפשיעה. ומלא ימצא פטור פשיעה וצ"ע:
בתוספת בד"ה יחד. עמ"ש ברש"י ועיין רא"ש ז"ל לשיטתי'. דיחד היינו עם אחריות וחסר תנאי. ע"כ ש"ח נמי משא"כ לרש"י מפרש ואזיל, ומה שיש עוד לדקדק בדבריו יבואר אי"ה:
ברש"י ד"ה כופה דהא לא חזי כו'. ומיהו ב"י כו'. לכאורה ה"פ אמאי לא יעשה לרווחא דמלתא יוציא מן הבית. תי' דמוקצה הוא דאסור באכילה ובהנאה ושו"את עדיף ומיהו ב"י הי' לדחות [מוקצה] דרבנן. תי' דבטלי' וסובר לא העמידו דבריהם במקום תורה היכי שמגיע זמן תורה. עיין ה' ק"פ בר"מ ובר"א ז"ל בהזאה. או יאמר דה"פ יבערנו ישרפנו במקומו לדידן דמתוך כו'. לזה אמר שאין צורך היום קצת דבטלי'. ולשמא יאכל סגי ליום א' בכפיית כלי. ועם זה יתיישב ד"ה עושה מחיצה מיהו ההוא דלעיל לא אפשר במחיצה. ומשום חד יומא סגי בכפיית כלי לכאור' דברי' [מיותרי'] עב"ח. אלא דודאי סגי בחד יומא בכלי ולא הוה צורך קצת אלא דמ"מ יעשה לרווחא דמלתא מחיצה [זה] כתב די"ט הוא ויבואר:
בתוספת ד"ה כופה כו' מרבא דאמר של הקדש א"צ משמע הא אם רוצה שפיר דמי והא אין כלי ניטל כו' שלא לצורך. י"ל גברא אגברא קרמית. משא"כ מרב שהי' רבן של בני הגולה. דרך להקשות לאמוראים. עיין ביצה גבי מטהו מחלון לחלון יע"ש:
ברש"י ד"ה בשיירא מקום רחוק. לפירושו תוך הפסח אין חילוק בין מקום רחוק לקרוב. ולפי' הפוסקים קודם הפסח וחיישינן סמוך ביה"ש אז יש חילוק בין מקום רחוק למקום קרוב ויבואר אי"ה:
בד"ה אפי' מראש השנה. עיין מהרש"ל ומהרש"א ויבואר אי"ה. ועיימ"ש בפריי ה"פ. והנה אביי סובר דקודם שלשים אין מטריחין אותו וכשבא הפסח והוא בדרך אונס הוא והוה כמפולת וכשבא לביתו יבערנו בשריפה או יוציאנו לחוץ לשטתי' לעיל בלא ביטלו מבער ביו"ט ורבא סובר דלמא חס מלשורפו [ולבערו] מעולם ומשהה רגע אחד ועובר עליו ב"י. ועיין לקמן הבודק צריך שיבטל ברש"י ותוס' ופר"ח ויבואר:
גמרא א שואלין ודורשין. עט"ז תכ"ט שאלה מה שלאחר זמן. דרישה מה שצורך היום. בזמן הקרבן טעון שלשים יום ביקור לרבים אע"ג דויהי אנשים יחידים מישאל ואלצפן. ולר"ן ניחא דשואל כענין הוה ויבואר: