ראש יוסף על פסחים· רבי יוסף תאומים
פרק ראשון · דף ה.
גמרא. ואימא ליל י"ד ולא משני אך. דאימא חצות לילה וצריך לביום וביום לאו מיותר אלא מפשטי' מה"ת לילה. משא"כ ליל ט"ו כמ"ש רש"ל לרש"י ואימא מצפרא ואי אך חלק הלילה מיום י"ל דלזה לא צריך דממשמעותי' ביום אימעט לילה כיון דצריך ליום גופא:
ברש"י ד"ה ראשון כו' בלאו רומיא כו'. אמאי לא ציין בתנא דבי ר"י ומ"ש ראשון משמעות אף דראשון משמע טפי מנין של שבעת ימים אפשר השתא מיתורא דראשון דהל"ל שבעת ימים מצות תאכלו ותשביתו כו'. ומיהו א"כ מה קשיא מיום הראשון בלולב התם צריך ראשון במדינה יום אחד לבד:
בד"ה זמן כו'. לכולם זמן א' קבע יראה בעליל מדבריו דלא תשחט זמן שחיטה ממש ועובר בלאו אעפ"י שאין שוחט. וז"ש רש"י לעיל בד' א' ד"ה בין כו'. חמץ אין אסור מ"ה בבל יראה. לאו ב"י דשבעת ימים כתיב כמ"ש הר"א ז"ל. אלא מלא תשחט ושגירת לישן בל יראה ומתניתן לקמן ס"ג השוחט הפסח משמע שאר ב"א אין עוברים ור"י ור"ל פליגי בעל בסמוך (בשלמא אי ב"י בפ"ע א"ש דלא תשחט לאו שני משא"כ השתא). י"ל דביטול לרש"י מקרא נפיק ולא מסברא והיכי דגלי גלי. ולפ"ז יהי' מלח לא תשחט על חמץ דם זבחי ב' לאוין במשמע. אחד על כל ישראל מזמן שחיטה. ומדלא כתב בפירוש כן ש"מ דליחודי' לאוי על פסח גופו קאתי נמי. והיינו אם יש לו חמץ בביתו וביטלו שאז לאו דכל העולם אין עובר דכתיב אך כו' תשביתו ביטול או לא יראה לך בטל בלבך (כלומר אם אתה אין רואה אף שלאחרים נראה כרואה) מ"מ השוחט עובר ולא מהני לשוחט ביטול. אא"כ מבער מן העולם ואמנם רש"י בחומש הרכיב שני המאמרים אך ביום כו' ולא תשחט דודאי כל חד כי קא שחיט. אלא ביום ראשון ע"כ מעי"ט דאי ביו"ט קשה איך צוותה התורה להיות תחלת הביעור ביו"ט דמשמע עד עתה רשאי אתה לשהותו (עיין תו' ד' ב' ד"ה וכתיב. ומ"ש מהרש"א ז"ל.) דלרש"י זהו תחלת צוואת ביעורו בזמן היתר והלא כבר היו נצרכין לבער בעיו"ט שכבר שחטו כל ישראל פסחיהן ומר"א מזרחי ז"ל למדתי פירוש זה. ועם [זה] יובן כי רבא לא הזכיר קרא דאך ביום ראשון וברייתא הזכיר' שניהם אך ביום ולא תשחט. ועיין בר"מ החו"מ. ויבואר אי"ה באורך:
בתוס' ד"ה זמן כו'. התוס' לשיטתם דבזמן איסור קאמר רחמנא דאם רואה שצריך להשבית וע"כ מקרא דאך וקרא דלא תשחט מוכח. וכתניא נמי הכי וברש"י הארכתי בזה:
ברש"י ד"ה אך חלק כו' בין השמשות עיין מהרש"א ז"ל. רש"י הוסיף בין השמשות ולעיל פירוש בכניסת היום שעדיין לא ידע מהיקשא משא"כ כאן א"א בצאת הכוכבים הרי שהה שעה אחת. דבזמן היתר מצוה קרא לפירש"י. ולכך פי' בין השמשות דעדיין אין זמן מצוה. וקושיות מהרש"א ז"ל אף שתירץ מהרש"ל ז"ל לעיל. דכל היכי דצריך על יום ממילא אימעט לילה. מ"מ הוקשה לו ואימא מצפרא ואך חלק היום מלילה ואי לאו אך ה"א ליל ט"ו היינו בין השמשות. ואמנם אין זה מבואר במהרש"א כי הוא כתב ליל י"ד יע"ש. גם הק"ק ויש ליישב לא ידענא מהו הק"ק והישוב ואי"ה יבואר:
בתוס' ד"ה ואומר כל מלאכה. לא יסיק מדרבנן עיין תוס' כ"ו ב' ד"ה בשלה. דגחלים מ"ה מותר ודרבנן לכתחלה אסור ובשעת ביעורו י"ל מ"ה אסור למ"ד יש שבח עצים כמ"ש התוס' בתחלת הבערה אסור מן התורה. וא"כ י"ל בהדי דשריף אסור מ"ה. אלא קושטא קאמרי דגחלים מדרבנן אסור לכתחלה. ומ"ש כיון דתחלת אסור. לא הבינותי דשחיטת חולין בטיפה קמיי' חילל י"ט ולישה עד אפי' ושחיטה עד לאחר פרכוס. לרש"י חולין קכ"ז דלא תאכלו על הדם ד"ת. וי"ל דכאן עיקר כוונתו למצות ביעור ואין לשונם משמע כך וט"ס מ"ש מלהנות וצ"ל מלה' עיין ביצה כ' ב':