אור ברסלב
ראש יוסף על פסחים פרק ראשון › דף ד:

ראש יוסף על פסחים· רבי יוסף תאומים

פרק ראשון · דף ד:

דף ד.

רש"י ד"ה וממאי משום דהכל חברים כו' הגמרא כאן אזיל לתי' א' לקמן ט' א'. דחזקת חבר מוציא מידי ודאי טבל ולא לתי' שני דהוי ספק דבית אתחזק בחמץ וזה דאמר דקסבר כו' וזה שפרש"י כאן:

בד"ה כל כו'. ודאי איכא למידק כו'. קשה דלמא אמרו בי"ג וא"נ צריך לחזור ולבדוק בלילה דלמא אמרו באמצע הלילה למ"ש רש"י לעיל שבדקו אמש:

גמרא דמוחזק כו'. מהו דתימא כו'. הנה אי חזקתו בדוק הכל נאמנים שהם בדקו ואי אין חזקתו הכל נאמנים שבדקו בעליו אמש. ומלת מהו דתימא קשה דמאן קשיא לי' דלמה לי. אדרבה מקשה אמאי נאמנין והל"ל וכיון כו':

בתוספת בד"ה לאו משום דחזקתו בדוק כו'. צריך לשאול היינו כר"ן ופר"ח כל היכי דיכול לברר בקל כו'. ואמירה דהני הוי כבירור דרבנן (מ"ה א"צ לברר אף בקל) וא"ש לישנא מהו דתימא דתחלה קשיא לי' דמלתא דפשיטא הוא. ומ"ש בתירוצם שנית מגו משמע דאמרינן מגו באיסורא (עיין כתובות פ"פ והרא"ש ורבינו יונה שם) וצ"ע. בלאו מגו אין נאמנין לומר שלא בדק בעל הבית הפך החזקה מה שאין בידו ובלא הימנותא דילי' ויבואר אי"ה:

בד"ה מדאורייתא. ב' הקושיות לשיטתם ולא לשיטת רש"י כמ"ש מהרש"א ז"ל. בתוס' לקמן וכתיב יע"ש ושם יבואר:

בד"ה הימנהו כו'. המקשה דהקשה אמירה דהני מידי מששא היינו אקטנים דאשה ועבד ודאי נאמנין אף באין בידם כל שאין הפך החזקה דהא מוספרה לה ילפינן מאשה. ומיהו באמת דמסיק הימנוהו רבנן בדרבנן. משמע לי' דקאי אף אאשה משום דטורח הוה לא הימנוה בדאורייתא כה"ג:

בד"ה המשכיר בי"ג איירי. ומוכח דא"צ לבדוק בי"ד בלילה דלא כירושלמי עיין בא"ח ה"פ ועיין ר"ן. ויש כאן כמה שיטות והתוס' מפרשים לענין טורח על מי חל חיוב הבדיקה ורש"י לא יפרש כן במ"ש ע"י עלילותיו:

ברש"י ד"ה מדאורייתא בביטול סגי. מדכתיב תשביתו שבת מענין ביטול כמו שבת וינפש שהוא ענין ביטול מלאכה ה"ה כאן תשביתו ביטול. ובספרי דרש לא יראה לך בטל בלבך רצה לומר מדכתיב לא יראה לך משמע לך לבדך אף שבעין אחרים נראה שיש לך בביתך וזה הביטול אף בלב סגי ואף דדרשינן שלך אתה רואה מ"מ אין המקרא יוצא מידי פשוטו ותרתי שמעת מינה. והא דצריך קרא משום קושית התוספת דהפקר צריך בפני ג' וא"כ למה סגי ביטול בלב הא בעלמא דברים שבלב אין דברים לכך יליף לה מקרא דכאן סגי בהכי ועיין ר"ן ויבואר אי"ה:

בד"ה מי הוי מקח טעות אם בא לחזור ע"י עלילותיו כו'. הנה בגמרא אמרו כמקח טעות בכ"ף הדמיון ורש"י פירש מקח טעות משמע דר"ל דהוה מקח טעות לגמרי שתנאי שבממון הוה וממה שפירש ע"י עלילותיו משמע עלילה בעלמא והגירסא כמק"ח בכ"ף א"ש דודאי מה שנותן לו בעד שכר הבדיקה צריך לחזור לו וכן היכי דבדקו בעצמם אפ"ה צריך המשכיר לבדוק דכל תנאי קיים וצריך לקיומי' תנאי'. אלא מבעי' לי' אעפ"י שמקיים תנאי' מי מצי מעליל השוכר ולומר איני חפץ עוד בשכירות ע"י עלילה בעלמא לומר לא כך הוה השכירות ששכרתי בית בדוק כבר וכ"ש אם נאמר בי"ד איירי ועל המשכיר לבדוק פשיטא דתנאו הי' כן דאל"כ למה לי תנאי. וע"ז פושט דלאו קפידא הוא דניחא לפעמים לקיומי' מצוה אף בממונא ומיהו התנאי צריך לקיים המשכיר ועיין רש"י שאחר זה ועיימ"ש בפריי להלכות פסח ויבואר:

בד"ה ושורפין כו' כפי הנראה ושורפין עומד לשרפה ועל ב"י ועשה לא עשו הרחקה ורשאי להמתין מלשרוף עד רגע קודם שבע ומרש"י לא משמע כן אלא עשו הרחקה אף לשהי' ובפוסקים לא משמע כן ויבואר

בד"ה הא לרבות כו' דע"כ הא כיצד משמע רומיא. ולרבות משמע מייתורא כתו'. לכן ציין כן ולרבות לאו דוקא אלא ע"כ כו':

בד"ה ואימא לרבות כו' בכניסת כו' לתרץ קושית התוס' ביום כתיב ותי' דבכניסת יום ראשון ומיה' מאך חלק שפיר מצי לדחות דבחצי לילה לא שייך ביום. ויבואר בתוס' ד"ה ואימא:

בתוספת בד"ה וכתיב אך כו', עיין מהרש"א ז"ל. תוס' דף י"ג ב' לשיטתם ורש"י לשיטתי'. ולרש"י ע"כ תשביתו קאמר קרא בזמן היתר ועיין תו' ד"ה מדאורייתא ועוד כו'. ג"כ לשיטת תוס'. ומ"ש מה צריך לאך חלק אפשר על הקרא אין קושיא. די"ל ביום בכניס' ולבין השמשות קרוי כניסה ג"כ. ומיהו (מצא) [מצה] אין יוצא בין השמשות. הלכך צריך קרא לאך חלק ויבואר. ומ"ש מייתו' צ"ע דצריך לעבור בעשה ול"ת ולנתוקי ללאוין כמ"ש בכ"ט ב' ד"ה רב אשי בשם ר"י גופי' ועיין פני יהושע ויבואר אי"ה:

בד"ה ואימא עיין רש"ל ופירוש דא"נ ביום ואך דליכא למימר בכניסתו אפ"ה צריך להיקשא דאל"כ אימא מצפרא. ואך חלק היום מלילה ואי למה לי אך. דמסברא ביום ממעט לילה. י"ל דאי לאו אך. ה"א כניסת ליל ט"ו כאמור:

תוכן העניינים

ראש יוסף על פסחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה