אור ברסלב
ראש יוסף על פסחים פרק ראשון › דף ד.

ראש יוסף על פסחים· רבי יוסף תאומים

פרק ראשון · דף ד.

דף ג:

רש"י ד"ה רב בר אחוה ובר אחתי' דר"ח הוה היפוך לשון הגמרא ונוסף מלת הוה כי כן ראוי:

ד"ה כי סליק מעירו מבבל מלת מעירו לכאורה מיותר ודי מבבל:

ד"ה אימא כו'. עד שאתה מלת עד יורה לכאורה [שלא] הי' לשאול כ"א על אם וז"א אלא תרוייהו וכמ"ש שאף היא אחותך:

ד"ה אייבו. וי"א בניחותא כו'. וקשה לומר דבר שקר אפשר י"א גורסין כתו' בגי' שני' או גי' ד' אייבו קיים אמר אמא קיימת שלך דאל"כ הי' להקשות יותר למה שאל על אמו מאחר שאמר שקיימת ועמ"ש בתו' ד"ה אבא:

תוספת ד"ה אבא קיים. עיין מהרש"א ז"ל דגי' ר"ח י"ל בע"א אבא קיים. ר' חייא שאל על אביו של רב השיב אביך קיים וכן באם משא"כ לגי' ר"ח קשה לפירושו. ומ"ש גי' הספרים כרש"י יש לעיין ויבואר אי"ה:

ברש"י ד"ה בין לר"מ כו'. חמץ אין אסור מ"ה בבל יראה ובאכילה אלא משש מבואר בפירוש דמשבע עובר בל יראה לא כראב"ד עשה כו':

וד"ה נבדוק בתחלת שש. א"י מנא לי' דשעה די והכל לפי חדריו ומ"ש אי אור יממא איכא לתרוצי בשש. ולמ"ד לארבעה שהוא במקום של. פי' לעיל דף ב' א' ד"ה קס"ד שחרית של י"ד וכאן ע"ב כאלו אמר יום של י"ד בניסן ולמה ל"פ דסמיך על נבדוק מצפרא וזה עיקר קושייתו כאמור:

ד"ה נבדוק מצפרא דאיכא הקדמה לזריזין כדאשכחן במילה ובאברהם כו' שלא המתין כו' ומ"מ בלילה לא הקדים. לכאורה כוונתו דמקשה פריך ממילה דהוה הקדמה ביום א' מסוף היום לצפרא ובדיקה נמי די בכך דאיכא הקדמה בכך וכן מדסיים שנאמר ולמה לי' לגמרא הסיום אלא לאלומי הקושיא דא"צ יותר זריזות מדלא הקדים ותרין קושיות הוא. עמ"ש בתוס' ד"ה שנאמר:

ד"ה ואור הנר כו'. הא יליף לאו ג"ש גמור. אלא להכניס לחורין כו' יע"ש:

בתוס' ד"ה שנאמר כו'. דזריזין מקדימין למצות ואין מקדימין טפי מצפרא יראה תרתי קשיא להו מנא לן זריזות כלל. וקרא וישכם אשמעינן שהי' רוצה לילך בלילה מחמת חשק בעלמא ולא יצא יחידי בלילה. ועוד קשה דלמא זריזין בלילה ולא יעול יחידי בלילה ובג"ה קשה להיפוך וע"ז תרצו כאן בעקידה מוכח דא"צ זריזות יותר. דאל"כ הוה מצוה בלילה ואין נזוקין. ועוד ב' נערים ובג"ה יליף מסדום דלאו מצוה (דאי מצוה למה לא הלך בלילה דאין נזוקין) והא דלא לקח ב' נעריו והלך יחידי הי' כו' ועיין מהרש"א מלת כמו בעקידה דלא השכים יותר בלאו טעמא דמצוה אע"ג דלא הי' יחידי כוונתו מנלן מסדום דאל יצא דלמא לא הי' חושק יותר בלילה שהרי בעקידה לא הלך בלילה שלא הי' חושק דא"כ הי' לילך בלילה מחמת חשק. וכ"ת מה"ט דאל יצא יחידי דבאמת בלילה לאו מצוה דא"צ זריזות יותר ושלוחי מצוה אין ניזוקין היכי דשייך מצוה משא"כ זה יכול לקיים למחר והתוס' שכתבו שלוחי מצוה היינו אי צריך זריזות יותר. וע"ז כתב דבלאו טעמא דמצוה שכתבו התוס' הא הי' ב' נעריו ולמה לא הלך אלא שלא הי' חושק. ה"ה בסדום. ותי' דא"כ מה אשמעינן קרא. ומ"ש שלא הי' מצוה לרבותא קאמר. ומכל מקום קשה למה לתו' לומר סדום לאו מצוה. א"נ מצוה מה אשמעינן קרא אי זריזותי' מקרא דעקידה. אלא דאל יצא יחידי אף דמצוה הואיל וא"צ זריזות יותר לאו מצוה היא כאמור:

גמרא גי' הרי"ף מהרש"א. וי"ל כוונתו דכאן יליף מסדום ומצוה הי' דלא כתוס' ויליף זריזות ומסברא ידעינן דא"צ יותר דהא לא הלך בלילה משום אל יצא יחידי. ובג"ה יליף מעקידה דמה אשמעינן קרא אלא אל יצא דמסדום מוכח זריזות ואע"ג שלוחי מצוה אין נזוקין בלילה א"צ זריזות לא הוה מצוה. ומיהו מדלא הביא כי אם מסדום ע"כ מסברא ג"כ ידעינן דא"צ זריזות יותר. ושני נעריו. אין ראי' שמא יתרחק א' לעשות צרכיו ואי"ה יבואר עוד ועיין ברי"ף וכאן אין להאריך.

רש"י ד"ה חובת הדר בדיקת חמץ דרבנן כו'. יראה כוונתו דאי הוה ד"ת. עד"מ לר' יהודא אין אלא שרפה ונאמר אף באין ידוע אין מקום לאיבעיא דפשיטא על המשכיר דחמירא דידי' ואין השוכר צריך לעשות כלום דאיסורא לא ניחא לי' דלקני (בפריי אבאר מי שהגביה חמץ חברו בפסח אי עובר הואיל והפקר הוא דאסור בהנאה) אבל השתא בדיקה דרבנן אף לר' יהודא כמ"ש מ"ה בביטול סגי אף לר"י והיינו באין ידוע די כנותר דידוע. (ולמ"ד מידי דהוה אמי שאכל חלב בשוגג אהני ולמ"ד דל"ד לחלב שוגג אהני אי מצא אח"כ אף שמשהה רגע אין עובר וא"צ שרפה הואיל וכבר ביטלו בלא הי' ידוע) ובדיקה דרבנן כר"ן ורע"ב דמחשבה מוציא ממחשבה ושמא ימצא גלוסקא יפה וזה לא שייך כאן דאין דר שם ע"כ המשכיר מבטל והשוכר בודק א"ד תיקון רבנן כל מי שמבטל צריך לבדוק ולא פלוג וזה שמסיים רש"י טורח זה כו'. דודאי הביטול צריך המשכיר:

ד"ה מסירת המפתח הוא קנין השכירות כו'. נכנס ליל י"ד כו' שמסר לו ביום כו'. מלת ביום סותר למ"ש נכנס ליל י"ד וכ"ה האמת דאעפ"י שמסר לו באמצע הלילה כל שתחלת הלילה הי' במשכיר המשכיר צריך לבדוק. ודע דרש"י סובר תרתי בעינן חזקה ומפתח ביד השוכר בתחלת הלילה אז השוכר בודק וא"ל המשכיר בודק דמפתח לחוד בלא חזקה הוה כמפקיד ביד אחר וחזקה בלא מפתח איך יכנס ולא הוה כמפקיד דחמירא דידי' של המשכיר הוא וז"ש היא קנין השכירות. ר"ל הא דלא זכר תנאי חזקה שהמפתח הוא כו'. (מדלא כתב רש"י בזה הלשון מפתח קונה או כדומה) והלכך תרתי בעינן. ואל יטעה אדם לומר מ"ש רש"י אעפ"י שמסר ביום אי"ג קאי ולומר אעפ"י שקנה הואיל ואח"כ לקחו ממנו איך יכנס דרך שוטים הוא זה. וגם מלת כבר אין פירוש ויבואר אי"ה:

בתוספת בד"ה על המשכיר כו'. אין אדם יכול לבטל אלא הוא חייב לבדוק כו'. וצדדי איבעיא על המשכיר הואיל וצריך לבטל. רמי רבנן חיוב בדיקה כל שעושה ביטול צריך ג"כ בדיקה אף דלא שייך טעמא דלמא אתי למיכל. א"ד איסורא ברשותי' קאי דלמא אתי למיכל ושוכר בודק. ומ"ש אלא הוא י"ל ע"י שלוחו נמי בכלל הוא ושלא ברצונו אין אדם יכול לבטל. ודחו פי' זה והעלו בי"ג פשיטא לי' לבעיין דעל השוכר לבדוק ומבעיא בי"ד ולפ"ז תנינא כו' הוא היפך מדעת המקשן דמה דפשיטא לי' בי"ג על השוכר אלא באם מפתח ביד המשכיר המשכיר בודק. ואפשר המשכיר בית כו'. כוונתו חזקה עם המפתח דדרך הוא כן ומסיק בי"ד הכל תלוי במפתח ויבואר אי"ה:

בד"ה אם משמסר כו'. ולא החזיק ומי שיש בידו כו'. איך יכנס הנה לכאורה יאמר דרבותא קאמרי אפילו לא החזיק כיון שאמר כו' דאיך יכנס המשכיר. ומיהו ברייתא סתמא קאמרי בין החזיק ובין לא החזיק תלוי במפתח דאם מסר אף בלא החזיק השוכר בודק ואם לא מסר אף החזיק המשכיר בודק דאיך יכנס השוכר. ומיהו באם הבית פתוח ויכול לכנוס בלא המפתח אם החזיק השוכר אף שהמפתח ביד המשכיר השוכר בודק. ואי לא החזיק אף שהמפתח ביד השוכר המשכיר בודק דלא שייך איך יכנס המשכיר. אלא דא"כ הלשון. ומי שיש בידו המפתח דמשמע אף המשכיר שיש בידו מפתח אין השוכר בודק דאיך יכנוס הא בלא החזיק בלאו זה. וא"נ פתוח אין בודק. והי' להם לפרש בהדיא באם החזיק ומפתח ביד המשכיר ה"א דטעמא איך יכנס או הי' לתו' לסתום וממילא מתפרשת ברייתא סתמא בלי תנאי בין החזיק ולא החזיק הכל תלוי במפתח. באם הבית סגור כדרך העולם. ע"כ פירוש מהרש"א ז"ל דפירשו הא דאמר חלוקה אם משמסר מפתח על השוכר לבדוק מיירי בלא החזיק דאי בהחזיק פשיטא מה אשמעינן וזה לשטתי' בדבור הקודם שפי' ר"ו בעל התוס' גופי' דבי"ג פשיטא לי' דעל השוכר לבדוק. משא"כ כפי הנראה לכאורה דבעיין אף בי"ג או בי"ב שייך דחמירא דידי' ובע"כ הוא מבטלו (דאי) [רמי] רבנן גם הבדיקה עליו א"כ אין פשיטא. ור"ן פי' דוקא בהחזיק. לכאורה כרש"י תרתי בעינן לחייב השוכר ואי"ה יבואר:

גמרא אורתא דתליסר נגהי ארביסר נגהי לילה וגם נגהי אור היום היינו עמוד השחר. עיין משלי קפיטל ד' פסוק י"ח ואורח צדיקים כאור נוגה פירש"י עמוד השחר יע"ש. וז"ש רש"י לעיל מה אור נגהי עמוד השחר יע"ש:

גמרא למאי נ"מ לשיילי'. כפי' הר"ן ופר"ח בי"ד וכמ"ש בפריי שם דכל דאיכא לברורי בקל מבררינן. ואי קשיא למה יהא נאמן כשאומר הפך החזקה שאין בידו. י"ל הואיל וחזקה מכחו קאתי הוה כבידו וכל שאומר שלא בדק אף שהי' בחזקת בדוק נאמן הוא. ויבואר בשושנת העמקים:

ברש"י בד"ה בארבעה עשר שחרית כו'. אמ"ש משמע הא השכיר באמצע לילה אין חזקה דנהי דזמן בדיקה מיד כמ"ש הט"ז סימן תל"א מכל מקום ליכא חזקה אם לא בעבר כל הלילה אז יש חזקה דרוב כשרים הם:

בד"ה כגון כו' לבדוק מספק מאי. ב' מלות נראים לכאורה מיותרים ובגמרא לאטרוחי כו'. נתחדש לו עתה ולא מקודם. וראה נקודה נפלאה כי י"א בדיקה נתקן על הודאי. דחמץ כל השנה הוה אתחזק וי"א שאפילו על הספק נתקן אעפ"י בעלמא ספק דרבנן לקולא כאן החמירו טפי. עיין במגיד משנה. והנה במשנה אור לי"ד בודקין כו'. מרתף הוה ספק כו'. אין משתמשין שמא נכנס ופתו בידו. והנה לשיטה דמ"ה או ביטול או בדיקה דלא הוה כאוכל חלב שוגג ובדיקה צריך. דהוה ידוע הואיל ומשתמשין כל השנה ודאי יש חמץ ולאחר הבדיקה הנשאר שלא מצאו הוה אין ידוע ואין עובר. וא"כ מרתף בלא ביטול צריך בדיקה דהוה ספק תורה. זה טעות דלשיטה זו א"צ בספק כלל. ולשיטה דמ"ה ביטול צריך ולא מהני בדיקה. וזה שיטת הטור בתל"א ומתני' מדין תיקון דרבנן איירי פשיטא קשה במרתף למה בדיקה והלא כבר ביטל. וע"כ הבדיקה אף על הספק נתקן וזה שאמר כאן. תחלה אמר מאי. והקשה דלשיילי' כל היכי דאיכא לברורי בקל. ומשני דליתי'. וא"כ ביטול עכ"פ צריך (והיינו דזוכה לו חצר כי יש שיטה סוברת כן) דליכא טרחא והאיבעיא לאטרוחי בבדיקה וזה שפרש"י לבדוק מספק כי איבעיי' הוה הצדדין אי חזקה דהשתא עדיפא ממעיקרא או שקולים הוה ובודק מספק. ויבואר אי"ה באורך:

בד"ה נאמנים כו'. שבדקו בעליו אמ"ש. מלת אמ"ש לפי הוה אמינא דמטעם חזקה. אבל באמת אף אי אמרו שבדקו בלילה ש"ד אבל בי"ג יש דעות אי צריך לחזור ולבדוק בלילה ומלת ביעור פירש"י בדקו ויבואר לקמן:

תוכן העניינים

ראש יוסף על פסחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה