ראש יוסף על ביצה· רבי יוסף תאומים
פרק שני - יום טוב · דף כג.
גמ' ומידי דהוה בישרא אגומר'. הנה לכאורה דכיבו. נמי מותר באוכל נפש. וזה דעת הרב בהג"ה בסימן תקי"ד ס"א לר' יהודא דמכשירין מותר לכל צרכיכם וודאי אף כבוי מותר כל לצורך אוכל נפש או מכשירין. אבל להרמז"ל יראה דפוסק כחכמים דר"י כמ"ש המ"מ פ"א. ופ"ג וד' מי"ט. וכבוי אסור ביום טוב מ"ה שאין זה תיקון אוכל נפש. כי אם מניעת ההפסד. א"נ צריך לומר בשרא אגומר' שרי דאין זה עכבה דמכבה וסופו להבעיר טפי. אין זה מכבה וכ"ה גירסת הרי"ף בשבת קל"ד א'. וכאן בשמעתין הביא הרי"ף זה וכ"ה דעת הרמז"ל כדעת רבו כאמור וא"ש פ"ד מהי"ט פסקו אין מעשנין שמכבה ובשרא אגומרי' שרי מה"ט דכתיבנ' דאין כאן מכבה
והנה רגע אדבר בקצרה כי המכוון ממ"מ פ"א מי"ט ה"ד הוא כך דכל מלאכה הנעשית באוכל נפש ממש כמו האפי' ובישול ושחיטה וכדומה הותרה מן התורה תהי' מלאכה מיוחדת באוכל נפש. או לא תהי' מיוחדת רק לשאר דברים אם תארע באוכל נפש שריא ואם המלאכה אין נעשית באוכל נפש. אעפ"י שהוא לצורך אוכל נפש ממש. לא מכשירין אסור אפי' תהי' מיוחדת לאוכל נפש. ושע"כ כתב המ"מ שראוי לאסור ההבערה דמלאכת ההבערה אין נעשה באוכל נפש אלא בעצים בלי אוכל נפש. ומקרא יליף דשרי ביום השבת למעט יו"ט דשרי (ומזה הטעם אפי' שלא לצורך כלל מותר אף מדרבנן לדעתו ז"ל) והוצאה אע"פ שאפשר שאין מיוחדת באוכל נפש מ"מ הואיל ונעשית באוכל נפש שמוציא האוכל מרה"י לרה"ר מותר ומתוך כו' ולפי זה גיבון גבינה האמור בפ"ג מהי"ט דמדרבנן אף ע"ג דבונה הוא. מכל מקום מ"ה מותר. כל שנעשית המלאכה באוכל נפש עצמו. משא"כ להלח"מ כפי הנראה מדבריו הוא דעיקר תלוי במלאכה אם מיוחדת לאוכל נפש או מיוחד לשאר דברים. וע"כ בונה אסור דאין מיוחד לאוכל נפש. וקשה מגיבון וכבר דברנו באלה דברים בפתיחה וכאן אין להאריך
בתוספת בד"ה על גבי חרס כו'. הבערה ללאו יצאה כו' עיין תוס' פסחים ה' ב'. דאי הבערה ללאו שרי ביום טוב יעו"ש. וכאן כתבו התוס' דוקא במתוך הוא דשרי ואפשר מדרבנן אסור אי לאו מתוך והר"מ ז"ל פ"א מי"ט כפי מה שפי' המ"מ שם נר של אבטלה מותר. אף על גב דפסק הבערה לחלק יצאה בפ"ז מה' שבת ה"א ואפ"ה פסק נר אבטלה פטור ומותר מקרא דביום השבת. ואתה מבעיר בי"ט ואין כח ביד חז"ל לאסר מה שמפורש היתרו בתורה (עט"ז קי"ו בי"ד באיסור סחורה בדברים האסורים באכילה וחלב רחמנ' שריא יעו"ש) ואמנם בירושלמי פרק משילין חזקי' אמר נר אבטלה אסור מתנית' פליג' ביום השבת ובי"ט שרי. אי אוכל נפש כתיב. אלא שלא לצורך ותניי תמן ב"ה מתירין הוצאה כו'. ומקרא יליף היתר' כאמור לא מטעם הבערה ללאו יצאה (ומאמר עיין פר"ח ה' י"ט סימן תצ"ה ויבואר בפריי שם וכאן אין להאריך) ולפי מ"ש המ"מ פ"א מי"ט ה"ד דהבערה ראוי לאסור דהמלאכה אין נעשה באוכל נפש ממש אלא בעצים לולי הקרא דביום השבת. אם כן מה פריך בירושלמי מתנית' פליגא על חזקי'. הא ודאי צריך קרא ביום השבת למשרי ביום טוב הבערה לאוכל נפש כאמור גם מ"ש בירושלמי ותניי תמן ב"ה מתירין התם צורך היום קצת דבהוצאה ליכא ע"ד דהותרה שלא לצורך כלל. עכ"פ מדרבנן אסור כמ"ש רש"י י"ב א' ומתניתין נמי אמרה כן מוציאין קטן דהוה צורך קצת הא שלא לצורך כלל אסור. לתוס' מ"ה. ולרש"י מדרבנן. והדברים ארוכים ואי"ה בפריי יבואר ועמ"ש בפתיחה:
משנה ג' דברים פרתו יוצא ברצועה שבקרני' פירש"י בשבת ועתיו"ט ועב"י תצ"ה. ולדידי מכאן ראי' דאין מצווה על שביתת בהמתו בי"ט דמעשה נפיק בשבת למען ינוח כו' וביו"ט לא כתיב. אבל מחמר דכתיב לאו בי'. לא תעשה מלאכה כו'. כמבואר פרק עשרים משבת. ובר"מ ז"ל הא"ב. י"ל דבי"ט אסור. ובזה צידד הב"י בתצ"ה. ועיין רמ"ו באו"ח פסק הרב דאין שביתת בהמתו בי"ט הא מחמר י"ל דאסור בי"ט כמו בשבת. והנה ודחי מלאכה שאדם עצמו מותר בה. פשיטא שאין מוזהר על שביתת בהמתו דמה"ט מחמר בחצר בשבת שרי ועמ"א בתצ"א ורמ"ו. והנה במה שפירש"י ז"ל לנוי הוא לכ"ע. אף לשמואל שבת ל"ד ב' (דלשיר) דלשמור מודי רבנן דשרי והלכה כרב דנטירת' יתירת' אסור בשבת. ומיהו בי"ט למ"ד מחמר אסור ביו"ט. י"ל דוקא לנוי הא (לשיר)( לשמור] כיון שיש צורך קצת שלבו דואג עלי' שלא תברח מידי דהוה אממון דהוה צורך קצת א"כ ביו"ט כיון שהוא מותר בהוצאה צורך קצת. כל שכן על בהמה (לשיר) לשמור] צרק לנוי אין בו צורך כלל אלא שרש"י כתב בשבת ועתוי"ט ואי"ה בפריי יבואר עוד:
ומקרדין כמו מגרדין בחילוף אתוון. גרד חיכוך. עתוי"ט ואמנם זה לפירש"י כאן בכלי. ולפירוש הר"מ ז"ל כפי מה שהבין המ"מ פ"ד מי"ט הי"ז. אבל לפי מ"ש הכ"מ וב"י תקכ"ג וכמ"ש בפירוש המשניות דהסרת זבובים קטנים או גדולים ביד לא כלי. א"י פירושו מקרדין ומקרצפין ושוב ראיתי בב"י תקכ"ג. בשם הערוך קרד בערבי תולעת וא"ש יעו"ש. ומיהו רש"י פירוש מקרדין ברזל שיני' דקות ועביד חבורה מקרצפין עץ שיני' גסות. ולכאורא מנ"ל זה דבגמרא לא הוזכר רק קטנים וגדולים אימא תרוייהו ברזל או עץ. אלא דברזל אף גדולים אסור לר' יהודא דודאי ברזל תולש שער (כ"ה סברת רש"י). ועיין טור סימן תקכ"ג יעו"ש וסובר דבר שאין מתכוין אסור. ולכן פירוש מקרצפין עץ גדולים. שאין חבורה ואין תולש שער ומקרדין וברזל לת"ק אף ברזל שרי דנהי דודאי תולש שער. אפשר סובר כערוך דכל פסיק רישי' דלא ניחא לי' שרי לכתחלה (עיין רש"י שבת ע"ה א' לא איכפת לי'. ובתוס' שם וכתובות ו' א' יעו"ש). ומש"ה במשנה פירוש ועביד קבורה יהי' וראי. אפ"ה כל דלא ניחא לי' אף דהוה פסיק רשי' שרי. ובגמרא פירש לר"י חששא דלדידי' אפילו חששא שאין פסיק רישי' אסור. ומיהו גם לר"א כתב רש"י בגמרא ומנין כו'. ועתוי"ט כאן בזה:
והוי יודע דהערוך דמתיר מסוכרא דנזייתא ביומא טבא כל שהוא הברזא מן הצד ואין כלי תחתי' דיין הולך לאבוד יש לומר דמודה בשבת פטור אבל אסור. כל דהוה פסיק רישי' אף על גב דלא ניחא לי' אין חייב. אבל אסור אלא כל שבשבת פטור אבל אסור. בי"ט משום שמחת יום טוב יש להתיר כהאי גווגא. וכמ"ש היש"ש ר"פ אין צדין. אמ"ש תוס' הצד יוני פרדיסאות והזכירו הפוסקים זה כמה פעמים כל שבשבת פטור אבל אסור ביום טוב משום שמחת יום טוב שרי ועיין בא"ח סימן ש"כ עי"ח. ושם יבואר אי"ה:
עוד רגע אדבר אי אמרינן כסברת תרומת הדשן הביאו המ"א סימן שי"ד אות ה'. דבדרבנן פסיק רישי' שרי לר"ש. וראי' ממרדכי דמתיר לשפוך מים ויורדין בכרמלית כו' אם כן י"ל רש"י לשיטתי' מתוך הותרה מ"ה שלא לצורך כלל מש"ה קרוד פסיק רישי' מדרבנן שרי כה"ג אלא שכתבנו במ"א דקשיא מרבה דהואיל. וכדומה (עמ"ש בפתיחה) והמ"א שם דחה סברת ת"ה יעו"ש. ואי"ה יבואר שם וכאן אין להאריך. אך זה ראיתי לדרוש מ"ש הרמז"ל לקמן על משנה דעגלה כובשת כתב כבר איפסקא הלכתא דבר שאין מתכוין מותר. והא נ"מ לגדול מאוד דפסיק רישי' הוא. כמ"ש הב"י בסימן של"ז הביאו המ"א אות א' יעו"ש אלא דאפשר בדרבנן חופר כלאחר יד אף פסיק רישי' שרי כסברת הת"ה. ועמ"ש לקמן עוד מזה וכאן אין להאריך.
בתוספת בד"ה ושלש מחלוקת כו' שלנו כו' עיין מוהרש"א ז"ל מ"ש דלא פליג ארש"י כו'. ע"ש ובד"מ פירש"י ובד"ב פירוש ר"י וכ"ה בטור תקכ"ג בשם ר"י. אבל אפשר רש"י דפליג מדפירוש (קרני) [קירוד[ ברזל וקרצוף עץ. ועמ"ש בגמרא מזה: