אור ברסלב
ראש יוסף על ביצה פרק שני - יום טוב › דף כב:

ראש יוסף על ביצה· רבי יוסף תאומים

פרק שני - יום טוב · דף כב:

דף כב.

גמ' תנו רבנן אין אופין פת עבה כו'. לרש"י פליגי בבריית' פלוגת' דת"ק ורשב"א לעיל י"ז א' לב"ש אסור לאפות פת הרבה לצורך חול ולב"ה כל שפת א' לצורך י"ט שרי הרבה בתנור, א' שהפת נאפה יפה. ובמשנה פתין גריצין אלא רקיקין הוא ענין בפ"ע לב"ש. גם ככרות גדולות אסור אפי' לצורך י"ט דטרחא הוא לעשות פתין גדולות לצורך י"ט רק רקיקין ואין שייך לברייתא דשם לצורך חול הוא. אבל התוס' ד"ה דנפישא מפרש משנה וברייתא בחדא גוונא וברייתא לפרושי מתני' אתיא דמש"ה אין עושין פתין גדולים לצורך יו"ט דאי שרית לי'. אף הוא אופה לצורך חול בב' תנורים דאסור לכ"ע הואיל ופתים גדולים אין בו טורח אתי למעבד לצורך חול. וה"פ דטרח טרחא דל"צ אי יתירו לו פתים גדולים שאין בעשייתן טורח אתי למעבד הרבה לצורך חול וטרחא דל"צ לי"ט אלא לחול אסור בב' תנורים ולכן דוקא רקיקין שיש טורח בעשייתן ולא יעשה הרבה לצורך חול. הואיל ויש טורח בעשייתן ימנע. ופת עבה מרובה כלומר בעוביין אין קפידא לב"ש יהי' עב או דק אלא שיהיו קטנים דוקא. ואפשר נמי דבעינן קטנים ודקים ועיין ירושלמי ולא הי' כעת פנאי לעיין כראוי ואי"ה יבואר:

משנה אף הוא אמר ג' דברים מכבדין בין המטות ומוגמר, וגדי מקולס וחכמים אוסרין בין המטות חדר קטן הא כית גדול אף ר"ג אוסר ומוגמר פליגי להריח ר"ג סבר לא בעינן שוה לכל נפש ורבנן סברי בעינן שוה לכל נפש, ולגמר כלים אף ר"ג אוסר ויש לראות מאי טעמ' הואיל וא"צ לכל נפש והנכון דמוליד ריחא שלא לצורך אוכל נפש אסור ומודה אף ר"ג ויבואר לקמן עוד. ומקולס חכ"א דנראה כאוכל קדשים בחוץ. ומלת מקולס יש בו ג' פירושים רש"י כאן פי' שכובע של גבור נקרא קולס והאדם הלבוש בו נקרא מקולס ומפני שגבור כלי זיין תלוי בצדו ופסח המעיים תלויים בצדו. וזה כח הגוף נמי מש"ה נקרא כן. ואין זה משותף ולא מושאל ולא נגזר ואמנם בפסחים פ"ד מ"א פירש"י שבני מעיים על ראשו ככובע והוה שיתוף עתי"ט. ורמז"ל בפירוש המשניות פירש קלס משובח כי הפסח בזמן שבית המקדש קיים הי' משובח ועושין זכר למקדש לר"ג. ועיין בקונקורדנסיוש בשורש קלס מקבילות (נגדיים) שבח וחרפה יעו"ש:

גמרא ונימא מר מפני שמבעיר אמר לי' תחלתו מכבה וסופו מבעיר ופירש"י תחלתו נקיט. והנה לרש"י ז"ל מתוך בהבערה והוצאה הותרה שלא לצורך כלל ומדרבנן בעינן צורך קצת וזה הצורך קצת בעינן שוה לכל נפש. ואין בו איסור תורה לא לגמר הכלים. וכ"ש להריח ואצ"ל לפירות כי מ"ה מותר שלא לצורך כלל. רק מדרבנן אסור ומכבה אם נאמר דמותר שלא יתעשן הקדרה שלא יתקלקל האוכל א"כ במתוך נמי מותר אם נאמר מתוך שייך בכל המלאכות ופריך שפיר ונימא משום מבעיר בזה. וזה דרבנן לרש"י. ולתוספת דבעינן צורך היום מ"ה. ואותו הצורך קצת בעינן ראוי ושוה לכל נפש פריך פשיטא שפיר כיון דסברת לעשן פירות אין שוה לכל נפש. מה לי מכבה או מבעיר ורש"י שפי' ונימא מבעיר שגם זה אב מלאכה כלומר עיקרו אב מלאכה ומיהו כאן לית איסור תורה כ"א דרבנן מתוך וכדכתיבנ' אבל לפי הנראה מרמז"ל דמכבה אסור מ"ה אפי' לצורך שלא ישרוף המאכל וכנראה מדבריו. פ"ד מהי"ט הלכה ב'. והלכה ו'. וכדבעינן למימר לקמן אי"ה. אם כן מכבה הוה אב מלאכה ולא שייך בי' מתוך כלל דלא הותר כלל מכבה. ומבעיר הוה רק מדרבנן. ועיין בלח"מ שם פ"ד הלכה ו' עמד בזה. אלא שכתב מבעיר מותר לגמרי. וא"י דאין שוה לכל נפש. אלא דשפיר הקשה לר"מ ז"ל דפסק פ"א מה' י"ט. נר של אבטל"ה נמי מותר כירושלמי סוף משילין. וכדבעינן למימר לקמן אי"ה אם כן מבעיר שרי לגמרי וע"כ כמ"ש הלח"מ דהוה ידע בי' דסובר הבערה אסור שלא לצורך. ואפי' לצורך בעינן שוה לכל נפש ועיין מהרש"א ז"ל בתוס' ד"ה ע"ג חרס ושם יבואר אי"ה. אלא מ"ש הלח"מ דר"מ סובר כר' יוחנן לעיל י"ב ב' מתוך בהבערה הבינותי דלר' יוחנן בעינן צורך קצת ואיהו פסק אפי' אבטלה מותר וי"ל דר' יוחנן דאמר לא תתני הבערה דאין משנה. וכתבו התוס'. דהוה צורך קצת כיון שרוצה לאכול והרמז"ל סובר דלגמרי שרי, מטעם דכתיב לא תבערו ביום השבת,. אבל ביו"ט שרי. וכל דבר המפורש היתרו בכתוב אין כח ביד חז"ל לגזור עט"ז י"ד קי"ו בסחורה בדברים האסורים) והוצאה אי מ"ה אסור כל שאין צורך כלל או עכ"פ מדרבנן. ור' יוחנן דאמר הבערה ובישול אינה משנה יש ליישב בדוחק דה"ק הבערה ובישול תרוייהו אין משנה הא חדא משנה היינו בישול דלא אמרינן מתוך. ועדיין קשה הלשון של מ"מ פ"א דר"י משוה אותן. והא אינם שווים דהוצאה בעינן צורך היום קצת עכ"פ מדרבנן. והבערה לגמרי שרי וכאמור:

והוי יודע שמ"ש מכבה וסופו מבעיר יש פירוש אחר וה"ק. אנא דין חדש קאמינ'. דאפי' מכבה כי הא דסופו מבעיר דה"א דאין זה מכבה קמ"ל דהוה מכבה ואב מלאכה הוא. ולאפוקי מגרסא בשבת קל"ד א'. אמר לי' בישרא אגומרי מכבה ע"מ להבעיר הוה כן הוא גרסת הרי"ף ז"ל שם. (וכן הוא גרסת הרי"ף ז"ל שם) וכן הוא לר"מז"ל בשמעתין ומש"ה בשרא אגומרי' שרי וכמ"ש לקמן בס"ד בזה. וכאן אין להאריך ועמ"ש בתוס' ד"ה ע"ג חרס:

תוכן העניינים

ראש יוסף על ביצה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה