אור ברסלב
ראש יוסף על ביצה פרק שני - יום טוב › דף כא.

ראש יוסף על ביצה· רבי יוסף תאומים

פרק שני - יום טוב · דף כא.

דף כ:

גמרא בעי מני' כו' מרב הונא כו' וטעמא מאי כו' הוקשה לו מ"ש עכו"ם מלגבוה ותרוייהו אימעטו מלכם. ותירץ זה א"א למפלגי' וכי טרח בשל ישראל כו' והיינו סתמא דתלמודא לפירש"י וכרב חסדא דלרב הונא אמר לקמן דאפילו אפשר למפלגה כמו בני באגא דהקמח של ישראל שרי לאפות בשביל אותו הפת לשיטת רש"י לקמן כמ"ש מהרש"א ז"ל ולתוס' ד"ה חזינן לקמן בקמח של עכו"ם קאי וטעמא מאי לרב הונא והנה אף לרש"י י"ל לקמן מיירי בתנור אחד כרשב"א לעיל י"ז א' אלא דלרש"י לקמן איירי אף ב' תנורים ויבואר עוד שם:

מלת משתב"ח מתפעל אין לו הבנה ומלת ישתבח (שיסד שלמה הע"ה) כי הוא משתבח מצד פעולותיו ואין מי שישבח אותו י"ת. ואמנם עפ"י רמז כי ישראל אחדות להם ומי מטיב לעצמו מטיב לאחרים כענין הכריע עצמו וכל העולם לטוב נמשל לב' שותפין כשאחד משבח לחברו גם הוא משובח שיש לו חבר טוב ובהצלחת חברו גם הוא יצליח. וז"ש משתבח לי' מר בגויה עם רב אויא (א"נ) ע"י שמשובח ומלת רפד בשורש הוא חזוק או סמיכה ומלת רבד שם עדי ותכשיט ורבדתי ערשי קשטתי. ורובדי היכל בחלוף רפדי כסויי היכל:

עיסת כלבים כו' למ"ד דהלכה כר"ע והוא שיטת רז"ה ועיסת כלבים אסור דאפשר בלא אפי' בעיסה. ולכאורה מדרבנן אסור כמו אוכל נפש דשרי אף שראוי חיין אפ"ה שרי לבשל וא"כ מה פריך מעיסה של עכו"ם דמ"ה אסור וכ"ת התם נמי הואיל מה הואיל איכא דמקלעי אורחים הא חצי' ש"ג ואי הואיל כל חדא חזי' לי' כמ"ש פסחים מ"ו ב' לר"א כל חדא חזי' לי' הא לר"ח לית לי' הואיל:

שאני עיסת כלבים דאפשר לפייסן בנבלה כו' דודאי אפשר כו' עיין ב"י תקי"ב ור"מ פ"א מהי"ט יעו"ש והמקשה דהונח לו למ"ד הואיל אע"ג הואיל מ"ה אין לוקה הא איסור דרבנן יש. י"ל דבתנור אחד שרי כל דמ"ה מותר משום הואיל כמ"ש התוס' ד"ה עיסה והו"מ לומר מקלעי אורחים ונקט האי הואיל דאי מתרמי נבלה ומש"ה שרי בתנור אחד משא"כ עיסה חצי' של עכו"ם משא"כ למאן דלית הואיל קשיא. ומשני דאית לי' נבלה לפייסן. ומיהו קשה התם ליכא כל חדא חזיא לי' וכאן י"ל כל חד חזיא לי':

בפירש"י בד"ה מי"ט לחול לאחר כו' דבשחרית אפילו הרבה קדירות. ואוכל מכל א' מעט שרי. דהתורה לא אסרה לבשל הרבה. אעפ"י שא"צ לו אלא מעט. עיין י"ז א' וראי' מחמין יעו"ש:

בתוספת בד"ה עיסה וכו' וי"ל כו' או זה או זה א"כ מקלעי אורחים. הנה לכאורה התם הטעם הואיל דרק איסורא דרבנן דמ"ה מפיש בשיעורא שרי דלא ציותה התורה לבשל בצמצום ואף מפיש בטרחא פת כל א' אפיה בפני עצמו מ"ה שרי אי מקלעי אורחים ומדרבנן אסור הואיל. והיכי דשייך מתקן שנאפה יפה שרי. משא"כ כאן מ"ה אסור דל"ש הואיל ומקלעי אורחים. דחצי' ש"ג והוה איסור תורה. משום נאפית יפה לא שרינן איסור תורה. ומכל מקום קשה לרב חסדא לית לי' הואיל. וי"ל דלר"ח אה"נ דסובר הלכה כת"ק והתוס' כתבו דלדידן הלכה כרשב"א. ומיהו לעיל ב' ב' ד"ה והיה כתבו דהלכה כר"ח דלית לי' הואיל יעו"ש. ומ"ש עוד. לעיל כל חדא חזיא לי'. א"י פירושו כאן נמי כל חדא חזיא לי'. אם לא סבע"כום בורר לעצמו. או דצריך לחלק עמו בגורל כו'. וכשיטת התוס' פסקו הפוסקים. ובחלה דל"ש הואיל אסור לאפותה אפילו בתנור אחד מה"ט. דדוקא ע"י הואיל שייך היתרא דנאפית יפה לא בענין אחר עמ"א א"ח סימן תק"ו אות ט"ו יעו"ש:

אמר לי כו'. ור"ש התימני ששחט להם עגל טרפה יש לומר דסובר כר"ע. דלכלבים שרי ושחטו להם עגל. ונתנו קצת לבהמות כלבים ושרי. ועט"ז תקי"ב אות ו' הקשה מה ס"ד דשמעון התימני. ולפי מ"ש א"ש:

תוכן העניינים

ראש יוסף על ביצה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה