אור ברסלב
ראש יוסף על ביצה פרק שני - יום טוב › דף יז.

ראש יוסף על ביצה· רבי יוסף תאומים

פרק שני - יום טוב · דף יז.

דף טז:

גמרא מקדש השבת וישראל והזמנים. דאי אין ישראל אין שבת ומי ישמור אותו מ"מ אין חותמין בשתיים אלא מקדש ישראר דהם מקדשים לזמנים אבל שבת מקודש ועומד בלא ישראל א"כ הו"ל כחותמין בשתים אם יאמר מקדש ישראל והשבת לכך צריך לאקדומי לשבת. ומ"מ קשה דהשתא נמי חותמין בשתים ועיין ברכות פ"ג שאכלו ואי"ה יבואר:

מניח עירובי תחומין מי"ט לחברו ומתנה כו' מניח עירוב תבשילין מי"ט לחברו בחדא גוונא הוא כמו עירובי תבשילין כשחל י"ט ה"ו. ה"ה תחומין דמתנה מי"ט לחברו היינו שמניח עירוב על שבת וכמ"ש רש"י ותוספת אלא שבתבשילין אין אומר רק ביום א' ולמחר אין אומר כלום ובתחומין צריך לומר למחר גם כן דאי היום קודש א"א לומר שיאמר יהא עירובי קונה למחר בין השמשות ולכך צריך שיאמר למחר כן וה"ה עירובי חצרות נמי צריך שיאמר היום וגם למחר כן. והלכתא עירובי תבשילין לכתחלה מערב ביום ד' ובשכח מערב ביום ה' ומתנה כו'. אבל תחומין לא אבל חצרות שפיר דמי מי"ט לחברו עיין א"ח תקצ"ח ס"ב אבל כשחל יו"ט ו"ז אין מערבין מי"ט לשבת דליכא ממ"כ וכדמסיק לעיל הלכתא כרבי לחומרא יעו"ש:

והנה עירובי תחומין מי"ט א' על י"ט שני של גליות שרוצה לילך ביום ב' חוץ לתחום ושכח מעי"ט מבעיא לי אי שרי או לאו דע"כ אסור מי"ט לשבת דצריך בשני ימים אמירה ולהתנות הוה כהכנה דמ"מ עושה הכנה בי"ט דהא בב' ימים צריך אמירה ותנאי. משא"כ עירובי תבשילין ותחומין מי"ט א' על חברו ממש נמי א"צ אמירה רק בא' וממ"נ אפשר שרי או מיקני ביתא ורשותא אסור בכל ענין. משא"כ חצרות דליכא כי אם ביטול רשות שכולן בבית א' הן וכעת לא מצאתי מבואר זה. ומ"ש רבא עירובי תבשילין שרי אמאי לא השמיענו רבותא טפי. אפילו חצרות דצריך אמירה בב' הימים דנראה כי"ט מכין לשבת אפ"ה שרי [עיין] שיטה מקובצת:

ממלאה אשה כל הקדרה בשר ממלא נחתום [חביות] מים אבל אינו אופה אלא מה שצריך לו. רשב"א אומר ממלאה אשה פת כו' ת"ק סובר מה שמשביח התבשיל והפת אסור לרבות במלאכה זה אחר זה כמו פת דכל א' כאפה בפני עצמו וה"ה בשר להניח קדרה לאש עם חתיכה הצריך לו ואח"כ ליתן עוד חתיכה לקדרה שלא לצורך יו"ט אסור ומלקא נמי לקי באפשר. ודוקא בחד הנחה דמרבי רק בשיעורא שרי וז"ש בשר ומים (היינו למלא חביות ולשפוך לקדרה להחם אעפ"י שאין צריך להחם אלא קיתון בחד הנחה שרי) לא זו בשר דאיכא תרתי משובח התבשיל והרוטב יותר וחד טרחא וליכא רבוי מלאכה רק רבוי בשיעורא שרי אפילו מים דאין משביח בין רב למעט אפ"ה בחד טרחא שרי. אבל לאפות כל ככר בפ"ע אסור דמפיש במלאכה שלא לצורך היום. ורשב"א מודה במים דשרי בחד טרחא דוקא. ובאופה אפילו בשתי פעמים דמשביח פת שצריך לו והלכה כרשב"א. נמצא יש ג' דינים בשר אפילו מפיש בטרחא שרי דמשביח. מים דוקא בחד טרחא דמפיש בשיעורא שרי ופת בתנורים שלהם שרי ובתנור גדול אסור דלית שבח והוה כמים במפיש במלאכה דאסור וז"ש רשב"א ממלאה אשה ות"ק נקיט נחתום אין אופה אלא מה שצריך לו (אופה בסגול העין) ועיין בא"ח תק"ג ותק"ז ודברי ב"י שם צ"ע עט"ז שם עמ"ש ברש"י מזה:

לא לו ולא לאחרים היינו אף משלהם אסור לו. או שלא יאמרו של עצמו מבשל או הואיל והוא אסור לעצמו אסור גם כן לאחרים. אבל בעל העיטור מפרש לא לאחרים קמח שלו אבל שלהם מותר והלכה אף שלהם אסור לו לבשל להם וההוא סמיא דהוה עציב לא רצה ליתן במתנה קמחו לאחרים:

בפירש"י בד"ה מי"ט לחברו כו' ובתחומין נמי כו' היינו מי"ט לחברו שחל יו"ט ה"ו ומערב על שבת כמו בתבשילין שהוא לשבת ואם מערב מיום א' לחברו ממש עמ"ש בגמרא מזה יעו"ש:

בד"ה ממלאה אשה דבחד טרחא סגי כו' היינו לת"ק דאופה אסור דלית לי' מה שמשביח ולכך הטעם דמפיש בשיעורא שרי משא"כ לדידן כרשב"א אף ב' טרחות שרי וכמ"ש הט"ז והפר"ח בתק"ג על הב"י ואפשר לדחוק וליישב דברי הב"י דאפשר ת"ק נמי סובר תבשיל משביח ואפ"ה דוקא בחד טרחא ורשב"א אמר פת א"א לאפות היטב בתנורים קטנים אם לא במילוי אבל תבשיל אפשר לבשל כך ומ"מ מנא לי' הא ועיין ר"ן האריך מפיש בשיעורא אי הוה ד"ת או דרבנן והביא סוגיא דמנחות תולה וב' תאנים יעו"ש. והעלה מפיש בשיעורא ד"ת בשבת וי"ט. שרי דלא אמרה תורה שיצמצם יעו"ש ויש לומר עוד לדידן דרבה אית לי' הואיל א"כ מי"ט לחול איסור דרבנן ומפיש בשיעורא בחד טרחא לא גזרו כו' וז"ש הב"י מידי דרבנן יש לפסוק להקל דאפילו בב' טרחות שרי היינו מטעם הואיל:

בתוספת בד"ה מאי טעמא כו' ולי נראה כו' ולא נהירא יש לגרוס וכן הלכה דעירובי חצרות שרי מי"ט לשבת כשנזכר ביום ה' ולעיל דאסור כשנזכר ביום ואו ולכתחלה רצו לחלק בין חצרות לתבשילין שזה צריך להתנות בשני ימים הוה טפי הכנה מתבשילין שא"צ אלא ביום א' (ומ"ש רש"י בפת אחד דלא להוי הכנה מחדש) אבל באמת קיי"ל אפילו עירובי חצרות שרי ביום ה' ומ"ש עוד הכנה בידים ג' חילוקים יש הכנה טבעיות. והכנה בידים לתקן תבשיל והכנה בידים לערב. ולדידן הכנה טבעיות אסור מן התורה והכנה לתקן תבשיל כתבו תוספת ב' ב' ד"ה והיה דלא חשיב הכנה רק תיקון בעלמא. אבל לערב תחומין מי"ט לשבת בידים מודה ר' יוחנן דלא תיקון מלתא בעלמא אלא דבר חדש. ולדידן כרבה דהואיל א"כ הכנה בידים חמור מטבעיות וע"י הואיל מתירין ועמ"ש בפתיחה וכאן אין להאריך:

בד"ה אי אמרת כו' ותימא כו' עיין ר"ן ז"ל ראי' מהבהמה והכלים כרגלי הבעלים. ותי' דל"ד שם עיקר הקנין בין השמשות. משא"כ כאן דרשאי אדם לקנות בי"ט קמח מאיזה שירצה ולבשל כו' ולענין דינא אין נ"מ אי גרסינן קמחו נאסר או אין נאסר כיון דתניא כיצד היא עושה מקנה קמחו לאחרים הרי דבעינן הקנאה וע"י הקנאה מיהת מותר לאחרים לאפות ולבשל ואי"ה בפריי יבואר בזה:

תוכן העניינים

ראש יוסף על ביצה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה