אור ברסלב
ראש יוסף על ביצה פרק שלישי - אין צדין › דף כו:

ראש יוסף על ביצה· רבי יוסף תאומים

פרק שלישי - אין צדין · דף כו:

דף כו.

בגמרא והא כי אתא רב הושעיא כו'. ואלא קשיא הך כו'. הנה הכא קאמר דאין סייעתא מברייתא דלעיל דהא רב הושעיא תגא רק תרי בבי כו' ולקמן אמר רב נחמן דלא זו דאין סייעתא מדלעיל דמשבשתא היא. אלא איכא תיובתא לרבה בדרב הונא מברייתא דרב הושעיא דתני תרי בבא. אין זה מן המוכן. והיינו דיעבד כמו במשנה דאמר במשנה כו'. ואם כן כיון דברייתא דרב הושעיא אמתיות לא בריית' דלעיל תו ע"כ נולד ומומו מן המוכן היינו דיעבד דומיא דאין מוכן. ומכל מקום קשה שרש"י ד"ה אין זה כו'. ומהשתא ע"כ כו,, כמ"ש מהרש"א ז"ל. ובד"ה חכמים אומרים כתב איכא למימר וקשיא ל"א דסייעי ולא פירש דקשיא מרב הושעי' נאמר: ודע די"ל דרב הושעי בנולד מערב יום טוב עובר והשתא קבוע ולעיל נולד קבוע מערב יום טוב ולא קשיין

והנה קיי"ל נולד ומומו עמו אין רואין. עבר ובקר מבוקר וכבר כתבנו דיש לחלק בין נולד ומומו עמו ברגל שהושיט או קודם רוב ראשו. י"ל רואין לכתחלה ומבקרין דאין כאן דין ותקון. דלא הוה חזקת איסור ואפי' לידי ספק לא בא דבמעי אמו וקודם לידה מעליא עדיין היתר הוא. משא"כ כשיצא רוב ראשו וכ"ש אם כבר יצא. ואח"כ בו ביום נולד מומו דאין רואין ואם בקרו מבוקר (להפר"ח אף בחלוקה השני' ולמ"ש מהרש"א בשם ת"י דוקא בחלוקה א') אם כן יש לתרץ הא דדרש רבה בר רב הונא מבקרין שנולד קודם לידה מעליא ראו המום ובריית' שני מיירי שנולד המום אחר רוב ראשו. דתו אין מבקרין דהוה כדן את הדין וצ"ע. ואי"ה בפריי יבואר זה בעזה"י אימתי מבקרין ואימתי לא:

איתיבי' ושוין כו' אדחי לי' כו'. דיתבי דייני התם. הנה להתוס' לעיל ד"ה בכור דמוקצה הוא הואיל ואין רואין וודאי מקצה מדעת דמאן ציית לי' לעבור ולראות מומין בי"ט. אם כן פריך הכי א"א יש מוקצה לחצי יו"ט מכי נולד ומומו עמו. לו יהא מיד קודם רוב ראשו כיון דלא היו דייני התם תו הוה ספק איסור ואסור לדיין אח"כ לראות והוה ודאי מוקצה ומשני דיתבי התם. ומיד קודם רוב ראשו או הוציא רגלו ראו המום דמותר לכתחלה לראות דלא הוה דן ותקון דעדיין היתר הוא דכמעי אמו חשוב הלכך אין זה מוקצה כלל וזה לדחות בעיא ולומר יש מוקצה לחצי שבת. אבל באמת דאין מוקצה לחצי שבת. א"צ ליתבי דייני התם. ואמנם בבריית' דלעיל תני ב' בבות. ודאין רב נחמן בר יצחק כבריית' דר"א. ומוכן דיעבד דוקא. אם כן הרי אף בנולד הוא ומומו עמו אין רואין לכתחלה ואפ"ה בקרו מבוקר. כמ"ש רב הונא דלא כרבה ברי' ע"כ דאין מוקצה לחצי שבת. אבל למאי דדחי לה ואמר דיתבי דייני התם ורואין לכתחלה קשיא בריית' דר"א דתגא נולד ומומו עמו מן המוכ"ן דיעבד כפירש"י ד"ה אין זה מן המוכן. ומהשתא ע"כ כו' דיעבד קאמר וכל זה לשיטת התוספת. אבל לשיטת רש"י דטעמא דיעבד אסור הואיל ועבר וראה. אם כן מיד איך הבין ושוין שאם נולד ומומו עמו שרי דיעבד לא לכתחלה כרב נחמן ומ"ש זה מנולד מומו מעי"ט. תרוייהו אין רואין לכתחלה ומ"ש זה אסור דיעבד ונולד הוא ומומו בי"ט שרי דיעבד וע"כ דיתבי דייני התם כמ"ש רש"י לעיל ד"ה ושוין דאפילו לפי המסקנא ע"כ דיתבי דייני התם וראו המום קודם רוב ראשו דלא הוה לי' חזקת איסור מעולם. ומיהו אפילו הכי לכתחלה אין רואין דמ"מ נראה כדן את הדין ודיעבד שרי דלא הוה תקון גמור כיון דלא הי' חזקת איסור מעולם. אין זה תקון גמור כן צריך לפרש לרש"י אם כן איך שייך למפשט מכאן אין מוקצה לחצי שבת דהא ודאי אפילו בלא יתבי דייני התם כל שנולד מומו עמו קודם שיצא רוב ראשו הוה ספק. ומשום ספק לא מקצה אינש נפשי' כמ"ש רש"י לעיל. לר"י במום מעי"ט כיון דרואין לא מקצה נפשי' כו'. אם כן מה קשיא לי' כאן דהא רש"י סובר דיעבד משום קנסא דעבר וראה לא משום מוקצה. דאין רואין וצ"ל דהמקשה הי' סבור כפירוש התוס' דטעמ' דעבר וראה אסור משום מוקצה דאין רואין. ומש"ה מוכח דאין מוקצה לחצי שבת. והתרצן השיב לה דיתבי דייני התם. והטעם דעבר וראה משום תיקון] משא"כ זה דיתבי דייני התם אין זה תיקון כ"כ כדכתיבנא. כיון דלא הי' לו חזקת איסור מעולם:

קשיא לי דבעל המאור ז"ל. כתב עלה דשמעתין דבעיין לא אפשטא ונקטינן לקולא משום דבריית' כפשטי' מיירי דלא יתבי דייני התם וכ"כ הרשב"א ז"ל בתשובה הביאו הב"י בא"ח רע"ט. ותיפוק לי' דר' נחמן ב"י אמר דמוכן היינו דיעבד לא לכתחלה ואם כן הרי דלכתחלה אין רואין במומו עמו יהי' איך שיהי' דיתבי התם. או לאו ונולד קודם רוב ראשו או אח"כ. אפילו הכי אין רואין לכתחלה. ואפ"ה דיעבד מן המוכן והא הוה מוקצה מחמת אין רואין. וע"כ אין מוקצה לחצי שבת. ומה דבעי למדחי ביתבי דייני היינו לומר דרואין אף לכתחלה וזה נדחה כמו דדייק רב נחמן ב"י. וכפירש"י ד"ה אין זה מן המוכן: ולשיטת רש"י ע"כ אף באמת צריך לומר דיתבי דייני התם דלא להוי תקון גמור. והרא"ש ז"ל בשמעתין כתב מסתבר דכלישנ' בתרא דבשל סופרים הלך אחר המיקל א"ש יעו"ש.

באופן דנקיטנא מהני מילי מעליות'. דבאמת בנולד ומומו עמו קודם רוב ראשו לרש"י אין רואין לכתחלה דמ"מ הוה כדן דין ודיעבד אין זה מתקן גמור. דלא הוה לי' חזקה מבוררת לאיסור אבל בלא יתבי דייני התם. אפילו נולד מומו קודם רוב ראשו אסור דהוה תקון ולתוס' אפשר אפי' נולד ומום אח"כ באותו יום שרי דאין מוקצה לחצי שבת ועבר ובקרו מבוקר ושוחט לכתחלה. ומיהו בנולד מומו קודם רוב ראשו. אפשר אפילו לכתחלה רואה לשיטת התוספת ואפשר דאסור, ועם זה יתיישב בריית' דר"א דתנא מן המוכן ולא לכתחלה ומאי אריא מומו עמו אפילו אח"כ בו ביום. כמ"ש מהרש"א ז"ל ולדידן באו"ח סימן ש"י לא נמצא חילוק זה בין מוקצה גמור הכל אין מוקצה לחצי שבת. ובאמת הפר"ח בא"ח תצ"ח כתב בפשיטות דאפילו מומו אחר כך בו ביום שרי ולפמ"ש א"ש דרבות' אשמעינן דאפילו מומו עמו מן המוכן דיעבד הא לכתחלה אין רואין ואפילו קודם רוב ראשו דאי לאחר שיצא רוב ראשו שוה המה לנולד אחר כך והבן זה ואי"ה בפריי יבואר עוד וכאן אין להאריך:

מוקצה שיבש ואין הבעלים מכירין בו מותר פירש"י בשם השאלתות הואיל ולהכי העלוהו לגג כו' ויושב ומצפה כל אימת שיבש. הלכך יבש קודם ביה"ש ומצא אח"כ יבש ומכירו שזה היובש הי' מבע"י (כפי ערך יבשותו) שרי ולפי זה דוקא כה"ג הא נפל איסור להיתר בלח. ואין בו ששים מעיו"ט וקודם ביה"ש נתוסף בו ממילא או ע"י חש"ו ולא ידע בו ואח"כ בלילה רואה שיש ששים (אף לדידן עפ"י תנאים המבוארים בי"ד צ"ב דלא שייך חנ"נ או נתוסף נגד כל התערובות) אסור ביו"ט הואיל ולא ידע ביה"ש ולא שייך טעמא דשאלתות בכאן ואי"ה בפריי יבואר:

תוכן העניינים

ראש יוסף על ביצה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה