אור ברסלב
ראש יוסף על ביצה פרק שלישי - אין צדין › דף כו.

ראש יוסף על ביצה· רבי יוסף תאומים

פרק שלישי - אין צדין · דף כו.

דף כה:

משנה בכור שנפל לבור כו' הך מתניתין צריכא עיונא ודקדוקא רבה ומה שחנן ה' אבאר בקצרה אומרו בכור ולא בהמות קדשים והרמז"ל פ"ב מי"ט ה"ב אסברה לה בבהמת קדשים דהוה מוקצה יעו"ש. וי"ל תנא בזמן הזה מיירי א"כ קדשים בלא"ה בעי העמדה והערכה ואין מעריכין אף הערכה כזו בי"ט ועיין לקמן ל"ו ב' אפשר זה בכלל ומ"ש רש"י בכור בזה"ז דבזמן המקדש אף דאין קריבין בי"ט נדרים ונדבות אפשר לשלמי שמחה עיין חגיגה ז' ב' יוצאין בשלמי שמחה בנדרים כ"ו ועמ"ש לעיל בסוגיין נדרים ונדבות אין קריבין:

ואם לאו לא ישחוט [לכאור' י"ל] אדסמיך לי' קאי דהכי משמע לישני' (לא) ירד ואם לאו אלא שעבר ואסקי' דלא משמע לישנ' הכין דלא תנא בהדיא מקודם אלא כאן ומש"ה מסיק דהי' מום עובר והשתא מום קבוע ומיהו אף מום קבוע מעי"ט אלא שלא ירד מומחה ועבר ואסקי' על הספק י"ל נמי דקנסו לר"י לפירוש שני דעבר ואסקי' ומיהו לר"ש אין נ"מ בזה,. והנה ר' יהודה אשמעינן בכאן שלשה דינין לפירוש א' א' ירד ולא יעלה מספק דספק דרבנן היכי דאיכא לברורי בקל מבררינן או אתחזק איסורא (עמ"ש בפריי לי"ד ק"י) ב' רואין מומין בי"ט ג' דמום עובר ועכשיו קבוע הוה מוקצה ואסור לר' יהודה ולפי' השני ברש"י ד"ה קמ"ל ד' אשמעינן ג' דעבר ואסקי' קנסוה ואסור ובלא עבר ואסקי' שרי דלא הוה מוקצה ואין זה בכח המאמר:

ר"ש אומר כו' אין זה מן המוכן מסיק לקמן דקמפלגי ברואין דר"ש סבר אין רואין ופירש"י ז"ל דאף דיעבד אסור מטעם דעבר וראה לא מטעם מוקצה. ואע"ג לקמן ל"ו ב' דאין מקדישין כו' ומסיק בירושלמי מה שעשה עשוי. כתב התוי"ט דשאני מעשה. מאיסורא והלכך אעפ"י שהתיר אין היתרו כלום ואסור דיעבד ויש לדון אם עבר ושחט אי שרי הואיל ולא מתורת מוקצה קאתינן עלה ודוקא לשחוט אסור לכתחלה אבל שיטת התוס' ד"ה בכור דהטעם הוא דיעבד נמי לא הוא משום מוקצה כיון דאין רואין אפילו ר"ש דלית לי' מוקצה מחמת איסור. מ"מ זה דומה לגרוגרת ויותר דמי יזדקק חכם לשמוע לו לראות ולעבור בי"ט וכדמסיק בשבת מ"ו ב' בהדיא מי יימר דמזדקק חכם וע"ש בתוס' מזה:

והנה בתצ"ח ס"ט פסק כר"ש [ואע"ג] דר"י ור"ש הלכה כר"י הא לקמן מסיק הלכה כר"ש יעו"ש. ובמ"א אות י"ח דמי יימר כו' כתו' ונ"מ טובא בין פירש"י לפי' תוספת בנולד הוא ומומו עמו לר"ש אין היתר אלא דיתבי דייני התם כמ"ש ע"ב ד"ה ושוין כדמוקי לקמן ובד"ה דיתבי דייני וכפוטרו את הרחם דלא הוקצה כלל ויראה אף אם נאמר אין מוקצה לחצי שבת אפ"ה בדיתבי דייני כו' דאל"כ מיד שיצא לאויר העולם בספק תו הוה תיקון אח"כ כיון דאין רואין אפילו דיעבד אסור משום תיקון וע"כ יתבי דייני התם וה"מ לומר ולטעמיך לקמן דבעי למפשט דאין מוקצה לחצי שבת יעו"ש. אבל לשיטת התוספת וכסוגין דשבת מ"ו הטעם משום מוקצה א"כ אין מוקצה לחצי שבת אפילו לא יתבי דייני התם אע"ג דאין רואין בנולד הוא ומומו מ"מ אם בקרו שוחטין דביה"ש ראוי אגב אמו ואין מוקצה לחצי שבת ועב"י וכ"פ בש"ע שם דנולד הוא ומומו ביי"ט דשרי ולא חילק אפילו בלא יתבי דייני התם יעו"ש:

ודע דהוה קשיא לי למה לי נולד הוא ומומו עמו דוקא שפירושו מיד אפילו נולד אחר זמן באותו היום נמי שרי דאין מוקצה לחצי י"ט בשלמא לפירש"י דעבר וראה אסור אפילו דיעבד ונולד הוא ומומו היינו דיתבי דייני התם וקודם שהוציא רוב ראשו או רובו ראו המום דהשתא לאו, תיקון הוא כלל דמעולם לא הי' לו ספק איסור דקודם רוב ראשו אין בו קדושה ומיד ראה המום דשרי אפילו לכתחלה כה"ג דאין כאן תיקון כלל כאמור שפיר אמר דנולד הוא ומומו עמ"ו. וז"ש כפוטר הרחם כ"ף המשוער הוא כמו כחצות לילה קרוב לחצות (לא כ"ף השווי והדמיון) א"כ א"ש משא"כ לתו' דהטעם משום מוקצה א"כ באמת דאין מוקצה לחצי שבת אפילו נולד בכור בי"ט ואח"כ נולד מומו אם עבר ובקרו שרי שוב ראיתי להפר"ח תצ"ח כתב בפשיטות דל"ד דאפילו נולד אח"כ שרי בעבר ובקרו ותמהני דבש"ע לא זכר כלום נולד במומו ואמנם מהרש"א ז"ל ע"ב אהא דבעי למפשט דאין מוקצה לחצי שבת כתב דדיחוי כי הא כ"ע מודים מתוספת ישינים עכ"ל וכוונתו דבנולד מום אח"כ הוה מוקצה לחצי שבת ובא"ח סי' ש"י פסק אין מוקצה לחצי שבת ולא מחלק כלל בין דיחוי לדיחוי וצ"ע ואי"ה בפריי יבואר וכאן אין להאריך עמ"ש לקמן:

ובדברי קדשו של הר"ן ז"ל קשיא לי דבמשנה פירש כתוספת דעבר ובקרו אין מבוקר משום מוקצה כיון דאין רואין מי יימר דמזדקק לי' חכם ולעבור ולראות מומין בי"ט ובגמרא בנולד הוא ומומו פירוש כרש"י לקמן דאין כאן תיקון ודין כיון שלא הי' לו חזקת איסור מעולם משמע אפילו באמת צ"ל דיתבי דייני התם וזה לכאורה דברים סתורים ולפי מ"ש מהרש"א ז"ל בשם תוספת ישנים א"ש דאי הוה חזקת איסור שנולד אח"כ קאמר אסור דדחוי כי הא יש מוקצה לחצי שבת ומיהו א"כ דייני התם וכמ"ש הב"י בתצ"ח דאפילו לא יתבי דייני התם כתוספת וכדכתיבנא:

ובטעמא דאין רואין מומין נאמרו בו תלתא טעמי א' כפירש"י דן ומתקן ב' הרמז"ל פ"ב מי"ט הלכה ג' דעיקר הגזרה הי' בנולד מום בי"ט. שאם יראה יבא לאכול מוקצה ולא פליג אפילו נולד מעי"ט גזרו שלא לראות וכיון דאין רואין. בקרו מוקצה הוא ג' שמא יהי' אסור ומטלטל איסור ועט"ז תצ"ח אות ט' מ"ש מנולד הוא ומומו דשרי א"י דאין מוקצה לחצי שבת ולכתחלה אה"נ דאסור לראותו ומכ"ש הוראת דמורה החכם בשבת וי"ט לרש"י דהוי מתקן י"ל דהוה חזקת איסור ביה"ש משא"כ שאר הוראות ומ"מ באין ששים כמ"ש הט"ז שם. י"ל דמ"מ ל"ד לבכור דצריך מומחה. משא"כ הוספת ששים אין כ"כ מתקן ועמ"ש בי"ד בפריי בי"ד צ"ט:

ונולד הוא ומומו בי"ט כתב המ"מ להרמז"ל דאין מבקרין לכתחלה אטו נולד בעי"ט ואע"ג דהתם גופא רק גזירה אטו נפל מום בי"ט כולה חדא גזרה הוא ועיין לח"מ ומ"ש המ"מ דלא נתבאר ברמז"ל החלק השני אי בקרו מה דיני' והלח"מ תמה דבה"ד מבואר דנולד הוא ומומו בי"ט אם בקרו ש"ד הא נולד מעי"ט אסור אפילו בקרו [דיעבד] ולכאורה חומרא גדולה היא. ולזה י"ל בב' פנים הפן האחד דאם בקרו ושחטו לא נתבאר דאפשר בשחטו דיעבד בשרו שרי באכילה. או י"ל דהתם רבותא קמ"ל אפילו נולד בי"ט ואח"כ המום כמ"ש הפר"ח דמומו עמו ל"ד וא"כ ה"א יש מוקצה לחצי שבת ותאסור קמ"ל דאין מוקצה לחצי שבת ואפשר נמי בנפל מום מעי"ט נמי אם עבר ובקרו דשרי דיעבד. ואמנם מ"ש המ"מ יש מתירין לשוחטו אם עבר ובקרו. יש לעיין כי בגמרא משמע דאין זה מן המוכן אפילו דיעבד כמ"ש לקמן מתניתן נמי דייקא וכפירש"י להדיא שם והמהרש"א ז"ל בתוספת ד"ה בכור וצ"ע ולקמן יבואר בהאי דיתבי דייני התם הכל אי"ה:

והרמז"ל בפירוש המשניות יש ערבוב בדבריו והתוי"ט הגיהו ושחט"ו בבו"ר והעלהו מבור וזה ודאי הכרח אמנם יש בלא"ה גמגום כמ"ש מהרש"א ז"ל ברש"י ד"ה ואם לאו כי לכאורה משמע לדבריו שר"י מתיר מוקצה עד"מ נפל מום עובר ועכשיו קבוע דהוה מוקצה לפירושו וכפירוש ראשון ברש"י ד"ה קמ"ל לא הוה מוקצה לפירושו וכפירוש ראשון ברש"י ד"ה קמ"ל לא דהוה מוקצה וכמשמעות הגמרא מהו דתימא דעתי' עלוי' קמ"ל דאין דעתי' עלוי' והפירוש עבר ואסקי' הא אם לא עבר ואסקי' אלא שמעי"ט מום עובר ועכשיו קבוע בבור אעפ"י שמוקצה רשאי להעלותו ולשוחטו ולאכול מוקצה דצער בעלי חיים ד"ת התירו זה אבל עבר ואסקי' שלא הי' קבוע בביר ואח"כ כשעלה קבוע תו אין צב"ח ואסור מוקצה. כן נראה לכאורה שפירש המשנה כך וא"י לכוין זה דנהי דנימא דלהעלותו מבור יש תרתי מוקצה וטרחא שלא לצורך לא התירו משום צב"ח אבל כשיש קבוע בבור התירו מוקצה לאכול משום צב"ח ד"ת ותו ליכא טרחא שלא לצורך ומעלהו חי דקיל יותר אמנם לא שמענו זה והעמידו דבריהם במקום תורה בשוא"ת ומיהו ז"ל י"ל באמת כפירושו דר"י דוקא בכור שנפל לבור הוא דסובר רואין דאיכא צב"ח הא לא"ה מודה ר"י דאין רואין ולפ"ז א"ש בכור שנפל לבור שייך להאי דינא דרואין לא דאגב אשמעינן דינא דעל הספק אין להעלותו אלא עיקר דינא כה"ג רואין ולפ"ז הו"מ למימר דעבר ואסקי' ומום קבוע מעי"ט דליכא מוקצה כלל אלא מאחר דעבר ואסקי' על הספק עבר צב"ח ואין רואין ואה"נ אלא דאשמעינן דינא דמוקצה לא הוה ויבואר ברש"י ד"ה קמ"ל:

ולענין הלכה קיי"ל כר"ש וכ"פ המחבר בתצ"ח ס"ט הביאותיו לעיל ואמנם יש לראות אמאי השמיט נפל לבור רבותא צב"ח אפילו הכי לא התירו. והרב הגיה עושה פרנסה במקומו והוא מהרמז"ל פ"ב מי"ט ה"ד והי' לפרש אפילו הי' מום מעי"ט אין רואין כה"ג דל"ת צב"ח כו' ואפשר סתמ' כפירושו דקאי אהמחבר. ומ"מ י"ל לכאורה דר"ש פליג בנפל לבור אין רואין כמ"ש המ"מ שם היינו בנפל ביום טוב ומום מעי"ט דהוה ביה"ש מוקצה דמי יימר דמזדקק חכם לעבור דליכ' צב"ח. אבל נפל קודם ביה"ש לבור י"ל מודה ר"ש דירד ויעלה דלית מוקצה כלל דמשום צב"ח. אפשר רואין מומין ביום טוב. ומ"מ מדלא נתפרש בשום פוסק כן אין להתיר אף כה"ג:

והוי יודע דע"י עכו"ם שרי להעלותו מבור הן חולין או בכור דמשום הפס"מ שרינן מסוכנת איסור דרבנן בדיקת הריאה וכדומה איסור הואיל. כמבואר בתצ"ח ס"י. אם כן ה"ה שבות אמירה לגוי כה"ג ועוד שבות דשבות במקום מצוה לכ"ע לא גזרו וטלטול מוקצה דרבנן ע"י גוי כה"ג דאיכ' צב"ח ד"ת שרי ועיין סימן ש"ז ס"ה. שוב ראיתי שיש להתיר בפשוט מרע"ו ס"ב טלטול הנר ע"י עכו"ם שרי בלא מצוה והפסד דטלטול בעלמ' מותר ע"י אמירה לעכו"ם. דוקא מלאכה דרבנן אסור ע"י עכו"ם בלא מצוה גם עיין של"ד סכ"ו ותקי"ד ס"א דלהציל ממון אפילו ביתו נשרף אסור לחלל יום טוב ושבת והא מלאכה שאצ"ל פטור רק מדרבנן. ומשמע שם סכ"ז גחלת של עץ דמשאצ"ל מדרבנן לדעה א' בסתם. (עיין מ"ש בספר המגיד שלי במשלים סימן רי"ד בתוכחה מזה) ובמסוכנת התירו איסור דרבנן משום ממון איסור הואיל. ורואה אלמא אין לדמות איסורין דרבנן זה לזה. וי"ל משאצ"ל יש בו פלוגת' והר"מ סובר מ"ה ולי העני אשר דרכי החכמה נעלמו ממני. ובפרט שאין מקומם פה אמרתי לקצר אולי אזכה לבארם בפריי לא"ח:

גמרא סד"א משום צב"ח לערים ולסקי' כו' אי הכי כו' דעבר ואסקי' כו' מום עובר מעי"ט כו'. הנה נראה דלא כר"מ פי' המשניות מדלא אסר [אמר] בכור שנפל לבור דוקא ר"י מתיר צב"ח רואין הא לא"ה לא אלא אמר משום לא יעלה נקיט לי'. והא דאמר מום עובר לפירוש שני ברש"י דעבר ואסקי' קנסוה. ואמאי לא אמר דמום קבוע ועבר קנסוה דהי' לירד חכם ולראות שם. וכ"ת ואם לאו משמע אמום קאי. קשה אמשנה גופא וי"ל דעבר בספק לא קנסוהו רק עבד בודאי קנסוה ויש לנו לומר דמום עובר ומום קבוע ולא ידעו הבעלים מאתמול אי עובר הוא. ומספק לא הקצוהו בעלים סברין מימר קבוע הוא. אבל ידעו מאתמול דעובר הוא אין סבר' לומר דהואיל והתחיל כו' מה יושיענו זה והוה מוקצה לר"י ועמ"ש ברש"י במשנה בזה:

בפירש"י בד"ה בכור בזמן הזה פרישנא דבזמן בית המקדש אפשר לשלמי שמחה ובהמת קדשים בזמן המקדש נמי לשלמי שמחה. א"נ בעינן העמדה והערכה מה שא"כ בכור ולזה אפשר ירמוז הרמז"ל במשניות מי"ד נסתלקה כו'

בד"ה שנפל לבור וירא פן ימות שם ולדידן עושה לו פרנסה במקומו ואם יש עכו"ם שרי ע"י עכו"ם אפי' חולין וליכא ה"מ טלטול בעלמ' שרי ע"י עכו"ם. א"ח רע"ו ס"ג יעו"ש:

בד"ה אם יש כו' מום מעי"ט דליכ' מוקצה כו'. אף על גב דהי' ספק איסור תורה ביה"ש וספיקו כודאי לענין איסור' אפ"ה לא הוה מוקצה דדעתי' עליה דיראה לחכם. ואפשר הוא קבוע וכל מספק לא מקני נפשי' ור"ש ל"פ אלא אין רואין הא רואין לא הוה מוקצה מספק שיש לברר ע"י חכם. אבל ספק שאין בידו לברר ואח"כ ביום טוב נתברר מעצמו ע"י מקרה מה. הוה מוקצה מחמת איסור (עמ"ש בפתיחה מזה).

בד"ה אין זה כו' לאו מוקצה כו' כדן דין כו' הנה מ"ש מוקצה לומר אף מעי"ט י"ל ספק איסור לז"א דר"ש לית לי' מוקצה כזה. ומ"ש נראה כמתקנו דן דין בתוס' לפירש"י כתבו מתקנו או דן. ועתוי"ט ויש נ"מ רבתא כי אם נאמר דחדא הוא. אם כן בכור שנולד ומומו עמו דהיינו לאחר שיצא רוב ראשו. וכדומה דהוה לידה ואח"כ בסוף לידה ראו מום בו אפשר דאין זה מתקן דלא הי' שעה בבירור חזקה גמורה לאיסור: וכהאי גוונא לא חשיב מתקן ודוקא שהי' שעה בבירור איסור גמור. משא"כ סשק ומשא"כ לתו' אף זה אסור. דן את הדין כל שיש ספק ודוקא קודם רוב לידה ראו מום דאכתי לאו קו"ש הוא רואין הדיינים לכתחלה ואומרים דלאו דן דין דהא מותר גמור הוא כמעי אמו דמי. ושוב ראיתי דא"כ למה לי דיתבי דייני התם ש"מ קודם רוב דוקא. ויבואר לקמן עוד אי"ה:

ד"ה אי נימא כו'. איפכא שמעינן ר"ל בלא מום מעי"ט. או כדומה איפכ' שמעינן ונהי לר"ש י"ל זה כגרוגרת בלא הי' מעי"ט מום כלל מכל מקום קשה לר"י ועמ"ש בגמרא:

בד"ה ואם לאו ועבר ואסקי' כו'. א"ג כו' עיין מהרש"א ז"ל ודבריו כפי דעתי העני'. הק' דלעיל דלר"י בהי' מום עובר מעי"ט וביום טוב קבוע ועבר ואסקי' קודם שהי' קבוע אסור משום דעבר ואסקי' הא הי' קבוע בכור ביום טוב שרי ולא הוה מוקצה ואם כן לקמן ע"ב אמר רב נחמן בר יצחק מתניתן נמי דייקא כו' דלמא מתנ' בהי' מום עובר מעי"ט. וביום טוב קבוע לר"י רואין ומוקצה לא הוה ור"ש אין רואין כו'. אבל במום קבוע מעי"ט י"ל לר"ש אי עבר וראה אין זה תיקון גמור דכבר הי' המום קבוע מעי"ט ולברורי מלתא בעלמא הוא. ע"כ יש למחוק לעיל פי' דעבר ואסקי' רק משום מוקצה אסור לר"י במום עובר מאתמול. ועכשיו קבוע. וכאן יש לקיים שני הפירושים כדאמרן ולקמן יבואר עוד

תוכן העניינים

ראש יוסף על ביצה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה