אור ברסלב
ראש יוסף על ביצה פרק שלישי - אין צדין › דף כד:

ראש יוסף על ביצה· רבי יוסף תאומים

פרק שלישי - אין צדין · דף כד:

דף כד.

גמרא הא ספקא נעשה כו' אמר רב יהודא אמר שמואל הלכה כר"ש בן אלעזר אפשר נתכוין במה שאמר נעשה לומר שהוא כודאי ולא מהני ספק א' בגופו והב' ע"י תערובת ואף הר"ן ז"ל שכתב בפסק הר"ר אשר מלוניל [דס"ס מותר] זה בספק מוכן בי"ט שני דב' הספקות באין כאחד וכמ"ש בההוא דכתובות ט' א' אשת ישראל ב' ספקות ביחד הא ספק מוכן ואח"כ תערובת עשאוהו כשל תורה (בפרט ספק צידה דקרוב ליגע בשל תורה אף להר"ן בשואל והבן) ולזה אמר נעשה כודאי ועש"ך יו"ד ק"י אות נ"ו נ"ז ומ"א תצ"ז אות ד' ואי"ה בפריי יבואר שם. ולפ"ז איכא דמתני אהא כוונתם דהלכה כרשב"א דספק מוכן בדשיל"מ החמירו בו בשל תורה דלא מהני ספק א' בגופו והב' ע"י תערובת דאי אמשנה וברייתא דלעיל לא הוה שמעינן זה ועם זה אפשר דרשב"א חולק בזה את"ק דלת"ק ספק אסור לא כודאי. ורשב"א אמר דנעשה כידוע ולא מהני ס"ס כאמור אבל בהא דנתקלקלו מעי"ט פשוט הוא דשרי ולרוב פשיטותו השמיטו הרי"ף והרמז"ל בפ"ב מה' י"ט. וכמ"ש המ"מ והלכה היינו במ"ש כאן דנעשה כודאי אבל מפירש"י נראה הלכה נמי בנתקלקלו מעי"ט ושוב ראיתי בפר"ח תצ"ו העיר בזה. ולמ"ש יש ליישב זה ועם זה יש ליישב שהשמיט הרי"ף ז"ל הא איכא דמתני ארשב"א דאפשר סובר ס"ס בדשיל"מ אפילו ב' ספקות ביחד אסור. או אפילו ספק אחד בגופו והב' ע"י תערובת באיסור תורה שרי. (כפי פסק הרמז"ל כל ספיקא מ"ה שריא וראוי להתיר ספק א' בגופו והב' ע"י תערובת עי"ד ק"י). ומש"ה השמיט זה דלא תטעה בזה והבן עפירש"י:

פסקא מותרים למאי כו'. אע"ג דאין הלכה כר"ג נ"מ לת"ק כמ"ש הר"ן ז"ל דלרב לת"ק אפילו טלטול אסור ומרש"י ד"ה ולוי אין נראה כן וכמ"ש מהרש"א ז"ל דלא יטול היינו טלטול והרי"ף ז"ל כתב דספק מוכן אסור בטלטול כיון דלא חזי לאכילה מוקצה הוא יעו"ש ירצה כיון דבאכילה אסור ספק מוכן א"כ תו הוה מוקצה דלא חזי ואסור לטלטל ולפ"ז ר"ג דאמר שרו בטלטול ואסור באכילה חולק אזה ואנן כת"ק קיי"ל ולפ"ז מאכל הראוי לאדם ובהמה דלא הוה מוקצה דחזיא לכלבים מידי דהוה אנבלה לפני כלבים כמ"ש המ"א בתמ"ו אות ה' דוקא פירות שראוי לאדם ואין דעתו ליתן לכלבים יעו"ש ואלו אם נאמר ספק מוכן אסור בטלטול כודאי א"כ אסור אפילו ראוי לבהמה. וה"ה ספק מוכן בכלי עד"מ פלוגתא דרבוותא או ספק אם הזמין מאתמול כלי זה לרי"ף אפשר שרי דלא החמירו בספק מוכן בטלטול רק בפירות הואיל ואסור' באכילה ממילא מוקצין הוה משא"כ כה"ג כאמור (עיין סי' תצ"ח אות ח' במ"א חלבים מותר בטלטול דחזי להדלקה יעו"ש וצ"ע:

נסתפקתי לפי מ"ש המ"א כ"פ מוקצה אסור בהנאה עמ"ש בפתיחה) אי ספק מוכן שרי בהנאה או לאו ומדברי הרי"ף כאן דנתן טעם דספק מוכן אסור בטלטול דאסור באכילה ואלו הי' שרי בהנאה ליתן לנכרי לא הוה אסור בטלטול כפי מ"ש המ"א בתמ"ו אות ג' דחמץ בשעה ה' בשבת ע"פ שרי בטלטול ש"מ דאסור בהנאה ג"כ וצ"ע מ"מ אמאי לא פירוש כפשוטו דמוקצה ספק מוכן אסור בטלטול ואפילו כלי כמ"ש ולדינא אי"ה יבואר בפריי וכאן אין להאריך:

בשלמא למ"ד מותרין לקבל שפיר עיין מהרש"א ז"ל מ"ש בהכי ניחא דלמא כרבנן אתיא ברייתא. יראה לתוספת ד"ה אלא דמסיק בכוורי דאדימי וכר"ג ולא כרבנן דספק מוכן עכ"פ מותר לקבל דמותרים משמע אפילו באכילה ללוי. ועיין תוספת ריש פרק א'. ואין להאריך:

אמר רב פפא הלכתא גוי שהביא דורון לישראל אם יש במינו במחובר אסור ולערב נמי אסורין בכדי שיעשו מדלא אמר אסור עד לערב בכדי שיעשו. י"ל דכיון בזה כוונה מיוחדת וה"ק אסור באותו יום בפ"ע אפילו תלשן הגוי לצורך עצמו של גוי משום מוקצה מחובר ולערב נמי יצויר לפעמים בכדי שיעשו אם תלשן לצורך ישראל או שלא יהנה או שלא יאמר לרש"י ותוספת וכדבעינן למימר לקמן בעזה"י:

בפירש"י בד"ה הלכה כרשב"א דאמר ספק מוכן אסור והיכי דבא ומצאן מקולקלין מאתמול וכו' לכאורה עיקר הלכה בהא דמצאו מקולקלים דספק מוכן ת"ק נמי סובר דאסור וא"כ אמאי השמיט הר"מ ורי"ף זה. וראיתי בפר"ח תצ"ז הרגיש בזה ואמת רש"י נקט ספק מוכן ג"כ משמע דלת"ק אפשר מן הרשתות שניצודו היום (יש לראות אי לא שייך חזקה כה"ג לומר בי"ט ניצוד אוקמי' אחזקה דמעיקרא הואיל ומבע"י לא הי' שם חי' מסתמא בי"ט איתציד כמו נגע וכדומה אפילו ספיקא דמעשה בידי אדם או בידי שמים הכל אומרים אוקמי' אחזקה עי"ד ק' בדרבנן אתחזק יעו"ש) והנה דימה שני דברים פשוטים כי סוגין דכאן ללוי כמ"ש מוהרש"א ז"ל אבל לרב אתיא כפשוטו דברי רשב"א לומר בספק יש ממוצע אסור באכילה ומותר בטלטול כרשב"א ואין הלכה כרשב"א אלא כת"ק. ונתקלקלו פשוט הוא וא"צ לומר כלל רק להודיע הדיוקים ומש"ה השמיט הרי"ף ז"ל ואיכא דמתני ארשב"א דאדרבא לפי הלכה אין הלכה כרשב"א ונתקלקלו פשוט הוא וסוגין ללוי וע"כ צריכין לדוחק לומר נעשה כודאי כמ"ש לעיל ורב יהודה אמר שמואל הלכה כרשב"א ואין כן לרב והביא איכא דמתני אברייתא דפלוגתא דר' יהושע ור"ג דנ"מ שהשמיט חסורי מחסרא ספק מוכן כי לרב ר"ג סובר ודאי מוכן מותר בטלטול עיין פי' המשניות להרמז"ל דלרב ר"ג פליג אפילו בודאי מוקצה בטלטול במאכל (אפשר סובר מוקצה מותר בהנאה וחזי ליתן לגוים עמ"א תמ"ו אות ג') וא"ש כאמור:

בד"ה ולוי ולאו דסבירא להו אלא דלפירש"י כו'. אפשר לשיטתי' בד"ה הלכה כמ"ש לעיל אבל להרי"ף י"ל דנ"מ טובא דלרב רשב"א בספק מוכן כרשב"ג ולא קשיא הדיוקים כמ"ש מהרש"א ז"ל וללוי ע"כ נעשה ונ"מ טובא בזה:

בד"ה אם יש מאותו המין במחובר אסורין ולר"ש כו' ולא תחלוק. הנה רש"י פסק כר"ש בי"ט הביאו הטור תצ"ה וא"כ קשיא לי' הלכתא אהלכתא ולזה כתב דר"ש בהא מודה דחיינהו בידים ואפילו בשל גוי כמ' שייך דחיינהו (וס"ל דמוקצה מחמת איסור שרי לר"ש בדלא דחיינהו והרז"ה חולק הביאו הר"ן ז"ל דוקא עומד ומצפה אבל עששיות אסור לר"ש ויבואר אי"ה סוף המסכתא ובפתיחה מזה) והוכרח לזה משום מוקצה לא משום שלא יהנה הוא מדמסמיך לי' לספק מוכן מסדר הש"ס דאי משום דהחמירו בספק דרבנן בדבר שיל"מ הי' לסדר לעיל פ"ק ג' א' בהא דר' אשי דשיל"מ אפילו בדרבנן וש"מ מטעם מוקצה הוא כמ"ש התוס' לעיל ג' א' ד"ה שמא יעלה ויתלוש. ונ"מ לטעם מוקצה דאפילו תלשן גוי לעצמו אפ"ה אסור לכל ישראל משום מוקצה דמחובר ושאר איסור (ומיהו הכין לית בשל גוי ר"ל תרנגולת בבית עכו"ם שיקצה לגדל מותר לישראל ליקח בי"ט ולשוחטה משא"כ מוקצה מחמת איסור מלאכה אף בש"ג שייך וראי' מעירובין פרק בכל מערבין ליפתא דכמישא הא לא"ה אף בש"ג אסור כאמור עיין רא"ש ור"ן) וז"ש רב פפא בתרתי אסור ולערב נמי ולא אמר בחד זימנא אסור לערב כדי שיעשו אלא ה"ק בו ביום אף תלשן לעצמו אסור לכל ישראל משום מוקצה מחמת איסור ולפעמים לערב נמי אם בשביל ישראל ואומרו אסור ואסורין יראה אסור קאי אחפצא אדורון ולערב אסורין כל העולם כדי שיעשו דל"ת למי שהובא בשבילו לבד משום שלא יאמר כמ"ש ר"ת ולישראל אחר רשאי מיד לערב א' וא"צ כלל כדי שיעשו לזה אמר אסורין כולם משום שלא יהנה ובד"א הגרסא כן ובד"ב הגי' אסורין ברישא נמי וברש"י בד"א נמי אסורין:

בד"ה ולערב כו' יום א'. הנה יש בכאן הרבה שיטות ואכתוב בקיצור דע כפי הנראה מפשטות של רש"י דבמחובר יש ב' טעמים אחד מוקצה וא' שלא יהנה. אבל שלא יאמר לית לי' כלל ובו ביום אסור מתרין טעמי. א' מוקצה וא' שלא יהנה. ולשני הטעמים אסור לכל העולם ומיהו נ"מ בטעם א' דתלשן בשבילו ל"ש שלא יהנה אף לרש"י (עיין תקט"ו ומשנה בשבת עשה עכו"ם כבש והדליק נר שרי לישראל והתם לית מוקצה דלא נגע בנר עב"י ומשמע מוקצה שרי בהנאה ומיהו י"ל הנאת ראי' אין בו ממש כה"ג שרי) וטעם שלא יהנה שייך בנר שהדליק או כבש בשביל ישראל דלא שייך מוקצה אסור שלא יהנה לרש"י ויש בזה קולא וחומרא לרש"י לערב בכדי שיעשו חומרא לאחרים נמי כדי שיעשו קולא לערב יום א' שרי בב' י"ט של גליות. ואמנם לר"ת לא יהנה לא אמרינן וראי' מהמבשל ושוחט דבשוגג יאכל בו ביום או למ"ש ולא אמרינן שלא יהנה אלא שלא יאמר (ולרש"י מבשל מלתא דל"ש לא קנסו שלא יהנה) ויש קולא לאחרים מיד לערב א' וא"צ כדי שיעשו כלל וחומרא למי שהובא בשבילו אסור עד מוצאי יו"ט ב' עוד חילוק לרש"י כדי שיעשו כדי מלאכה לבד שלא יהנה ולר"ת כדי הבאה דאל"כ אכתי יאמר ור"ן כתב לרש"י ג"כ בעינן כדי הבאה וראי' ממס' מכשירין מצא ירק בעיר רובה ישראל אסור עד כדי שיביאו והיינו למוצאי שבת יעו"ש וקשה כיון דטעם שלא יהנה די בלקיטה שנעשה איסור ולולי דמסתפינא הייתי אומר לרש"י. ג"כ הטעם שלא יאמר כנוספת אלא דמוסיף ומחמיר ואומר דיש טעם שלישי שלא יהנה ג"כ ונ"מ חומרא דלערב א' אסורין כל ישראל כדי שיעשו וז"ש רב פפא מתחלה אסור גבי דורון משום מוקצה בו ביום דפשיטא דלכל ישראל קאמר ואח"כ אמר לפעמים יצויר דאסורין נמי לכל העולם כדי שיעשו ול"ת דוקא אותו שהובא בשבילו כר"ת קמ"ל דאסורין כל העולם משום שלא יהנה ואהא הי' רש"י דן לפני רבותיו דודאי לאחרים אין אסורין עד לערב שני דפשיטא דמותרין לערב א' בכדי שיעשו דמוקצה ליכא ושלא יהנה ליכא ושלא יאמר לאחרים לא שייך אבל למי שהובא אסור עד מוצאי יום שני ועם זה יתיישב מ"ש רש"י בתחומין הטעם שלא יאמר ומחק רש"ל ומהרש"א ז"ל קיים דלעיל אית לי' משום שלא יהנה דהוה ד"ת ולא משום שלא יאמר דאפשר מלאכה ד"ת יהא נזהר אף לאמר לעכו"ם. משא"כ תחומין קיל בעיניו ויש לחוש טפי לשלא יאמר החמירו משום שלא יאמר (עיין בספר מים עמוקים הקשה עליו ולמ"ש א"ש) ואמנם אפשר לומר דלעיל נמי שלא יאמר ודן לפני רבותיו באחרים אבל למי שהובא בשבילו איכא טעמא שלא יאמר:

והוי יודע שמלבד טעמים אלו יש טעם רביעי שמא יעלה ויתלוש לעיל ג' א' וכפי הנראה מתוספת שם דבחצר ועורבים ל"ש מוקצה אסור משום שמא יעלה ולקמן במידי דבעי מרא וחצינא ל"ש שמא יעלה ואסור משום מוקצה ולפ"ז נ"מ בכל הני ד' טעמים כאמור:

ולענין הלכתא המחבר בתקט"ו ס"א פסק כרש"י ומשמע לערב יום א' שרי אפי' למי שהובא בשבילו דלית לי' כלל שלא יאמר. ורמ"א פוסק כר"ת דשלא יאמר ומיהו אוסר אפילו לאחרים כמ"ש תמ"א אות ה' ומה שנרשם סמ"ג ט"ס וצ"ל סמ"ק ועב"י בשם סמ"ק כן. והיינו כר"ת דשלא יאמר ואפ"ה אסור לכל ישראל והיינו במלאכה ד"ת אבל בדרבנן כמו תחומין שרי לישראל אחר ונראה שזה דעת התוספת מפורש בשבת קכ"ב א' ד"ה ואם בשביל ישראל שאסור לכל משום שלא יאמר והיינו כסמ"ק והנה במה שנוהגין שמצוין לעכו"ם להדליק נר תפלה בשבת בוותיקין עסי' רע"ו בהג"ה ולכאורה בשביל אחר הוה ס"ס שמא הלכה כר"ת בתקט"ו או שמא לצורך מצוה שרי והבן:

רש"ל ביש"ש תירץ דמש"ה כתב כאן רש"י מוקצה לענין טלטול והיינו לשטתי' דמידי דאסור באכילה ל"ש מוקצה אבל לפי משמעות הרי"ף דהוה מוקצה. ע"כ נ"מ רק לקטן גוי לצורך עצמו ועיין תקט"ו מ"א ב':

עוד אבאר לך דמכאן מוכח ספק מוכן נמי בעינן בכדי שיעשו. ואלו בשכ"ה סעיף ז' כתב המחבר דא"צ כדי שיעשו ועיין מ"א תקט"ו אות י"ב. וכוונתו למ"ש הר"ן פרק שואל בשם רבינו יונה במחובר דכמישי קרוב לודאי דהיום נתלשו משא"כ צידה וכה"ג ואי"ה בפריי יבואר בזה:

והנה מה שהביא הר"ן משנה דמכשירין מצא ירק לר"ת איירי במי שדר בה דהוה הובא בשבילו ולכן אסור לערב כדי שיעשו ולרש"י שלא יהנה אפילו לאורח ואם נאמר דרש"י נמי סובר שלא יאמר איירי בבני עיר. ומש"ה בעינן כדי הבאה אבל אחר לא בעינן כדי הבאה רק כדי מלאכה לבד והבן:

תוכן העניינים

ראש יוסף על ביצה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה