ראש יוסף על ביצה· רבי יוסף תאומים
פרק שלישי - אין צדין · דף כד.
גמ' ורמינהו ביברין חי' ועוף א"צ ואין נותנין מזונת כו' והא דלא משני כאן בבני תרבות דניצודין ועומדין וברייתא באין בני תרבות כמ"ש בסימן תצ"ז סעיף ו' ז' די"ל דא"כ מה ארי' מביברין אפי' מחוץ נמי שרי. ורשב"ג דאמר לא כל הביברין שוין אם קאי אחי' ועוף הא אפי' בחוץ שרי ומזה סיוע למ"ש המ"א תצ"ז ז' דאפי' חוץ לחצר שרי דאל"כ מה פריך לישני כאן בבני תרבות כדמסיק לקמן הללו באין לכלובן כו'. ואם נאמר רשב"ג פליג את"ק. וחכמים סוברים צדין מן הביברין חי' ועוף בכ"ע. י"ל בריית' רשב"ג הוא דאוסר בביבר גדול או מחוסר צידה ומש"ה א"צ ומתני' פליגי חכמים ומתירין בחי' ועוף כו':
גרסינן בירושלמי מחלפה שיטתי' דחכמים דביברין דוקא הא לחצר וגינה לא והתם תנן צבי לגינה ולחצר ל"ק הא מקורי אית לך לומר גינה מקורה. אלא הא בגדולה הא בקטנה יעו"ש. ולא הבינותי ביבר תו כ"ש חצר וגינה (בגי' שלנו לית' בשבת גינה), גם מה דאמר מקורה. בחי' ל"ש מקורה או אין מקורה רק בעוף דיכול לפרוח הוא דיש לחלק בין מקורה לאין מקורהL
ביברין של חי' ועוף אין צדין מהם בי"ט ומשני בריית' ר' יהודא ונקט ביברין. וה"ה חצר וגינה דשוין המה ועוף קשי' מה ארי' מביברין הא מבית נמי א"צ דכ"ע מודים צפור למגדול אין לבית לא. ואפשר ידע חילוק בין דרור לשאר עוף. אלא דקשי' לי' דשאר עוף ב' דרגות אפי' מביברין יהא שרי זה אין סברא:
אמר רבה בר רב הונא הכא בצפור דרור עסקינן מדלא אמר אלא דתו א"צ למקורה. ואין מקורה אלא לרבנן צבי ועוף. שאין ברור שוין המה וניצודין בביברין ומש"ה מתניתן דהכא צדין חיה ועוף ובריית' וברייתא דא"צ חיה ועוף כר' יהודא דצבי לחצר וביבר אין ניצוד וכ"ש עוף דודאי עוף עדיף מחיה אלא תרוייהו ברייתא נמי כחכמים אתיא ויש חילוק בין מקורה לאין מקורה. וז"ש השתא דאתית להכי ולא דחק לשנויי ברייתא ודמשנה אליבא דתנאי כמ"ש. א"כ ודאי כוונתך דה"ה חיה השנויי' בברייתא נמי חכמים הוא וביבר גדול וכאן ביבר קטן וא"כ בלא"ה אין צורך לומר מקורה ואין מקורה רק דיש חילוק בחי' ועוף בין ביבר קטן לגדול ופירוש זה אפשר להעמיס בדברי רש"י ד"ה השתא יעו"ש:
עיין בר"מ פ"י יונה שבת הלכה י"ט. התחיל וכתב עוף למגדל חייב צפור לבית פטור. ולכאורה נהפוך הוא למגדל ה' לומר רבותא צפור דהיינו דרור חייב ובית אפילו שאר עוף פטור ובמ"א תצ"ז אות ח' ט' תירץ בזה וכוונתו דאי הוה תני ברישא צפור ובסיפא עוף כולל אף שאר עופות ובשאר עופות הוה ניצוד לבית ולחצר ולביבר קטן. ואי הוה אמר בין רישא ובין סיפא צפור לא הוה בעינן דוקא לכך שונה ואמר רישא עוף לומר דסיפא דוקא צפור יעו"ש ומדברי הרמז"ל משמע שם דרשב"ג דאמר לא כל הביברין שוה דוקא אביבר קאי הא חצר וגינה כולם שוין דיש בהו צידה לחי' אבל עוף יש חילוק במקורה ביבר קטן הוה ניצוד וביבר גדול לא ובאין מקורה אף בית נמי לא ניצוד. וז"ש צבי לבית לחצר וגינה הא עוף לחצר וגינה דאין מקורה לא כללא דמלתא חיה חילוק בין ביבר קטן לביבר גדול אבל חצר וגינה מסתמא ניצודין הם ואין חילוק בין קטן לגדול רק ביבר שהוא גדול יותר מדאי דמסתמא בחצר בחד שחייא כו'. ואין חילוק בין מקורה לאין מקורה ועופות ביבר קטן ומקורה הוה ניצוד ואין מקורה לא ניצוד דיכול לפרוח. וגדול אפילו מקורה אין כנצוד דלא גרע מחי' כמ"ש המ"א תצ"ז אות ח'. וצפור דרור אפי' ביבר קטן אפילו בית אפילו מקורה אין ניצוד ודוקא למגדל ואמנם יש כאן מהעיון כפי מה שאגיד בכך דרש"י כאן ד"ה חייב ובשבת פי' דיצא דרך חלונות ולא הבינותי דא"כ מה פריך. לימא כאן ביבר מקורה וחלונות סתומים והפוסקים לא הזכירו מזה כלום לומר צפור לבית דוקא בחלונות פתוחים וראיתי להט"ז א"ח שמ"ו עמד בזה וכתב דרש"י פי' לר' יהודא כן דלא מחלק בין קטן לגדול יע"ש. ולא הבינותי דלכאורה לר"י אף ביבר קטן כל שיש טרחא קצת לא הוה ניצוד כ"ש דרור שקטן ויכול להשמיט דאפי' חלונות סתומים לא הוה ניצוד. ואפשר דה"ק דר"י אין מחלק בין מגדול קטן לגדול רק מגדול או בית וקשיא לרש"י הא לפעמים יש מגדול גדול כמו בית ולזה אמר טעמא דר"י בבית יש חלונות ומיירי בפתוחים ומגדול אין בו חלונות אבל לחכמים ורשב"ג מפרש מלתייהו מחלקין הכל לפי גדלו וקטנו וקאי גם אמגדול ובית וא"כ א"צ לחלק בין חלונות או לאו אפילו אין חלונות כל שגדול כסתם בית צפור דרור אין ניצוד והנך רואה שהרמז"ל אין סובר כן שלא חילק רק ביבר קטן או גדול אבל מגדול ובית וחצר בין קטן או גדול הכל א',. והטור והמחבר בשי"ו כתבו צפור למגדול שניצוד בו משמע יש מגדול שאין ניצוד בו וצ"ע כעת בזה:
בי"ד פ"ב בט"ז אות זיין צפור דרור דדברי התוס' בפ' שילוח הקן כוונתם אפרק אין צדין דמפרשי דלא כרש"י הכא בצפור דרור שבת. אלא ברייתא דא"צ חיה ועוף בי"ט. מיירי בצפור דרור. ונקט ביבר משום חיה. דרור אפילו מבית לא. וניחא בזה דאין צריך לומר בביבר שאין מקורה דאפי' מקורה נמי א"צ בדרור ואין להאריך:
משנה מצודת כו' ולא יטול כו' מעשה כו' בגמרא חסורי מחסרא ור"ג אוסר כו'. (ומלת וספק מוכן א"צ להגיה כן וכבר עשה רש"י כלומר) וזה ללוי דאמר לאכילה שרי משא"כ לרב דאמר לקבל שרי י"ל דת"ק אמר לא יטול לאכילה ומעשה כו' ואמר ר"ג דלקבל שרי ולא חולק ר"ג עם ת"ק ולמ"ש מהרש"א לקמן לא יטול משמע טלטול א"ש משא"כ כפי הנראה מלשון הר"ן ז"ל דלא יטול אין הכרע יעו"ש א"כ קשה הא לרב דהלכתא בפירוש ר"ג) כוותי' דלוי לא הי' בבית המדרש כו'. א"כ אין צורך להגיה. וי"ל דבברייתא אשכחן דפליגי ר' יהושע ור"ג מסתמא במתניתן נמי פליג ר"ג [וע"כ אמר] חסורי מחסרא ולפ"ז א"ש לקמן איכא דמתני לה אהא אברייתא ולא מתני אמשנה די"ל דאין חולק משא"כ ברייתא מבואר המחלוקת אמר שפיר הלכה כר' יהושע:
עיין פירוש המשניות להרמז"ל יראה מלשונו דלר"ג אפילו נתאמת אצלינו שצדן בי"ט שרי לר"ג והיינו כרב דטלטול מתיר במוקצה כמו פירות ודגים וכמ"ש לקמן לרב ניחא אפילו בני יומן דמתיר ר"ג טלטול בפירות רק באכילה אסורין ואם שאמר ולטעמיך דחוי הוא ומ"מ לא ידענו למה לי' לפרושי כן:
וראיתי להתוי"ט כאן הביא טעם הר"ן בשואל מש"ה ספק מוכן אסור דדרך לתלוש היום שלא יכמשו ופ"ק כתבתי ט"א בשם המ"מ עכ"ל. היינו משום דשיל"מ הולכין בו להחמיר והנה קשה לטעם הר"ן הא מצודת ספק נצודו אתמול או היום דל"ש טעמי' אפ"ה אסור ודברי הר"ן ז"ל הם בס"פ שואל בשם רבינו יונה לרש"י בחלילין שם דספק שרי' צ"ל דפירות ספק נתלשו היום הטעם דדרך לתלוש היום וע"כ בצידה צריך לומר טעם הרשב"א בעבודת הקודש הובא במ"מ פ"ב מי"ט והובא פר"ח תצ"ז דקרוב ליגע בשל איסור תורה יעו"ש ואמנם לדידן ספק בדשיל"מ לחומרא כסברת המ"מ והכין הלכתא אפילו אין דרך לתלוש היום. וכדכתיבנא: גמרא מעשה לסתור כו' דאין לומר הובא חוץ לתחום דמסתמא קאי אניצוד דאל"כ לא שייך כאן ואפשר דשייך כאן לומר במלאכה ד"ת ספק מוכן אסור ובדרבנן י"ל הקלו אלא שמבואר בברייתא פלוגתיי' בספק מוכן. וכמ"ש רש"י בד"ה ספק מוכן ופליגי לקמן בשמעתין: ואיכא דמתני לה אהא עמ"ש במשנה והרי"ף הביא איכא דמתני ולא הא דשוחטין מן הנגרין. והנה איכא דמתני אברייתא אין נ"מ ולכאורה אדרבא אברייתא י"ל הלכה כר"י באכילה אסור לא בטלטול ובמשנה לא יטול אף טלטול כמ"ש מהרש"א ז"ל לקמן אלא מלשון הרי"ף משמע הטעם דכל שאסור באכילה תו הוה מוקצה וקשה לר"ג איך שרי בטלטול כיון דבאכילה אסור ולקמן יבואר: