אור ברסלב
ראש יוסף על ביצה פרק רביעי - המביא › דף לא:

ראש יוסף על ביצה· רבי יוסף תאומים

פרק רביעי - המביא · דף לא:

דף לא.

גמרא והאמרת רישא אין מבקעין כלל. ופירש"י ז"ל דהמקשה סבר דאין מבקעין נשברה מעי"ט וזו ואצ"ל זו דאם נשברה מעי"ט אסור משום מלאכה וטרחא (מלאכה טחינה ששניה סלתא וטרחא אפילו לחתיכות גסות הוה טרחא עשן תק"א) כ"ש בי"ט דהוה ג"כ נולד ופריך אמאי סיפא שרי ועט"ז תק"א אות א' דלמא רישא בראוי להסקה ועי' מדתנן או שנשברה בי"ט אלמא רישא בלא נשברה (כלל) ולא הבינותי דהא רש"י פירש דס"ד דרישא שנשברה מעי"ט. דאי לא נשברה כלל לא הוה מקשה מידי גם י"ל למה לי' חסורי מחסרא ולא מוקי לי' בלא נשברה מעי"ט ומ"ש רש"י זו ואצ"ל זו. אפשר דלא זו שנשברה מאתמול אסור לבקוע לחתיכות דמכשירין שאפשר מעי"ט אפילו עמדה לבנין ובי"ט נשברה דה"א מכשירין שא"א מעי"ט מקרי קמ"ל דאסור ועתו' ב' ב' ד"ה אין מבקעין דהכא מיירי ברעועה דלר"ש שרי ולר"י אסור ועפר"ח כאן הק"א אות א' אעפ"י שרעועה ביותר ובמסוכנת תקי"ח שרי לר"י הכא הוה נולד יעו"ש ולפמ"ש בהמה נמי נולד וצ"ל בין בהמה ובין קירה. ומ"ש סוא"ר של קורת דהיינו סדורות לארץ שלא יתעקמו ומשמע הא סתם קורה לא הוה מוקצה וצ"ע בזה:

אמר רב חיננא כו' ולכאורה הני תרתי לישני פליגי בתרתי לל"ק . בקרדום זכרות שרי וקופץ נקבות שרי דניכרין הם דזה עשוי ככלי אומנות וכנראה מפירש"י במשנה יעו"ש ומש"ה אמר קופיץ שרי בכל ענין וקיררם בנקבות אסור ולל"ב בקיררם בזכרות אסור וקופץ בנקבות אסור אבל הרי"ף ז"ל העתיק ב' לישני משמע דלא פליגי ומר אמר חדא כי סתם קופיץ עשוי כולו זכרות וסתם קורדם כולו נקבות ויש עושין קופיץ ב' ראשין. ויש עושין קורדם ב' ראשין ועפר"ח ואין להאריך:

משנה בית שנפחת ר"מ כו' הנה ת"ק ור"מ פליגי דלת"ק אף אוירא דליבני אסור לכתחלה משום סתירת אהל דרבנן ואם נפחת מאליו (דע"י אדם ישראל דינו כמבשל וע"י גוי לצורך ישראל אסור וז"ש רש"י ונפחת מאליו ועב"י תק"ג בשם תשובת רשב"א וט"ז תק"ב בהוציא אש וא"ר שם ומכאן מוכח מלאכה ד"ת אסור) לת"ק שרי ור"מ מתיר לכתחלה סתירת אהל דרבנן משום שמחת יו"ט. ומהא שמעינן דלאו כללא הוא כל שבשבת רק דרבנן בי"ט התירו משום שמחת יו"ט דהא לת"ק אסור לכתחלה אף באוירא דליבנא. ועיין ריש אין צדין בתוס' ובי"ש שם:

והנה יש בכאן כמה שיטות רש"י סובר דאיסור דרבנן לא הוה מוקצה כמו טבל לקמן והתו' הקשו ממעות וכדומה וכ"ת טבל נסתלק המוקצה כאן לא נסתלק הפחת ולא הבינותי זה דודאי מוקצה דלבנין שרי לת"ק דמוקצה לטלטל משום אוכל נפש שרינן ודוקא לשמש במוקצה אסור עמ"א תק"ט אות ט"ו. או כיסוי הוה מכשירין וא"כ לית כאן איסור מוקצה דלבנין רק מוקצה מחמת סתירת אהל וכיון שנפחת נסתלק הסתירה (מוקצה נסתלק מכאן והונח במקום אחר משא"כ כאן נסתלק הסתירה כמו בהמה ששחטה) והרמב"ן ז"ל כתב דכיון דאין הפירות מוקצין רק מחמת הבית אין זה מוקצה מחמת איסור (ול"ד למחובר שיש חסרון בפירות גופא) וכן טבל אין חסרון בפירות אלא איסור טבל רביע עלי' והב"י בתקי"ח כתב דיראה כן בגמרא דפריך והא סתר אהלא היינו לר"מ אבל לת"ק לא קשיא יעו"ש. והנה י"ל כמ"ש התוס' כאן דת"ק ר"ש הוא והיינו בית רעוע דבריא מודה ר"ש כמו קורה בריאה ול"ד לבהמה בריאה עמ"א תק"א ועיין מ"מ פ"ב מי"ט ה"ט בשם רשב"א דמתני' ברעוע אפשר כר"ש או כר"י ורעוע ביותר וכמסוכנת דמי. ודלא כפר"ח תק"א ואי"ה בפריי יבואר זה וכאן אין להאריך ובש"ע תקמ"ח ס"ט פסק כרמב"ן

והט"ז שם אות זיי"ן הקשה מכאן אמ"ש המחבר והרמ"א סי' תקט"ו בסופו דחוץ לתחום פירות של ישראל אסור לכל הא אין מוקצים מחמת עצמם אלא מחמת מקום הוה כמו בית ובאמת קושיא גדולה היא ועיין ברמז"ל פ"ב מי"ט הי"ד קרפף ואם חסר א' מכל אלו הן מוקצה היינו נמי חוץ לתחום ועיין לחם משנה שם וזה יורה כרשב"א ומחבר תקט"ו והרי הר"מ גופא כתב בית סתם אפילו בנין. וע"כ כרמב"ן (דרעוע הא פסק כר"י ולומר רעוע ביותר מ"מ הא סתמא כתב) וא"כ יהיו דברי הרמז"ל סותרים והנה י"ל פוחת אין בו איסור תורה כ"א סותר ע"מ לבנות עכ"פ עיין שבת ל"א ב' וא"כ איכא תרתי בפירות גופייהו אין מוקצה ואיסור דרבנן הוה כמו טבל משא"כ תחומין נהי דרבנן מ"מ יש בהן סמך מן התורה ומחמירין בי' במקצת דהוה כעין של תורה ואפילו אין בפירות מוקצה אסור כאמור. וכ"ש במוקצה מחמת איסור מלאכת תורה דהוה מוקצין כה"ג אף שאין בפירות גופייהו מוקצה ואי"ה בפריי יבואר וכאן אין להאריך ואוירא דליבנא קיל יותר עיין שבת קמ"ו א' רש"י שובר חביות והבן:

תוכן העניינים

ראש יוסף על ביצה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה