ראש יוסף על ביצה· רבי יוסף תאומים
פרק רביעי - המביא · דף לא.
משנה מביאין עצים משדה ממכונס ומקרפף אפילו מפוזר כו' ר"ש פירוש מפוזר לא דמוקצה הוא לא מטעם גיבוב אפשר כמ"ש הר"ן ז"ל דגיבוב שרי לאוכל נפש כמו ביקוע אלא שנראה כמגבב ליומא אוחרא (עיין [לעיל[ דלא יחם חמין להנאת הגוף הוה עצים אוכל נפש יעו"ש) ורש"י סובר דלא משום דנראה כמגבב אלא משום מוקצה והחמירו במוקצה כל שמשתמש בהם אסור עמ"א תק"ט אות ט"ו באורך ועיין תוס' כאן ד"ה מן. ומ"ט ממ"ש רש"י מכונס מעי"ט דגלי דעתי' דעלייהו סמיך משמע הא מפוזר אפילו אמר שמזמין אסור וזה כר"ן משום מעמר וי"ל דגלי דעתי' מסתמא אמרינן כן ול"ד מעי"ט ה"ה כנסן כבר ומפוזרין אסור מסתמא הא אזמין בפירוש שרי ור' יהודא אמר שמואל דוקא מכונסין בקרפף הא שדה לא לר"ן טעם דמחליף מכונס אטו מפוזר והוה כמגבב וקרפף מפוזר משום כמגבב. ולפ"ז לר"ן מפוזר בקרפף לא מהני זימון מאתמול ועיין ט"ז תק"א ה' ולר"מ דמסיים הרי הן מוקצה משמע זימון מהני יעו"ש ועתיו"ט דמדסתמו הפוסקים משמע מכונס שבקרפף אפילו לא כנסם מעי"ט נמי ויבואר לקמן:
גמרא אמר רב יהודה אמר שמואל אין מביאין אלא ממכונס שבקרפף ותנן ממפוזר כו' ה"ה דקשיא ארישא דמתני' מתיר מכונס שבשדה עיין פר"ח תק"א וי"ל דרישא בזימון מעיו"ט בפירוש מיירי ושמואל אמר בלא זימון אין מביאין אלא מקרפף מכונס לא משדה דמוקצה ומפוזר שדה אפילו זימון לא [דהוי] כמגבב ופריך מתני' מתיר קרפף מפוזר וא"ל מתני' בזימון מיירי ושמואל באין מזומן דא"כ מ"ט דר' יהודא דאמר סמוך לעיר ע' אמה ושריים (כמ"ש הרשב"א) הא מזומן אפי' יותר נמי דעתי' עלוי' וע"כ באין מזומן נמי שרי קרפף מפוזר כו'. הן אמת שי"ל דר' יהודה ור"י פליגי בהא דלר' יהודה הטעם משום מוקצה ומש"ה סמוך לעיר דעתי' עלוי' ור' משום דמחלף בשדה כמ"ש המ"א תק"א אות ט' (ויבואר בסמוך) אלא דמשמע דר" מודה לדר' יהודא דמפוזר בקרפף שרי ומסיק לקמן הלכה כר' יוסי להקל אע"ג דבכ"מ הלכה כר"י מחברו עכ"פ עיין עירובין מ"ו ב' ודוחק לומר דתרתי להקל פסק כר' יוסי דלית דוקא פותחת כו' אלא קמ"ל דל"ת פלוגתא דר' יהודה ור' יוסי במפוזר בקרפף בעינן הכי תנאים אבל מכונס בקרפף לא בעינן כלל לא פותחת קמ"ל דבעינן פותחת במכונס הא מפוזר אפילו סמוך ופותחת לא מהני:
לשון הרמז"ל פ"ב מי"ט הי"ד אין מביאין עצים משדה אפי' מכונסים מערב אבל מגבב משלפניו ומדליק שם ומביאין ממכונס מרה"י ובלבד פותחת ותוך תחום שבת ואם חיסר א' מכל אלו הרי הן מוקצה הנה מדהתיר גבוב משלפניו ומדליק שם קאי אהוכני מעי"ט דאין מביאין משום נראה כמגבב כר"ן. דלרש"י הטעם לרב יהודה אמר שמואל מכונס שבשדה לא אפילו אזמין מעי"ט הסיח דעתו שמא יגנבו וכדומה וז"א לר"מ [דא"כ] משלפניו ומדליק נמי יהא אסור אמור מעתה לכאורה שלש שיטות. א' שיטת רש"י דל"ש כאן גיבוב כלל. אלא מכונס שבשדה אסור דמקצה מהם אפילו כנסן מעי"ט מיד כשהולך מהם ביה"ש אסח דעתי' שסובר שיגנבו אם לא ביושב ומשמר כל ביה"ש שרי) ולכך אפילו מגבב ומדליק שם אסור וקרפף או פותחת אי סמוך סגי במכונס וצ"ל כיון דמוקף מחיצות סמכה דעתי' אף בלא פותחת ומפוזר בקרפף אסור משום מוקצה. ואם הזמין מאתמול מפוזר נמי שרי. שיטת ר"ן בשם אחרים משום גיבוב ובשדה מכונס מיחלף אטו מפוזר (כולה חדא גזרה) וקרפף מפוזר כמגבב ולא מכונס ואפילו הזמין מפוזר אסור דהוה כמגבב ושיטת הר"מ ז"ל נראה מקצת כר"ן בשדה אסור מגבב לא מקצה מדהתיר משלפניו ומדליק שם וכר"ן ואמנם בקרפף אם חיסר א' אלו הוה מוקצה משמע מפוזר מטעם מוקצה קאתי' עלי'. ואם הזמין שרי כמ"ש הט"ז תק"א אות ה' ולכן אסור מפוזר בקרפף כמגבב. וא"כ יש כאן שלש שיטות אמנם המ"א אות וי"ו סיים מעמר אפילו ברה"י. סובר דר"מ והמחבר נמי סוברים כר"ן בקרפף מפוזר כמגבב. ומ"ש אח"כ חסר א' מכל אלו מוקצה קאי אאין פותחת לבד (דחוץ לתחום לאו מוקצה) כמו שיתבאר ומפוזר מטעם כמגבב דלא כט"ז אות ה' ומ"ש המ"א אות ט' דלר"מ באין מסגרת שירא שיגנבו כהרע"ב בפירוש המשניות ואפילו הזמין מעיו"ט אסור דלא סמכה דעתי' ור"ן כתב באין פותחת הוה כשדה ומיחלף במעמר ולפ"ז בעלי קנים נמי הטעם לר"מ כמגבב עמ"א אות יו"ד כתב טעם הר"ן ומוכנים דקאמר כלומר אין בהם איסור:
ודע דהלחם משנה פ"ב מי"ט הי"ד למדתי מדבריו חידוש והוא דהבא מחוץ לתחום מותר לישראל אחר. וכאן כתב דאם חיסר אחד מאלו הוה מוקצה חוץ לתחום אפילו לישראל אחר. ותי' דבשל גוי שא"י אם יביא לו מותר לישראל אחר. משא"כ גנה של ישראל וכדומה והביא לו גוי מחוץ לתחום אסור לישראל אחר שהבעלים מתיאשין מהם והוה מוקצה לכל ישראל יעו"ש. ומיהו אין הכרח לומר כן די"ל תחומין הקילו אפילו כה"ג הבא בשביל ישראל זה שרי לישראל אחר ולא קאי רק אאין פותחת ומיהו נ"מ למפוזרין דאפילו מגבב מלפני' ומדליק שם אסור במפוזרין דהוה נמי מוקצה
ומ"ש הרב בהג"ה ומגבב מחצר ומדליק שם. ה"ה להביא לבית אלא לגבב ולהניח שם אסור. עמ"א אות ח' ואי"ה בפריי יבואר שם וכאן אין להאריך: ומ"ש המ"א אות ע' והר"ן כתב כשאין מסברת הוה כשדם. לומר דמיחלף במגבב ולא מצאתיו בר"ן שיאמר כן בפירוש ואפשר נמי משום מוקצה דסמוך לעיר א"ל דחדא מינייהו סגי לר"ן דלא כר"מ שהרי כתב וכבר השיג עליו הראב"ד משמע דסמוך לחוד באין פותחת סגי מטעם מוקצה קאתינן עלי' ומיהו שיטת רש"י ז"ל ע"כ אף באמת דמכונס אסור לאו משום דמיחלף והוה כמגבב דא"כ למה לי' לפרש בהא דמפוזרין בשדה אסור דמוקצין הם ולא משום דכמבבב. אלא כמ"ש לעיל:
פסקא איזהו קרפף כו' עיין תוי"ט משנה לקמן אין מבקעין משם הוכיח ב' ב' דבי"ט סתם מוקצה כר"י לא מכאן דלאו סתמא הוא אלא ר' יוסי ולכאורה מ"מ אין חולק והלכה כר"י לגמרי וי"ל דר"י לקולא ובעי פותחת דוקא וסמוך לא מהני וי"ל שזה מחלוקת לר"י דאית לי' מוקצה הטעם משום מוקצה ומהני סמוך או תרתי בעי ור' יוסי לית לי' מוקצה בי"ט. אלא באין פותחת דומה לשדה ומיחלף מפוזר דידי' במפוזר בשדה והוה כמגבב. ועמ"א תק"א אות ט' להר"ן כשאין מסגרת הוה כשדה (ולעיל כתבתי דלא מצאתיו בר"ן ז"ל) א"כ אין הוכחה מכאן דבי"ט מוקצה אדרבא הלכה כר' יוסי דלא בעינן סמוך לעיר ממש. ועיין בלח"מ פ"ב מהי"ט ולעיל בהא דחי' שקננה בפרדס ומזה סייעתא דלר' יוסי דוקא פותחת ומיהו אין כ"כ ראי' דלא מפורש במשנה:
ולענין פירוש השמועה לא ראיתי להאריך רק בקצרה הנה מסופק אי סתם פותחת יש להם פותחת או סתם פותחת אין להם פותחת ואם סתמן יש להם פותחת. י"ל דר"י תרתי בעי מסתמא ור' יוסי י"ל דפותחת לחוד סגי אבל סמוך לא מהני ומה"ת למפיש במחלוקת ועוד מלת כל דלא הוה לומר אלא פותחת אף סמוך ואם נאמר דסתמן אין פותחת. י"ל לר"י סמוך לחוד מהני מדלא הזכיר פותחת ואפשר פותחת לחוד נמי מהני ור' יוסי אמר דוקא פותחת ולא סמוך מהני א"כ ר' יוסי לחומרא פליג. או ר"י דוקא סמוך. ור' יוסי אומר דוקא פותחת (אלא מה"ת למפיש מחלוקת) או דר' יוסי אמר פותחת נמי מהני. או דמר אמר חדא כו' ולא פליגי ר"י אמר סמוך ור' יוסי אמר כל שנככסין בפותחת נמי שרי. ואמנם רש"י לא גרס לר' יוסי לקולא פליג או לחומרא פליג ובלשון המשנה דר' יוסי אם נאמר דר"י תרתי בעי הי' לר' יוסי לומר בתוך תחום שבת ותו לא או כל שיש פותחת גם אם לחומרא פליג הי' לו לומר אם יש פותחת. עיין מהרש"א ומהר"מ מלובלין ז"ל ולא הי' הזמן גורם והגירסא בגמרא ש"מ ר' יוסי תרתי לקולא גירסת רש"י ועשה כלומר דלאו תרתי לקולא. דר' יהודה נמי סמוך בלא פותחת ור' יוסי בין פותחת לחוד או סמוך לחוד מהני ופליג בפותחת לחוד אבל גי' הר"מ ז"ל כפי הנראה ממ"מ פ"ב מהי"ט הי"ד דה"ג איבעיא להו ר' יוסי לקולא פליג או לחומרא פליג. ומסיק לקולא פליג וה"פ אי ר' יהודה סמוך לחוד וה"ה פותחת לחוד ור' יוסי דוקא פותחת בעי. או ר' יהודה תרתי בעי דסתמא יש להם פותחת ור' יוסי לקולא פותחת לחוד סגי אבל סמוך לחוד ודאי לא דמפיש במחלוקת ומסיק מדתנן כל שנכנסין ש"מ לקולא דאי לחומרא הי' לומר אם נכנסין בפותחת ש"מ ר' יהודה תרתי בעי ור' יוסי אמר כל שנכנסין לחוד סגי וכן הלכה להרמז"ל דבפותחת סגי ודוקא פותחת ולכאורה טענת רש"י ז"ל חזקה היא דאי ה"ג ר"י לקולא או לחומרא א"כ אין נ"מ לר' יוסי כלל בצדדי איבעיא ולר' יהודא הוא דנ"מ איך שביק ר' יהודה ונקיט ר' יוסי נהי דאפשר הבעיין סבר הלכה כר' יהודה ועוד כלל בעירובין ט"ו הלכה כר' יוסי מחברו עכ"פ. ואפשר דאי ר' יהודה תרתי לקולא סמוך לחוד וכ"ש פותחת לחוד בסוף תחום שבת מהני ור' יוסי לחומרא פליג דוקא פותחת לחוד וסמוך לחוד לא מהני יש מקום לומר דודאי ר' יהודה מחמיר במוקצה מכולם וע"כ ר'' יוסי הטעם דאין פותחת מיחלף בשדה במפוזר (או במכונס) משא"כ א' ר' יהודה תרתי בעי ור' יוסי מיקל ואמר פותחת לחוד סגי אפשר טעמא משום מוקצה דר"י מחמיר ואמר תרתי בעי דליפוק מתורת מוקצה ור' יוסי מיקל בפותחת לחוד סגי ונ"מ אי טעמא משום דמיחלף בשדה לא מהני הזמנה ומשום מוקצה מהני הזמנה. ועט"ז תק"א אות ה' ובמ"א אות ט' והבן זה ואי"ה בפריי בתק"א אבאר זה וכאן אין להאריך:
משנה אין מבקעין כו' ולא מקורה שנשברה בי"ט מכאן הוכיח ב' ב' דבי"ט כר"י דמוקצה אסור ולא משנה דלעיל דר' יוסי אוסר עד שיהא פותחת. י"ל הטעם דהוה כשדה ומגבב כמש"ל עמ"א תק"א אות ט' ואפילו לרש"י לעיל דגרס ר' יוסי תרתי לקולא. ע"כ נקיט משנה זו והא דאין מבקעין מנשברה בי"ט מטעם נולד עמ"א תק"א אות א' ועיין ב"י תק"א דאין מסיקין בשברי כלים מטעם נולד יעו"ש ולפ"ז ה"ה נבלה בשבת נולד הוא. דאי מוקצה אין ראי' דבי"ט פסק כר"י דלמא נולד פסק כר"י ובשבת מוקצה כר"ש ואפשר ר' נחמן לעיל סובר דאין לחלק בין נולד למוקצה ועיין תצ"ה ר"ת פוסק בשבת כר"ש במוקצה לא נולד וע"כ נבלה בשבת הוה מוקצה לא נולד: