ראש יוסף על ביצה· רבי יוסף תאומים
פרק ראשון - ביצה · דף יג.
גמרא הא רבי הא ר' יוסי כו'. הנה צריך הקדמה אחת והוא דאין חייב בתרומה כ"א בנגמר מלאכתן יתחייב וזה ברוצה למכור בשוק הא רוצה להביא לבית צריך גמר מלאכה וראיית פני הבית כמ"ש במציעא פ"ח ע"ב. ואמנם ר' אושעיא אמר מערים על תבואה ומכניסה במוץ. וסברת התוס' במציעא שם פ"ח ב' ד"ה משיפקסו דוקא פירות וכדומה אם הכניסן בלא גמר מלאכה לבית ובבית נגמר מלאכתן חייב בתרומה ומעשר משא"כ דגן דאין דרך להכניס לבית בשיבלים אם הכניס בשבלים ומירוח בבית עדיין פטור מ"ה ממעשר ואוכל עראי אא"כ הוציא והביא דרך פתחים. וזה שאמר רב אושעיא מערים על תבואה דאלו אם נאמר דהכנסת הבית בשבלים ואח"כ מירוח בבית חייב מ"ה מה הערמה שייך אם לזרות אח"כ מעט מעט בלא כרי ומירוח זה יכול לעשות בשדה לזרות מעט מעט ולהביא לבית כ"ז שאין גמר מלאכה יעו"ש. אבל מר"מ פ"ג ממעשר הלכה דה"ו משמע שאין חילוק. ואף דגן נמי אם הכניס בשבלים לבית ואח"כ מירוח בכרי בבית חייב מ"ה בתרומה ומעשר ולפי שיטת הר"מ ז"ל וכנראה שזו שיטת רש"י בשמעתין פריך שפיר וה"פ רבי ור' יוסי פליגי בהא. אם הכניס בשבלים למרח. והיינו לעשות עיסה אוכל מהן עראי כ"ז שלא נתמרח בכרי וה"ה קבע מ"ה ומדרבנן אסור קבע. אבל אם הכניס ע"מ למלול רבי סבר מיד נתחייב בהבאה דזו גרנן והוה כפירות שנגמר מלאכתן ואף קודם מלילה כבר נתחייבו במעשר בראיית פני הבית לבד ולרבי מצינו זכאי בהרמת תרומה שהכניס מאתמול לבית ובי"ט מולל שנותן עכשיו תרומה ולרבי יוסי פטור מתרומה (ואוכל אף קבע באפשר) אף לאחר שימלול דאין זה דיגון כו' ומתני' דאין זכאי בהרמה ר' יוסי ופריך לר' יוסי נמי משכחת שהכניס ע"ד למרח וירדה תורת תרומה עליהם, אם הי' ממרח בבית אח"כ ונמלך למלול ביו"ט דהבאת פני הבית מועיל למלילה דעכשיו וחייב עכשיו בתרומה בי"ט ומצי להפריש בי"ט. וזה לפי שיטת רש"י ורמז"ל משא"כ לתוס' במציעא לא יצדק זה דאף אם הכניס בשבלים ע"מ למרח ואפילו מרחו אח"כ בבית פטור ממעשר כמ"ש שם. וע"כ לא רצו לפרש כרש"י כאן. ואדרבא הקשו עליהם בד"ה הא ר' יוסי דנהפוך הוא לר' יוסי מצינו שזכאי בהרמתה בי"ט שהכניס מעיו"ט ע"מ למלול א"כ פטור ממעשר מ"ה ובי"ט מולל ורוצה לאכול קבע הרבה אז מדרבנן חייב וחל החיוב בי"ט לאחר מלילה א"כ זכאי בהרמת תרומה כמו חלה. ולרבי דחל החיוב מהבאת פני הבית א"כ מאתמול הביא השבלים לבית ואסור להפריש בי"ט דמצי להפריש בשבלים מאתמול דודאי הכין הוא דאי בהביא היום א"כ מצינו זכאי בהרמה לכ"ע ביו"ט שמירוח בכרי ע"פ השדה בגורן ובי"ט הביא לבית דבראיית פני הבית חל החיוב אלא ודאי מסתמא הביא מאתמול וא"כ נהפוך הוא. לכן פירשו באמת להיפוך לר' יוסי זכאי בהרמה ולרבי לא זכאי בהרמה ופריך לרבי נמי מצינו זכאי בהרמה שהכניס ע"מ לעשות מירוח והיה פטור ממעשר אתמול. ובי"ט נמלך למלול וחל החיוב מדרבנן בקבע עתה וזכאי בהרמה וא"ש שיטתם דמציעא וכדכתיבנא ויש להם הגירסא לקמן ולרבי נמי לא ולר' יוסי נמי והא רבי והא ר' יוסי מפרשים להיפוך זהו הנראה לי לפרש בכאן כ"א לפי שיטתם:
וראיתי להמחבר בי"ד של"א סעיף פ"ד הביא הא דר' אושעיא מטרים. וסיים דזורה מעט מעט כו' ויורה לשון זה כר"מ ז"ל דאם מירח אח"כ בב"א אף שלא הוציא לחוץ חייב וכנראה מפירש"י בשמעתין דפירוש דפריך לר' יוסי נמי אם הכניס ע"מ למרוח ירדה תורת תרומה ובי"ט נמלך למלול חייב כשמולל אלמא אף דהבאה הי' לשיבלים חייב כה"ג. וה"ה הכניס ע"מ למרח ומירח אח"כ בבית דחייב וסיים שהרי אינו מתחיל לגמור הכל והוא ממשנה דמשיפקסו (בבית) כדמוקי במציעא ואין חילוק בין פירות לתבואה ובבאר הגולה שם כפירש"י שם היינו ברכות ל"א ושם לא פירש רש"י כלום ואמנם בפסחים ט' א' פ' בהדיא כתוספת מציעא דאפי' מירח אח"כ בבית שרי מ"ה דבעינן מירוח ואח"כ ראיית פני הבית לא להיפוך וא"כ יהי' דברי רש"י פסחים וכאן סתורים ועש"ך שם ומה אעשה שעוונותי גרמו ולא זכיתי להבין כל זה. אולי אזכה לפרש זה במקום אחר:
ולרבי יוסי ברבי יהודא נמי זהו גירסת רש"י ז"ל וצריך לפרש דאע"ג דהכניס ע"מ למרח הואיל וירדה תורת תרומה בהבאה זו. תו אם נמלך למלול מהני הבאה זו למלילה ולתוס' א"צ לדחוק בזה תו ועמ"ש בסמוך:
מיתבי מי שהיו לו חבילי תלתן של טבל יש לראות דלמא שאני תלתן דמעט מעט הוא כו'. דהא ללישנא קמא אמר כל שכן תלתן א"כ י"ל לל"ב דוקא מקטניות אבל תלתן דומה לשבלים ואפשר עדיף משיבלים. ומה חזית שבלים דוקא אימא קטניות דוקאף
בפירש"י בד"ה הא כו' לתוספת בהיפוך הוא מתניתין רבי הוא יעו"ש:
ד"ה אוכל כל זמן שלא דשן ומרחן משמע אם דש אח"כ ומירח בבית חייב כר"מ פ"ב ממעשר ד"ה ו' דלא כמ"ש בפסחים ט' א'. וכבר התבאר זה באורך בגמרא יעו"ש:
בד"ה רבי מחייב שהכנסתן הוא גמר מלאכתן קודם המלילה כפירות גמורים עמ"ש בגמרא מזה:
בד"ה ופרכינן כו'. ירדה תורת תרומה פירשתיו בגמרא דכיון דהבאה היה ע"מ לממרח א"כ ע"י הבאה זו יש מקום לחול עליה אם ימרח ועכשיו שמולל כבר הבאה היה שדיגון וראיית פני הבית עם מלילה דעכשיו חל חובת תרומה עלי' ולתוס' א"צ לזה יעו"ש:
ד"ה אלא מאי תרומה כו' משמע מדבריו דאי אירע שמלל בי"ט מותר להפריש תרומה בי"ט ולא אמרינן דכיון דרוב הם מעי"ט, אף מיעוט שעושין בי"ט הוה בכלל גזרה דאין מגביהין ועיין לעיל ט' א' בזה: בתוס' בד"ה הא ר' יוסי כו'. פירשתיו יפה בגמרא דהתוס' לשיטתם במציעא פ"ח ב' וכפירש"י בפסחים ט' א' ולכן פירשו בהיפוך וגרסי ולרבי נמי ואין להאריך:
גמרא מתיבי מי שהיו לו חבילי תלתן של טבל כו' לא טבל תרומת מעשר כו' הנה תלתן מרש"י ד"ה כותש משמע תלתן דרבנן ולזה י"ל דסובר דוקא דגן תירוש ויצהר מ"ה ועיין פ"ב דתרומת בר"מ ה"א ובכ"מ שם מחלוקת הר"מ והר"א אבל ירק לכ"ע דרבנן וקטניות יש לעיין בי' אי הוה בכלל תבואה או בכלל ירק ומדפריך בפשיטות חבילי תלתן טבל האיך משכחת לי' ולא אמר אש ומלח ש"מ דאף אש ומלח אין קובעין אלא בדבר שנגמרה מלאכתו ועיין פ"ב ממעשר בר"מ הלכה ג' ובכ"מ ולפי מ"ש מוכח מכאן:
לא טבל של תרומת מעשר כו' מדברי רש"י כאן ד"ה שמו טובלו ובמיתה מבואר דמ"ה הוה טבל. ובר"מ ה' מעשר פ"ג הלכה י"ט כתב מכין מכות מרדות כתב המ"ל דחולק עם רש"י וסובר דמדרבנן הוקבע ולקמן אמר הואיל ונקרא עליו שם מעשר פירש"י ורחמנא אמר מן המעשר יראה מיתורא דקרא דהוה מצי לכתוב והרמותם ממנו מעשר כו' ועמ"ל שם. ואמת ממכות מרדות:
כותש למה לי אמר רבא קנסא תניא נמי הכי כו' לא הבינותי אמאי לא כל"ק כותש לרבותא דאין מפריש מהעץ אע"ג שטעם עצו ופריו שווין וי"ל דמלת כותש מיותר הול"ל חבילי תלתן טבל מפריש מזרע לא מהעץ אלא כותש דוקא ורבא דאמר קנסא פירש"י על שהערים וגרם לעבור על ד"ת שהקדים מעשר לתרומה והר"מ ז"ל פ"ג מתרומת הי"ד פירש קנסא שגרם להפקיע מכהן תרומה גדולה ולולי דמסתפינא הייתי גורס ברש"י על שהקדים והערים דגרם לעבור על ד"ת שלוי הערים להפקיע תרומה גדולה מכהן וגרם לישראל לעבור על לאו ד"ת כו'. ואמנם הקושיא מבוארת במה דמייתי תנ"ה ומסיים כשם שתרומה גדולה מן הגמור ה"ה לתרומת מעשר כו' וזה סותר למ"ש רבא דאלו מטעם קנס היכי דישראל הפריש תרומה גדולה בשיבולים ומעשר ראשון ללוי בשבלים מטעם קנסא לית כאן בלוי קנס. ולטעם ברייתא כשם שת"ג מגמור ה"ה תרומת מעשר. וכבר עמד בזה המ"ל בפ"ג דתרומת הי"ג עיי"ש. ולבי אומר לי דפריך כותש למה לי הא בעי כתישה דתרומת מעשר בעי מדידה או אומד הקרוב למדידה ואיך יוכל לאמד בעודו הזרע בשרביטין דא"א כלל לאמד יפה ויראה לי דאסיפא דהתם פרק עשירי דתרומת משנה ו' כותש כו' ואם הפריש לא יאמר אכתוש ואטול העץ אלא נותן העץ עם הזרע דמיותר והי' ראוי לומר ואם הפריש כו' אלא נותן הכל אלא ודאי אף בהפריש בעודו בעץ או שיבלים צריך לכתוש ואח"כ ליתן העץ והזרע שניהם לכהן וכן מבואר ברמז"ל פ"ג מה"ת הי"ד אם הפריש שיבלים תרומת מעשר הרי זה כותש ונותן לכהן הזרע עם התבן. (עתוי"ט שם דלא כהרב דתבן בשבלים אין בה שום קדושה רק הכל קנס) ומפני מה קנסוהו כו'. ויהי' לפ"ז ודאי בעדיין לא הפריש הלוי תרומת מעשר צריך לכתוש וליתן אח"כ כשם שת"ג מגמור. ה"ה תרומת מעשר. אלא בהפריש בעודו בשבלים דיעבד מה שעשה עשוי כה"ג בישראל אם הפריש בשבלים. משא"כ בלוי קנס הוא שצריך יפה לכתוש וליתן התבן והזרע שניהם כתושים לכהן והשתא ודאי רק מטעם קנסא דאי כשם שת"ג זה שייך בלא הפריש משבלים משא"כ אם כבר עשה ועבר והפריש תרומת מעשר בשבלים אפ"ה קנסו וצריך לכתוש. ואתא פריך כותש למה לי היינו בכבר עבר והפריש שבלים ומשני קנסא ואדרבא הקנס הוא שצריך לכתוש ואח"כ כשחל עליו שם מעשר ממש כבר פטור מתרומת מעשר שכבר הפריש בשבלים תרומת מעשר וצריך אח"כ כשכותש להפריש תרומה גדולה כדעת הירושלמי הובא במ"ל שם וברייתא בעדיין לא הפריש משבלים תרומת מעשר אז הטעם כשם שת"ם. ומה אעשה שהר"מ ז"ל שם בה' י"ד כתב ברישא כותש ג"כ מטעם קנס ושם עדיין לא הפריש בשבלים תרומת מעשר ותיפוק לי' מטעם כשם שת"ב מן הגמור ה"ה תרומת מעשר וצ"ע:
והוי יודע שהמ"ל שם בה"ג האריך בזה בדבר הירושלמי דשם דסובר היכא שאין חיובא דשניהם בבת אחת כל שהפריש תרומת מעשר בשבלים כשמירח דאז כבר נפטר מתרומת מעשר חייל עליו ת"ג יעו"ש (ומדויק לשון הגמרא דלקמן מן המעשר ולא ת"ג מן המעשר אלא ה"ק ולא תרומה גדולה ותרומת מעשר ביחד הא בזאח"ז חייב וכירושלמי) והמ"ל הקשה מה קנסא. אדרבא יניחנו להפריש תרומת מעשר בשבלים. ואח"כ יחוייב ת"ג כו' ולדידי י"ל דמיירי בלא ראה פני הבית דא"נ מפריש לאחר מירוח תרומת מעשר כשיראה פני הבית אז מכבר נפטר מתרומת מעשר חייב בת"ג וכי אמר הירושלמי דכשהפריש אחר המירוח דפטור מת"ג (לשון) [לשוק] או כשהוא תוך הבית למ"ד כה"ג מהני ראיית פני הבית כדכתיבנא לעיל: