אור ברסלב
ראש יוסף על ביצה פרק ראשון - ביצה › דף יב:

ראש יוסף על ביצה· רבי יוסף תאומים

פרק ראשון - ביצה · דף יב:

דף יב.

משנה ב"ש אומרים אין מוליכין חלה ומתנות לכהן. וב"ה מתירין מלת חלה ה"א נקבה. והעד חלתה ועיין ש"ך יו"ד שכ"ד אות ב' ובצוהר התיבה ועמ"ש במלת ביצה ג"כ הא נקבה:

אמר הכותב הך מתניתן ושמעתין דילן יש בהם קצת מהעומק והעיון ואפרש כפי חילי. ואקדים הקרמה אחת וזה תוארה דבר ידוע שאין מגביהין תרומות ומעשרות בשבת ויו"ט אבל מתנות זרוע כו' אפילו נשחטו מאמש מותר להפרישן בי"ט שאין טובלין וגם ניכרין הם עמ"ש ברש"י מזה) וחלה יש לה דין ממוצע בלש ביו"ט מפריש לש מעיו"ט אין מפריש ביו"ט זהו תורף הקדמת הזאת שרצינו לבאר ואמנם תצטרך לתוספת ביאור כי בטעם מחלוקתן אין מוליכין יש לומר ג' טעמים א' שלא התירו חז"ל רק הפרשת עיסה לתקן אבל לא להוליך ב' מפני הרואים שיסברו בלש אמש שהפריש היום ונותן לכהן דאל"כ הי' נותן מאתמול ונמצא יבאו להתיר הפרשת עיסה שנילושה מאתמול להפריש היום ביו"ט וזה הטעם שייך במכ"ש בתרומה כאמור וזה כרמז במ"ש התוס' ד"ה אין מוליכין שיסברו שתרם היום וכדכתיבנא. ג' גזירה הולכה אטו הפרשה שאם תתיר הולכה לכהן יבא להתיר אף הפרשה ואמנם ב' טעמים אלו לא שייכים אלא בתרומה ועיסה שנילושה מאתמול ובמתנות אין שייך כלל דמותר להפריש בי"ט אף נשחטו מאתמול משא"כ לטעם שלא התירו חז"ל רק ההפרשה לא הולכה צודק אף במתנות כאמור ולפ"ז ב"ש דאמרי אין מוליכין חלה ומתנות לכהן לא זו אף זו קאמר לא מבעיא חלה דאיכא למיחש לב' טעמים אחרונים ואפילו לש היום איכא חששא יאמרו מאתמול לש והיום תרם אפילו מתנות שאין חשש זה דמותר להפרישם בי"ט אפילו נשחטו אתמול אפ"ה לא התירו רק הפרשה אבל לא הולכה:

והך מתניתן אדחייה מהלכה ממה דמסיק לקמן דהלכה כר' יוסי דאף בתרומה מתירין ב"ה וחלה ומתנות אף ב"ש מודים דשרי וכ"כ הרמז"ל בפירוש המשניות. והנה יש מקום לומר לקיים שניהן וברייתא מיירי בלמוד לאכול אצלו לפירוש התוס' כאן ד"ה אין מוליכין ומתניתן באין למוד לאכול אצלו (פירוש למוד רגיל הכהן לאכול בבית של זה או רגיל בעה"ב זה לשלוח לכהן מזונות תמיד משל חולין ואתכא דידי' סמיך תמיד). ולפ"ז בלמוד אין כאן חשש הרואים שיסברו שחולין שולח לו או הולך לביתו שרגיל כו'. ולכך אפילו תרומה מתירין ב"ה. וב"ש אוסרין הואיל ואין זכאי בהרמה אין זכאי בהולכה. אבל מתנות וחלה שזכאי בהרמה זכאי בהולכה ומתני' מיירי באין רגיל אצלו דבתרומה ב"ה מודים דאסור הולכה או לבא לביתו מפני הרואים שיאמרו תרם היום ויגביהו תרומת ומעשרות בי"ט. ואם היא גזרה לגזרה קרובה היא אבל בחלה ומתנות פליגי לב"ה אין חשש הרואים דיאמרו נילושה היום וב"ש אמרי אדרבא הרואים יאמרו שמאתמול נילושה והופרשה היום אלא דמשמע לי' לתלמודא דמתני' וברייתא תרווייהו באין למוד או תרווייהו בלמוד. ועוד דעכ"פ מתניתן קשיא אהדדי דל"ש כלל ב' טעמים אחרונים רק אי התירו הולכה או לאו וע"כ פריך ממתניתן ואמר דלא כר' יוסי ולזה יש רמז ממאי דאמר קס"ד שנשחטו מאמש ולא הזכיר נילושה מאמש דעיקר הקושיא ממתנות כדכתיבנא

והנה בדמאי פ"ד מ"ד מי שקרא שם כו' הובא בתוספת כאן ד"ה אין מוליכין. מחלק בין אין למוד לאכול אצלו אסור ובלמוד מותר וכתב הר"ש שם והתיו"ט דלמסקנא דהלכה כר' יוסי הך מתניתן דדמאי כב"ש ולא כב"ה יעו"ש. ולפ"ז אדחייא מתני' דדמאי מהלכה או כר' יהודא ואחרים כמ"ש הר"ש שם. ואמנם הרמז"ל בפכ"ג הי"ו עשבת העתיקה ופסקה להלכה ובפ"ד מ' י"ט הכ"ו פסק כר' דב"ה מתירין אף תרומה להוליכה לכהן צריך להשוותם יחד ואמנם כפי הבנת הר"ש ז"ל שם בדמאי דאתיא כב"ש או כאחרים ור"י החילוק בין למוד לאכול אצלו הוא כפשוטו דבלמוד אין כאן נתינה תרומה לכהן בשבת רק כאוכל חולין אצלו מאחר שלמוד לאכול אצלו ובאין רגיל הוא נתינה ממש ולא התירו חז"ל נתינת תרומה לכהן וכ"ש להוליך לביתו של כהן בשבת ויו"ט. אבל הרמז"ל יסבור כפירוש התוספת כאן ד"ה אין מוליכין דג"ה דהכא מיירי בלמוד הוא דשרי בתרומה וב"ש אסור אף בלמוד ומתני דדמאי ע"כ דוקא כב"ה אתיא לא כב"ש כמ"ש בירושלמי ישפא הדא מהדא והדא מהדא (עיין ר"ש שם) כלומר דמאי לטלם היינו לתנם כיני מתני' כו' וכאן יליף משם דל"ד אין מוליכין ה"ה לבוא הכהן לביתו של ישראל אסור לב"ש בכל גווני ולב"ה באין למוד וכאן ברייתא דר' יוסי בלמוד מתירין ב"ה ובה' י"ט פ"ד הכ"ו סתם וכתב מוליכין תרומה סמך אמ"ש בשבת דלמוד מיירי כו' (לשון שכתב בשבת פכ"ג הי"ו אעפ"י שייחד לו מקום לכאורה לטל"ם ממש ואינו אלא לתנם וצריך ליישב הלשון שם:

ומעתה דברי המחבר בא"ח תק"ו ס"ג שהתחיל הלש עיסה בי"ט יכול להפרישה ולהוליכה לכהן בי"ט. ואם לש מאתמול אין מפריש בי"ט סתרי הדיוקים ועיין בטור מזה כתב הלש בי"ט יכול להפרישה ולהוליכה בי"ט וכן מתנות כהונה יכול להוליכה לכהן אפילו הורמו מאמש מב"י שם. והנה פשטות דברי הטור משמיעין דיש חילוק בין מתנות לעיסה והוא כמו שאגיד דבעיסה בלש בעיו"ט ויוליך ביו"ט איכא חשש הרואים שיאמרו שתרם היום (דאל"כ הי' מוליך מאתמול) משא"כ מתנות יכול להפרישה היום אפילו נשחטו מאמש ויכול להוליכה בי"ט כפירוש התוס' כאן ד"ה אין מוליכין ומיירי באין למוד כו'. והמחבר נקט קצוות בלש היום יכול להוליכה בי"ט אף באין למוד דליכא חשש הרואים כה"ג דידעו ג"כ שלש היום ובלש מאתמול אין יכול להפרישה היום ולא סיים דאין מוליכה דבלמוד אצלו שרי כפירוש התוס' ועט"ז שם ופר"ח שם האריכו בזה לחלוק על פי' התוס' ולמ"ש הרמז"ל כפי' התוס' דהעתיק למשנה דדמאי וברייתא דר' יוסי. (ומיהו אכתי י"ל דלמוד פירושו כמ"ש הר"ש דלא הוה נתינה שאוכל מעצמו לא חששא חדתא גזירת הרואים שיסברו שתרם היום) והמחבר כתוספת ומשום גזרת הרואים ואין מוליכין בין לביתו של כהן או של בע"ה. אם למוד הכהן לאכול בביתו של בע"ה ליכא חששא דרואים דיאמרו שיאכל סעודתו שם מחולין ובין רגיל הבע"ה לשלוח לביתו של כהן נמי אין חשש כו' ועיין מהר"ם מלובלין ז"ל אין כעת לפני והנלענ"ד כתבתי ובתוספת אבאר עוד וכאן אין להאריך ואי"ה בפריי יבואר:

לימא מתניתן דלא כר"י בארתיו יפה במשנה בס"ד בזה:

אמר רבא שהורמו היום ונשחטו מאמש. הנה רבא לשיטתי' ט' א' גלגל עיסה מעיו"ט מותר להפריש חלה ביו"ט יהי' בא"י או בח"ל מתוקמא מתניתין בחד גוונא ושפיר גרס שהורמה היום (ביש ספרים הורמה ובס"א הורמו) ולפ"ז אין ראי' מכאן לדידן דגלגל עיסה מעיו"ט אין מפרישין בי"ט אפילו חלת ח"ל דאוכל והולך ואח"כ מפריש. אפשר ה"ה מתנות אין מפרישין היום אם נשחטו אמש ומ"ש המ"מ פ"ד מיו"ט הכ"ו היתר הפרשה אעפ"י דנשחטו אמש מבואר בגמרא ולמ"ש. מרבא אין ראי' למה שפסק הרמז"ל בפ"ג מיו"ט ה"ח דגלגל עיסה מעי"ט אין מפריש בי"ט אף ח"ל ועם שיש חילוק דאין טובלין כלל מ"מ אין ראי' וצ"ע כעת:

בפירש"י ד"ה אין מוליכין שלא התירו אלא הרמה לא הולכה ביארתיו במשנה באורך דיש ג' טעמים בחלה ובמתנות אין שייך רק טעם א' דלא התירו הולכה רק הפרשתן:

בד"ה מתנות כו'. דאיך יאכל ועובר בעשה כו' כ"כ הר"ן ולא זכיתי להבין זה דבחולין קל"ב מבואר דשרי לאכול כך דניכרין הם וכ"כ הרמז"ל פ"ט מבכורות הי"ד ובטור כתב בסי' ס"א דמ"מ מצוה להפרישם והב"י לא הראה מקומו. ומ"מ אין עשה וצ"ע:

בד"ה על המתנות כו' וה"ה לחלה וחדא מינייהו נקיט די"ל דוקא מתנות דאין חשש הרואים משא"כ חלה אף גלגל היום הרואים יאמרו מאתמול לש והופרש היום והעד בתרומה דוקא פליגי לא בחלה:

בתוספת בד"ה אין מוליכין ל"ד אין מוליכין ה"ה לביתו כו' יאמרו שתרם כבר פירשתיו יפה במשנה יעו"ש וכתבו ל"ד דנ"מ לדידן לב"ה באין למוד דאף לביתו של בע"ה אסור ומ"מ מה שחידשו סברא דיאמרו שתרם אין מוכרח וכמ"ש במשנה ועיין מהרש"א ז"ל ומהר"ם מלובלין ז"ל ואין להאריך ואי"ה בפריי יבואר:

גמרא אמר רבא מוללין מלילות וכן הלכה ומיהו י"א ע"י שינוי ובשבת ע"י שינוי נמי אסור וי"א דבשבת ע"י שינוי מותר ובי"ט בלא שינוי וכ"פ המחבר בסי' תק"י ס"א. ועיין תו' י"ג ב' ד"ה כיצד מולל ושיטת רש"י כאן ד"ה מוללין דדש כלאחר יד בשבת אסור ובי"ט שרי הוא בתו' לקמן ועיין ר"ן כאן וכן פירש"י לקמן י"ג ב' להדיא כיצד מולל ביו"ט יעו"ש ועיין שבת קכ"ח א' ברש"י ד"ה שלא יקטום מולל בזרע מן השרביטין. ועיין ר"ן כאן ויש ב' פירושים א' מולל דשבת לרכך. וב' פירוש הרז"ה שאני סאה איזוב. ואפשר פירש"י כבעל המאור וראיתי להמ"א או"ח שי"ט אות חי"ת על מה שמפרקין קטניות מערביז שוטין. ולא הבנתי דלאכול מיד הכל שרי דלא אסרה התורה עלינו אכילה בשבת באיזה צד שנרצה לאכול אוכלין אם הוא מיד לאכילה כמו מזריע בצנון ובורר לאכול מיד כמבואר בסי' שכ"א שם סעיף י"ב ואע"ג דהמחתך ירק חייב משום טוחן כו' אלא דוקא להניח לאחר זמן אף לבו ביום אבל לאותה סעודה שרי מכ"ש שמפרקין ואוכלין מיד ולפי זה מוללין בי"ט היינו אף להניח לאחר שעה בלי שינוי שרי לדידן ובשבת מפרק גמר אם לאכול מיד שרי כמו במזריע של צנון ואי"ה בפריי בשבת יבואר זה. ועמ"ש ברש"י ד"ה מוללין בזה ובר"מ פכ"א משבת הלכה י"ד מולל ע"י שינוי שלא יהי' נראה כדש משמע דבלאו שינוי נמי אין דש ממש רק נראה כדש וא"י מה הוא אם שרוצה לומר דכל שמולל ביד הוה הכל כלאחר יד או שמא כשרוצה לאכל מיד וצ"ע כעת:

איידי דתנא רישא מע"ש תנא סיפא מעיו"ט. עיין ר"ן בשמעתין ולמאן דאמר בשבת אפילו ע"י שינוי אסור א"ש ולמ"ד ע"י שינוי מותר מיירי ברייתא בלא שינוי דאסור בשבת:

בפירש"י בד"ה מהו לפרוכי כו' דאפשר מעיו"ט כו' וקפשיט לי' דמוללין ע"י שינוי דוקא דבשבת פטור אבל אסור בי"ט שרי הא מפרק ממש אסור בי"ט דאפשר לעשותו מעיו"ט אלמא באוכל נפש נמי יש חילוק בין אפשר ללא אפשר אם הוא מלאכה מ"ה וי"א באוכל נפש עצמו אין חילוק רק במכשירין ודישה ומפרק הואיל ודרך לעשות להרבה ימים ועיין סי' תצ"ה ואי"ה יבואר בפריי:

בד"ה מוללין דדש כלאחר יד הוא כו' הכין הוא ודאי אף למאן דמתיר בלא שינוי אפ"ה ע"כ טעמא דלאחר יד הוא המולל דמפרק גמור עכ"פ איסורא איכא להניח לאחר זמן או מ"ה או מדרבנן אלא לקמן י"ג ב' פירש"י כיצד מולל בי"ט ע"י שינוי יעו"ש:

בד"ה אם כן דמוללין כו'. דסתם שבלין לא מפרישין תרומה עד שיעשה דגן כו' פירוש דכ"ז שלא דיגן ומרוח בכרי אין חייב בתרומה ומעשר (ואם הפריש בשיבולין חל שם תרומה מ"מ אין מפרישין בשבולין) וא"כ כשמולל בי"ט זהו גרנן וחייב עכשיו בתרומה ויכול להפריש בי"ט כיון דעכשיו חל החיוב לא קודם י"ט כמו עיסה שגלגל היום יכול להפרישה ה"ה זה. ומיהו אי אין מוללין לא יצויר שחל חיוב תרומה בי"ט דאי אידגן מעיו"ט נתחייב אתמול ואין רשאי להפריש ביו"ט וגם אין רשאי לדוש ביו"ט וכ"ת אכתי בדש בעיו"ט ובי"ט הביא לבית דכ"ז שלא ראו פני הבית אין חייב כמבואר בר"מ פ"ג מה' מעשר הלכה דה"ו וכדבעינן למימר לקמן אי"ה י"ל דודאי הביא מאתמול לבית דבי"ט הוה מוקצה וי"ל דאומר מכאן אני נוטל למחר וצ"ע ועמ"ש לקמן:

תוכן העניינים

ראש יוסף על ביצה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה