אור ברסלב
ראש יוסף על ביצה פרק ראשון - ביצה › דף יב.

ראש יוסף על ביצה· רבי יוסף תאומים

פרק ראשון - ביצה · דף יב.

דף יא:

משנה ב"ש אומרים אין מוציאין קטן ולולב וס"ת וב"ה מתירין פלוגתייהו במתוך כדמסיק ואף ר"י סבר במתוך פליגי והנה יש בכאן שערורי' בין הפוסקים (עמ"ש בפתיחה) וכאן אקצר מסוגין משמע דבכל מלאכות המיוחדות באוכל נפש כמו שחיטה ואפי' ובישול וכדומה שהותר הכתוב בהן לצורך אוכל נפש אמרינן לב"ש דוקא אוכל נפש ממש הא שאר צרכי היום לא. ולב"ה מתוך שהתיר הכתוב מלאכות המיוחדות באוכל נפש התירה אף לצורך היום קצת לפירוש תוס' ד"ה ה"ג ולרש"י אף שלא לצורך היום כלל (רק מדרבנן אסור שלא לצורך כלל) וכדבעינן למימר ברש"י אי"ה ופירוש הכתוב כך הוא אך אשר יעשה לכל נפש. כלומר מלאכות המיוחדות באוכל נפש מסתמא כמו שחיטה וכדומה הוא לבדו יעשה לכם אותן המלאכות הותרו לגמרי אף שלא לצורך כלל מן התורה ומדרבנן אסור שלא לצורך כלל. לרש"י. ולתוס' ה"פ הוא לבדו יעשה לכם להנאתכם צורך היום קצת אבל בנין ואריגה וכדומה שמסתמא הם מיוחדות לשאר צרכים אפילו עשאם לצורך אכילה כגון בנה כירה ותנור ביו"ט לאפות שם לוקה הואיל ומלאכות אלו הם מיוחדות לשאר צרכים דקרא במלאכות המיוחדות באובל נפש קמשתעי כאמור והוצאה והבערה הי' ראוי לאסור אותם אף לצורך אוכל נפש. כי אין מיוחדות כ"כ לאוכל נפש. (ונהי שאין מיוחדת נמי לשאר צרכים מ"מ ל"ד לשחיטה ואפי') אפ"ה הוצאה שרי הואיל ונעשה באוכל נפש עצמו ועדיף משחיטה שאלו שחיטה דומה קצת למכשירין שהוא רק הכנה לאוכל נפש. לכן מותר בי"ט וההבערה הוא מביום השבת האמור בקרא בשבת כו' (עמ"ש בפתיחה מזה ועמ"א תקי"ח ותבין) ומסוגיין דגמרא כאן משמע דלב"ה דאמרי מתוך הוא בהוצאה והבערה לר' יוחנן וכ"ש באפי' ובישול ושחיטה כדאמר דהשוחט עולת נדבה ב"ש הוא דלב"ה מתוך שהותרה שחיטה לצורך כו' ואוונם לפסק הלכה כפי מה שמתבאר מר"מ ז"ל פ"א מה' יו"ט ה"ד ובמ"מ שם ובתקי"ח בא"ח ובב"י שם מבואר (דאטו) [דאנן] פסקינן דבהוצאה והבערה אמרינן מתוך (ומ"ה שרי לגמרי (בתוך) [במתוך אלו] שניים כפירש"י בשמעתין אף שאין צורך כלל מכמה הוכחות מר' יוחנן מבשל גיד ומפסחים ה' ביעור חמץ ביו"ט יעו"ש) משא"כ בשחיטה וכדומה לא אמרינן מתוך והיינו מחמת קושיות התוספת ד"ה ה"ג מפלוגתא דרבה ור"ח המבשל מי"ט לחול או האופה מי"ט לחול לר"ח לוקה ואף לרבה מטעם הואיל הא סמוך ללילה שאין שהות לאכול או מבשל נבלה דבר איסור לוקה דל"ש הואיל והא מתוך כו' בין לפירש"י שלא לצורך כלל כמי שרי ובין לפירוש התוספת דבעי צורך היום קצת. מ"מ אמאי לא אשמעינן רבותא טפי לרבה אפילו בישל דבר איסור לרבה אין לוקה מטעם מתוך אלא ש"מ דמתוך דוקא בהוצאה והבערה הותרה כמ"ש המ"א הטעם דוקא לשני אלו וכמ"ש הב"י בתצ"ה והטעים דבריהם המ"א בסי' תקי"ח (עמ"ש בפתיחה) אלא בהוצאה והבערה וז"ש הרמז"ל בה' יו"ט פ"א הט"ו המבשל לגוים אין לוקה מטעם הואיל וכרבה הא סמוך ללילה או דבר איסור לוקה דלא אמרינן מתוך כה"ג בשחיטה ואפי' ובישול ועמ"א בסי' תקי"ח משמע בבישול אמרינן מתוך ובסי' תקכ"ז מבואר דאף בבישול לא אמרינן מתוך רק בהוצאה והבערה דממ"נ אי אמרינן מתוך בבישול ה"ה בכולהו או דוקא בשנים אלו שיש טעם לדבר כמ"ש המ"א ולקמן דאמר ר' יוחנן פוק תנא לברא הבערה ובישול אינו משנה ובישול אפשר דלא גרסינן לה והבערה לבד אין משנה וכדכתיבנא ודחינן סוגיין דכאן דמשמע לב"ה אף בשחיטה אמרינן מתוך מקמי פלוגתא דרבה ור"ח:

ודע דהפר"ח בתצ"ה האריך והקשה על שיטה זו וראיתי לכתוב בקצרה המעיין בב"י בתקי"ח מבואר דעת הרי"ף ורמז"ל וכמ"ש הר"ן בשמעתין כרש"י יעו"ש ואף שהרא"ש הביא דברי הרי"ף ופירשה לפי דעתו (כתוס' ד"ה ה"ג) מ"מ פשטות דברי הרי"ף מורין כרש"י ור"מ ז"ל וכמ"ש המ"מ ומ"ש הרא"ש אמאי אין שורפין קדשים בי"ט לדידי' נמי הא צורך היום קצת הוה וצריך לחלק בין ביעור חמץ (פסחים) דהוה צורך קצת שעובר בב"י (אלא שהתוס' כתבו בכ"ט ב' ד"ה רב אשי שהמשהה ודעתו לבערו אין עובר כלל עמ"ל פ"ח מהלכות חו"מ) לשרפת קדשים סובר דא"צ קצת. ואמנם רש"י ביצה כ"ז ב' תי' זה דרחמנא אחשבי' וכ"כ מגיני שלמה בכאן אלא שזה יצדק לתנא דבי חזקי' דאמר מקרא עד בוקר או מהוא כרבא. אבל לרב אשי דמסיק בפסחים פ"ג ב' ובמה מדליקין כ"ד ב' די"ט עשה ול"ת. א"כ קשה כיון דלית לי' קרא דעד בוקר הא שריפה הותרה במתוך אף שאין צורך היום כלל לרש"י וכן הרמז"ל פ"ג מה' יו"ט ה"ח חלה שנטמאת א"א לשורפה די"ט עשה ול"ת הוא כרב אשי וקשה כדכתיבנא הא הבערה מותר מתוך. אם לא שנאמר דמאן לימא לן דשריפת בשר נותר בי"ט לית בי' בישול וכן שרפת חלה טמאה ביו"ט לית בה אפי' וכה"ג הבערה דבישול פתילה בריש יבמות (ובהקטרת אימורין ע"ג [מזבח] נמי י"ל בישול הוא בתחלתו) וא"כ שפיר אמר עשה ול"ת דמתוך לא אמרינן אלא בהוצאה והבערה גרידא לא היכי שיש בישול ואפי' וזה סיוע לומר דלא כסוגיין דשמעתין דאף שחיטה וכדומה אמרינן מתוך אלא דוקא הוצאה והבערה גרידא (בענין משאצ"ל פסק הרמז"ל דחייב וכאן י"ל דהוה צריכה לגופא) ויבואר עוד אי"ה:

הן אמת שבירושלמי בפרקין הלכה ג' ובשבת פרק כלל גדול פלוגתא דר' יוחנן וריש לקיש הביאו הפר"ח ג"כ דלר' יוחנן בישל נבלה בי"ט אין לוקה מתוך שהותר בישול לצורך וריש לקיש אמר לוקה והיינו דפליגי אי אמרינן מתוך חוץ הוצאה והבערה ואע"ג דהלכה כר"י שאני הכא דרבה ור"ח סוברין כוותי' דר"ל ואין להאריך יותר ומהשוחט מסוכנת מוכח דבשחיטה לא אמרינן מתוך:

גמרא דאמר לך מני ב"ש כו' הותרה שחיטה שלא לצורך הארכנו במתני' דמכאן משמע אף בשחיטה אמרינן מתוך ופסק הלכה

דוקא הוצאה והבערה לבד ויש טעם לזה כמ"ש המ"מ פ"א ה"ד מי"ט וב"י תצ"ה ותקי"ח ומ"א תקי"ח ותקכ"ז יעו"ש:

לוקה משום מבשל גיד בי"ט ומשום הבערה לדידן בב' התראות הא בהתראה א' אין לוקה ב' בי"ט על בישול והבערה עיין מכות כ"א ור"מ פ"א מי"ט ה"ג ומיהו לרש"י בלא"ה אין לוקה על הבערה וה"ה לתוס' דהוה צורך קצת. וכדאמר ר"י פוק תנא לברא הבערה כו' ומבשל בשר בחלב ואוכל קסבר יש בגידין בנ"ט ולדידן אין בגידין בנ"ט. ואין חייב במבשל גיד בחלב משום בשר בחלב ולא נאסר בהנאה רק באכילה ועי"ד ומ"ש בפריי בסי' פ"ז:

בפירש"י בד"ה. לא את הקטן. כל מילי דלאו צורך אכילה אפילו יהי' צורך היום קטן למולו. וכדומה אפ"ה לב"ש אסור וב"ה מתירין ויש בהו צורך כמ"ש רש"י לקמן ד"ה אלא מדלא אפליג באבנים והעד מדפרט ג' אלו ש"מ משום ב"ה ועיין ר"ן וב"י תקי"ח. י"א כלים אפילו אין בהם צורך כלל שרי לרש"י אפילו מדרבנן ולקמן מבואר דוקא שיש בהם צורך קצת ויבואר בפריי שם:

ד"ה עולת נדבה דאלו עולת חובת היום כו' היינו קרבנות היום של צבור. אבל עולת ראי' לב"ש לא כמ"ש התוס' ד"ה השוחט ומלקא נמי לקי על עולת ראי' כדבעינן למימר שם בס"ד:

ד"ה לוקה משום לא תעשה כל מלאכה (שמות כ"ף) סבור הייתי לומר דמלאכת עבודה רק שאר דברים אבל מלאכות העשויות באוכל נפש כמו שחיטה אין בכלל מלאכת עבודה ואין בו לאו אף בעולת נדבה כ"א בפסח לא כתיב עבודה כ"א לא תעשה כל מלאכה הכל בכלל ואוכל נפש הותר מאך כו' ועולה צורך גבוה לא הותר ובאיסורו עומד ומה אעשה שסתם אמר לוקה משמע בכל י"ט (עמ"ש בפתיחה בזה):

ד"ה ואין עירוב כו' ואע"ג דויעבירו נפקא בא ירמי' ופירש כו' יראת לפרש דאי הוצאה בכלל לא תעשו מלאכה בשבת י"ל בי"ט שרי הוצאה דלאו מלאכת עבודה היא דמלאכה גרועה הוא אלא אפילו מויעבירו דאמר בשבת צ"ו ב' גמר [העברה העברה מיוה"כ מה להלן] ביום אסור א"כ י"ל ה"ה י"ט בא ירמי' ופירש די"ט שרי ומיהו יש לראות בי"ט משמע פסח ועמ"ש ברש"י ד"ה לוקה (עמ"ש בפתיחה).

בד"ה פליגי כו'. ויעבירו כו' וירמי' הי' מזהירן על השבתות. עיין מהרש"א ויראה לפרש דאי ירמי' הי' מזהירן מ"ה או דלא גזרו עדיין על שלא לצורך כלל אף מדרבנן ביו"ט. א"כ הי' להוכיח סתם לא תעשה מלאכה ביום השבת דמסתמא ל"ד הוצאה עברו אלא ודאי מזהירן בהוצאה שלא לצורך כלל כי סתם משא היינו שלא לצורך היום כלל. ואמר הלואי שבת חמורה לא יזלזלו בה שהוא איסור תורה. וכמתמיה נהי שבי"ט אתם עוברים הוצאה שלא לצורך כלל שאסור מדרבנן הלואי תזהירו ביום השבת אבל אי הוצאה לגמרי מותר בי"ט בא להורות

דין דשרי בי"ט ועיין מהרמשי"ף ז"ל ואין להאריך:

בתוספת בד"ה השוחט כו' ר"ע כו' בהדיא כו' לדיוקא דשלמי נדבה פטור כו'. וא"ת אפילו ב"ה כו' דלא אהדרי' עכ"ל. מ"ש ר"ע בפסחים ה' ב' אמר רבא כו' וזה לשיטתם שם דביעור הוי צורך היום קצת. (עם דהוי ב"י ניתק לעשה ואין עובר המשהה ע"מ לבערו) אבל לרש"י י"ל מר"ע אין ראי' דלית לי' מתוך היכי דליכא צורך קצת ולדידן גם זה אליבא דרש"י ועולת נדבה ודאי צורך קצת הוה שלא יהא כירת רבך ריקן כמ"ש התוס' לקמן ד"ה ה"ג. ואמר ב"ש הוא דלית להו מתוך אף צורך קצת כל מילי דלאו אכילה קטן למולו ולולב כו' ומ"ש דלוקה על עולת ראי' אע"ג דחגותם לאו הבא מכלל עשה מ"מ כל שלא בא היתרו בפירוש רק ספק הוה אי עולת ראי' קריבה ביו"ט מלה' או לאו בא הכתוב ואסור מחגותם וודאי בירור הספק אהדרי' ללאו קמא משא"כ לב"ה מתוך כו'. הותר בפירוש עולת נדבה דהוה צורך קצת כמ"ש לקמן ד"ה ה"ג ובא הכתוב ואסר מלכם. לא אהדרי' לאיסורא קמא רק עשה. (עמ"ש בסי' ג"ו וש"ה בזה) ותירצו דאתא לאשמעינן שלמי נדבה פטור לב"ה דאית בהו צורך הדיוט אכילה ממש רק מלכם לא אהדרי' לאיסורא קמא ומוכח מדאמר עולת נדבה ולא אמר רבותא ( שלמי נדבה אבל אי אמר עולת חובה הא שלמי נדבה חייב ורבותא) עולת חובה דל"ת כל דלה' משא"כ עכשיו עולת נדבה ודאי גרע משלמי נדבה וכח דהיתרא דפטור ממלקות עדיף טפי ועיין לח"מ פ"א מי"ט הט"ו ודבריו צ"ע וישוב דעת. דמה קשיא לי' בדברי הרמז"ל יותר מרבה ור"ח דאית להו מתוך כב"ה כמ"ש התוס' לקמן ה"ג ועוד דודאי דוקא בהוצאה והבערה אמרינן מתוך לא בשאר מלאכות דלא כסוגיין וכבר ביארתיו בגמרא גם משנה לקמן כ"ג השוחט המסוכנת אם יש שהות לאכול בעינן מטעם הואיל (עב"י תקי"ח) לא מטעם מתוך ואפילו אין שהות דיש צורך קצת הפסד ממון דהא מפתח של כלים אם מתירא שיגנוב שרינן בסימן תקי"ח דהוה צורך קצת כ"ש מסוכנת ש"מ דבשחיטה וכדומה ואף בבישול לא אמרינן מתוך. והרמז"ל נמי סבר לא אהדרי' היכי דהי' היתר מפורש וכדכתיבנא:

בד"ה דלמא כו'. שאין לצורך י"ט כלל עיין ר"ן. ותקי"ח אי כלים שאין בהם צורך כלל אסורין מדרבנן. לרש"י דוקא אבנים:

ד"ה ה"ג כו' ביארתיו בגמרא ובאורך. (עמ"ש בפתיחה) וכפי הנראה הכין הלכתא לדידן כרש"י ודוקא הוצאה והבערה אמרינן בהו מתוך אף שלא לצורך כלל מ"ה. ומדרבנן אסור שלא לצורך כלל אף בכלים כל שאין בהם צורך כלל ויבואר אי"ה בפריי ובתקי"ח וכאן אין להאריך:

תוכן העניינים

ראש יוסף על ביצה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה