ראש יוסף על ביצה· רבי יוסף תאומים
פרק ראשון - ביצה · דף יא:
משנה ב"ש אומרים אין מסלקין כו'. אף להחזיר מיירי ביש ציר באמצע לא מן הצד. דביש מן הצד אף ב"ה אסרי להחזיר.
ובאין ציר כלל אף ב"ש מודים דמחזירין כ"פ ביש באמצע כדמסיק לקמן בגמרא ויבואר שם:
גמרא ואמר עולא שלשה דברים התירו כו' ברש"י גרס הותרו ויבואר שם. ומדלא אמר נעי בשלשה בבי"ת. ודאי דה"ק. הנך ג' דברים שהותרו הוא רק משום תחלתן כדמסיק אח"כ והתירו הוה משמע דבא להודיענו גוף הדין דמותר להחזיר וכבר אשמעינן כדפריך אלא השמיענו שהותרו רק משום תחלתן וכדמסיק:
ורחבא אמר כו' י"ל הא אין הלכה כר' יהודה אלא כחכמים. (ומהני) ומאי נ"מ] בזה ואי הוה אמרינן ברגל. ודאי כולם חבירים ומטהרים עצמן מכל טומאות [ולכן ס"ל לר"י יגמור] שאין כאן טומאה לחול וחכ"א לאחר הרגל גזרו משום לא פליג אע"ג דביום טוב אין שם טומאה כלל. (וכנראה מר"מ ז"ל פי"א ממטמאי משכב ומושב הלכה ט"ו. וע"ש בטומאת אוכלין פי"ו הלכה יו"ד. ובמשנה למלך) הוה א"ש קצת דה"א דברגל טהרה גמורה היא. ונ"מ לחכמים, דאף מי שרוצה להחמיר על עצמו אין צריך דטהורים הם ברגל ולכך אשמעינן רחבא דאינו כן וברגל משום דלא ליתו לאנצוי ור"י דמתיר לאחר הרגל משום תחלתן כו' אבל הגמרא לקמן כטהרה שויא רבנן בכף הדמיון וכפירש"י שם. קשה. ועמ"ש ברש"י שם:
קמ"ל התירו סופן משום תחלתן דחניות אין דבתים לא. עיין או"ח סימן תקי"ט ס"א. והמתבאר להלכה מדברי הר"ן ז"ל, ושאר מפרשים הוא כך, דודאי אין בנין וסתירה בכלים אף מדרבנן: אלא להחזיר ביש ציר אסור גזרה שמא יתקע בחוזק וחייב משום מכה בפטיש או כה"ג יש בנין אף בכלים. (עיין שבת קכ"ב ב' ברש"י ור"ן שם וא"ח ש"ח ס"ט יעו"ש). אבל לסלק לא שייך האי גזרה. ואין סתירה בכלים. שרי כמבואר בשבת קכ"ב ב' ובא"ח ש"ח ס"ט ואף דבתי שרי לסלק אפילו בציר מצדדים. אבל להחזיר אסור אף ביש ציר באמצע בבתי. דגזרינן אטו מן הצד. ואף דמהצד גופא רק גזרה שמא יתקע והוה גזרה לגזרה אפ"ה גזרו בזה דהוה גזרה קרובה אבל בחניות התירו סופן משום תחלתן כהאי גונא בציר באמצע להחזיר ולא גזרו אטו מן הצד. וזה אשמעינן עולא דבתי אסור ביש ציר באמצע אטו מן הצד הואיל ולא שייך סופן משום תחלתן בבתים נמצינו למדים שב"ש וב"ה פליגי בתרתי דב"ש סברי ביש ציר באמצע אף בחניות דאיכא שמחת יום טוב וצרכי רבים. אפ"ה אין מסלקין דגזרו אטו מן הצד דסברי יש בנין וסתירה בכלים וכו'. וב"ה סברי אין בנין וסתירה בכלים הלכך לסלק אף בבתים שרי (רצוני לומר כלי הבית שאין מחוברים בקרקע) ולהחזיר לב"ש אסור בחניות ג"כ. לא מבעיא ציר מהצד דהוה בונה לדידהו אפילו באמצע דגזרו אטו מן הצד וחייב ד"ת. וב"ה לא גזרו בשל חניות באמצע. אבל מהצד אסור שמא יתקע כדמוכח ברייתא לקמן ובבתי אף באמצע אסור לב"ה גם כן דגזרינן אטו מהצד ועם דהוה גזרה לגזרה כדכתיבנא וזה מוכח מעולא אבל באין ציר כלל אפילו באמצע כ"ע ב"ש וב"ה מודים דשרי להחזיר אף בבתים כ"כ הרי"ף ור"מ וכולם והיינו דלא אמרינן בבתים טורח שלא לצורך הוא להחזיר. וליחוש משום טרחא וכנראה מרש"י לעיל יו"ד א' ד"ה אף להחזיר וכדבעינן למימר לקמן ברש"י אי"ה וראייתם נראה משבת קכ"ב ב' דאמר שידה תיבה ומגדל אין מחזירין דשמא יתקע. ולא משום טרחא שלא לצורך. וא"כ היכי דלית ציר כלל שרי אף להחזיר בבתים ואכתי קשה דלמא התם בעומדין ברה"ר דחיישינן לגנבי. ומשום צורך שבת התירו נמי סופן משום תחלתן לא בע"א. ויבואר בפריי אי"ה:
מחזירין רטי' במקדש כו'. רש"י פירוש מע"ג ידו שלא יהא חציצה בין ידו לעבודה ועיין בר"מ ז"ל הלכות כלי מקדש פרק עשירי ה"ז. דבכל הגוף אין רשאי חציצה בינו לבגדים. ואפי' נימא חוצץ ושלא במקום בגדים. בע"ג הוה יתיר בגדים יעו"ש. וחזרת רטי' יבואר ברש"י:
דאין שבות במקדש כו'. עיין מהרש"א ז"ל. ועיין מהר"מ שי"ף ז"ל. וכוונתו דלכתחלה להניח רטי' יש גזרה שמא ממחק. משוה גומות ברטי' וזה גזרה קרובה גזרו אף במקדש וחזרת רטי' הוא משום שחיקת סממנין ושבות כזה לא גזרו במקדש. ולכך מחזירין לא מניחין. ואם לכתחלה כאן וכאן אסור. היינו להניח לכתחלה. ומה שפירש"י שם בע"א בעירובין היינו [לפי] האמת. אבל לפי ה"א מפרשינן לכתחלה ממש. ועם שמוכח מרישא מחזירין דרך (לשבות) [לשנות] מה דאתיא מדיוקא. עיין תוספת פסחים ר"פ כ"ש. ועיין מהר"מ שי"ף עוד במ"ש לתרץ קושיות התוספת ט' ב' אמר ר"י כו' א"י דאמאי אסרי לסלק. דלא שייך שמא יתקע. ועל כרחך משום יש בנין וסתירה בכלים. ועוד דברייתא בשבת קכ"ב ב' מבואר דמותר לסלק אף דבתים כאמור:
מתניתן דלא כי האי תנא דאמר דלסלק ב"ש מודים דשרי ופליגי רק להחזיר ואף דלכאורה אין נ"מ בזה דלב"ה להחזיר שרי י"ל דנ"מ טובא דה"א דמתניתין וברייתא ל"ק וברייתא ביש ציר באמצע ומתניתין ביש ציר מהצד דהשתא במתניתן מהצד ב"ש אין מסלקין דיש בנין וב"ה מתירין להחזיר דאין בנין ולא גזרינן שמא יתקע וברייתא באמצע דכ"ש לסלק שרי ול"ג אטו מהצד ולהחזיר גזור וב"ה מתירין להחזיר וא"כ ה"א מהצד לב"ה נמי שרי קמ"ל מתניתן וברייתא דפליגי אלא הנך ברייתות לא פליגי וכדמפרש אביי דבציר מהצד ב"ה מודים דאסור להחזיר (אבל לסלק שרי ב"ה דאין בנין וסתירה ויתקע ל"ש בלסלק) ואין ציר כלל אף ב"ש מודים דשרי להחזיר אף בבתים וכ"פ באמצע. וממילא מתניתן וברייתא פליגי ובקבלה הי' לאביי כן או מסברא דב' ברייתות ל"פ אהדדי ומתני' וברייתא אין חשש כ"כ אם פליגי ובפריי בתקי"ט יבואר עוד. וכאן אין להאריך:
בפירש"י בד"ה חניות כו' ואין מחוברת לקרקע דאי מחוברת הוה בנין וסתירה ואסרי ב"ה ועיין מ"א תקי"ט אות א' ויש לראות אכתי נהי דיש כה"ג בנין וסתירה מ"מ באמצע פליגי ב"ה ושרי אף להחזיר דלא גזרו אטו מהצד ולפי הגרסא ביו"ד א' א"כ דאין בנין וסתירה בכלים היינו דמקשה השוחט דאין מתיר ב"ה איסור דרבנן או גזרת כתישה מהא דתריסין דראוי ג"כ לגזור אטו מהצד אלמא משום שמחת יו"ט לא גזור כו' ולדידן דלא מתהפכא חדא מהנך משניות ע"כ באין מחוברין דאין בנין כו' הא במחוברת לקרקע דיש בנין מודים ב"ה דאסור אף בחניות אבל למ"ש הרא"ש ז"ל בשם הר"ר יוסף בדף ח' א' עלה דאפר כירה דשאני חניות דצרכי רבים וא"א לעמוד בהם רוב הצבור א"כ אפשר אף במחוברין לקרקע שרי ב"ה ומוחלפת השיטה כאן הוחלפה דב"ה מקילין משום צורך רבים והטור פירש דבריו וכתב דוקא שאין מחוברת בקרקע והמחבר סתם ויש להקשות להרא"ש בשם הר"ר יוסף אין ראי' וכמ"ש וא"כ מנ"ל להטור זה וצ"ע ובפריי אי"ה יבואר:
בד"ה תריסין. דלתי פתחיהן ה"ה דשתי החלונת כי פתח משמש כניסה ויציאה וחלונות הוא שם לחלל בכותל להכניס אור וכדומה וע' ירושלמי בשמעתין אמר שמואל המלחם (המדבק) תריסין חייב משום בונה וקשיא ב"ה מתירין התירו סופן כו' יראה לפרש המלחם בכח כמו יתקע חייב משום בונה (כמ"ש הר"ן בשבת פרק כל הכלים או מכה בפטיש או בונה) ופריך כיון דאם יתקע חייב משום בונה איך התירו ב"ה להחזיר ולא גזרו אטו יתקע בשלמא לסלק אין כאן חשש דאין בנין בכלים. משא"כ להחזיר ומשני התירו סופן כו' ופליג אבבלי דמשמע במהצד אסור להחזיר רק באמצע פליגי או דפריך אמאי לא גזר אטו מהצד והמפרש (בד"ב) פירוש דלסלק שרי דאוכל נפש וא"י מי הכניסו לתגר זה דבנין ואריגה לצורך אוכל נפש לוקה ועמ"ש בפתיחה ועמ"ש המ"מ פ"א מי"ט ולמה לא כדכתיבנא:
בד"ה התירו כו' ובד"ה משום ואי כו' כתב הותרו במקום התירו ואי במקום דאי להודיענו שאין זה הודעת דבר לומר שחז"ל התירו זה דמה קמ"ל אלא עולא אמר טעמא דהתירו ג' אלו שלא הותרו רק משום תחלתן ולדידן הא היכי דליכא משום תחלתן לא ומש"ה כתב [ואי[ לא דאי כאמור. שאין זה נתינת טעם כדכתיבנא:
בד"ה דאין בנין כו' בתיבת הבית שרי לסלקו ולהחזיר אע"ג דלאו שמחת יו"ט קמ"ל כו'. אע"ג דאין בנין קאסרי לה מדרבנן כו' צרכי רבים כו'. הנה מ"ש צרכי רבים יורה כפי' הר"ר יוסף שהובא ברא"ש ח' א' גבי אפר כירה ולג' לעיל יו"ד א' א"כ אלא מוחלפת כאן מקילין ב"ה משום צרכי רבים אבל דבתים דליכא צרכי רבים לא התירה התורה ואמנם מ"ש כלי הבית לסלק משמע דבאמת כלי הבית לסלק אסור והא קיי"ל אין בנין וסתירה בכלים כמבואר בשבת קכ"ב ב' דנוטלין כלי הבית אבל לא מחזירין. גם מ"ש דה"א כלי הבית שאין שמחת יו"ט שרי משמע דעיקר הטעם דכלי הבית אסור הוא משום שאין שמחת יו"ט והא כתב דוקא צרכי רבים שרי (ולעיל יו"ד א' כתב. במקשה. דחזרה ודאי טרחא שלא לצורך ואפ"ה שרי ב"ה ולא פירוש דהמקשה קשיא לי' דלא גזור אטו מהצד (דחוה) דהוה] בפלס גזירת כתישה וכדומה וצ"ע בזה) ומלשונו כאן משמע דאף דאין בנין בכלים. מ"מ מדרבנן יש בנין בכלים וההוא דשבת ביש ציר באמצע ולא משמע כן וכל זה צ"ע:
ודע דרי"ף ז"ל כתב התירו סופן משום תחלתן הוא דלא פתח הואיל ועומדין ברה"ר ויגנבו ולפ"ז ברה"י במקום דאין חשש זה אסור להחזיר. ולרש"י י"ל משום צרכי רבים התירו ועדיין זה בלסלק לא בלהחזיר ועט"ז תקי"ט ויבואר שם וכאן אין להאריך:
ציר מהצד אם באמצע הוא שיש עושין כעין מסמר יוצא לאורך הדלת ותחוב באסקופה תחתונה ובעליונה וזה הוי בנין במחובר לקרקע ובכלים אין בנין ובאמצע הוא בענין אחר שעושין ברזל מדובק בית ידות בדלת באמצע וכפוף ויוצא לא באורך ובאמצע אסקופה למטה ולמעלה במשקוף נקוב באשנב ותוחבין שם כעין שעושין אנו לדלת החלונות שאין זה בנין ושרי אף במחובר לקרקע ועט"ז שי"ג ומ"א ש"ח ס"ט בקוואטיר בשבת ויש לעיין דשלנו אין תחובת בחור ואפשר אין דומה לבנין וצ"ע ויבואר אי"ה בפריי תקי"ט:
בד"ה מהו דתימא משום שחיקת הסממנין ולעיל פירש ממרח ולמ"ש מהר"ם שי"ף ז"ל והביאותי דבריו לעיל א"ש דבא לתרץ דלא מוכח ממתניתין דעירובין לכתחלה אסור דממרח הוא ושבות קרובה אסור.