אור ברסלב
ראש יוסף על ביצה פרק ראשון - ביצה › דף ז.

ראש יוסף על ביצה· רבי יוסף תאומים

פרק ראשון - ביצה · דף ז.

דף ו:

גמרא למיתב לי' דביני ביני כו' דספנא כו' הנה כל שאין מום בגוף המקח אין יכול לחזור ונותן לו המותר ומיהו י"ל דוקא כי הכא דבעי לאכילה רק שהם מוטעמים יותר אין קפידא כ"כ משא"כ בלוקח עד"מ בגד שהוא טוב ונתן לו גרוע חוזר ממקח כי אין רוצה רק טוב ולענין אם נתאנה שתות עיין ח"מ ואין כאן מקומו וספנא פירש"י מלשון ספונ"י טמונ"י חו"ל היינו כיסוי. וכן פירש"י שם וספינה מעין זה שמכוסה מכל צד שלא יכנסו המים עיין אהלי יהודא ותרנגולת שקולטת מארעא מתכסית גופה בעפר עד שנתחמם ודקדוק יציאתה נגמרה תי"ו נקבה וה"א במפיק יציאה שלה:

ואיכא דאמרי כו'. ולאפוקי מדר' יוחנן ואפ"ה הלכתא כר' יוחנן דרב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן וכ"ש כאן דאיכא למימר דרב נמי כר' יוחנן ס"ל וכ"פ הטור והמחבר בא"ח תקי"ג ושם יבואר:

האוכל מנבלת עוף טהור מן השלל עצמות גידין ובשר שנתלש מחי טהור מאשכול מקורקבן ובני מעיים המיחהו החלב וגמעו טמא. שלל חבור כמו שלל כובסין שמחבר בגדים יחד בעת הכביסה שלא יאבדו והיינו מעורות בגידין עצמות וגידין של עוף מיירי דהא האוכל תניא ואלו בהמה טומאתה במגע לא באכילה וכן מבואר ברמז"ל פ"ג מה' שא"ה הלכה יו"ד וכתב עצמות הרכים דקשים פשיטא שטהור דל"ש אכילה עכ"מ שם. והיפך הסדר עצמות גידין שלל ואפשר לא זו אף זו שלל טהור ומ"מ ברייתא לא תניא כך והמחהו חלב היינו שומן דאעוף קאי כפירש"י כאן ד"ה שהמחה ובבהמה נמי אם המחו וגמעו חייב כרת מנפש. וה"ה כאן והנפש. והר"מ ז"ל שם כתב דשתי' בכלל אכילה וצ"ע דבעור ורוטב מפיק מנפש וה"ה כאן כמ"ש רש"י בת"כ דשתי' בכלל אכילה דבר ששייך רק שתי' [כגון] משקין אבל דבר העומד לאכילה ועשאו משקין מנפש. כמ"ש תו' ק"כ יעו"ש ודם העוף טהור הוא עיין בר"מ שם והמחהו באור [טנא] ובחמה כבר הסריח הר"מ שם ובכ"מ [רשם[ ביצה. ולא מצאתיו כעת ומן הקורקבן ובני מעיים עיו"ד פרישה דקורקבן אין מחזיקין בו דם ודחו זה מדאמר כאן קורקבן ובני מעיים. אלמא קורקבן לאו בכלל בני מעיים ויש בו דם. וכן הלכתא עמ"ש בפריי שם:

והוי יודע שבפריי חקרנו גידי בהמה ועוף הנמצאים בחלב וכדומה אי יש בהן טעם לאוסרה או לאו והנך רואה מכאן אפילו גידי עוף כל שאין בשר עליהם אין בהם טעם כלל ואין אוסרין פליטתן דהרי האוכל גידי עוף טהור שנתנבלה טהור ולשון רש"י דקסבר אין בגידין במתן טעם קשה קצת דבשלמא בבהמה הוה א"ש יש מחלוקת בב"ה אי יש בו טעם או לאו ומדסתם משמע אף ג"ה טהור הוה שייך שפיר וקסבר משא"כ דאעוף קאי כמבואר א"כ היה לומר דאין בגידין טעם ומ"מ דבר חידוש הוא בעיני כי לכאורה דגידי עוף רכים הם ובפריי חקרנו בזה וכעת לא מצאתיו מקומו ואי"ה יבואר עוד:

אמר לי' אביי ממאי כו' לאביי ר' יעקב סובר בשר עוף בחלב מ"ה אסור ולרב יוסף ולאידך לישנא יש לומר דבשר עוף בחלב דרבנן ועיין לעיל תו' ד"ה ביצים גמורות ובמהרש"א ז"ל שם:

כל שתשמישו ביום נולד ביום למאי נ"מ כו'. הנך רואה אפילו מיעוטא דמעוטא ליכא בנולד בלילה דהא יצאה רובה וחזרה מעוטא דמעוטא כמ"ש הר"ן ז"ל וכנראה מפירש"י לקמן ע"ב ד"ה דר' יוחנן לא שכיחא ושכיח טפי ספנא [שתלד] בלילה [מיצאה רוב' כו'] דהאי מיעוטא והאי מיעוטא דמעוטא ואין לצרפו אימור לא בדק יפה:

בדק קינה מעי"ט כו'. ופירש"י ביה"ש דשוב לא ילדה אלא בלילה וכן העתיק הר"ן ז"ל ודע שאני נסתפקתי אם יצויר שתלד תרנגולת ביה"ש (כי ביה"ש יש בו מן היום ומן הלילה וספק ג"כ ואפשר תשמישו ביום נולד ביום יום ברור לא ביה"ש) אם יש לאסור ביצה שנולדה עי"ט ביה"ש גזרה אטו י"ט אחר שבת ונולד מ"ש ביה"ש דהשתא ודאי אסורה מנולדה ביה"ש ע"כ יום שבת הוא עדיין ולידה הוה הכנה ונאמר כיש"ש בתי' א' של תוס' ד' א' ד"ה אלא בהכנה דרבה דהוה ד"ת וא"כ איכא למגזר כדאמרן או ביצה דספנא מארעא דמיעוטא יולדת בלילה וכ"ש ביה"ש ונולדה ביה"ש מעי"ט מהו. ומיהו כה"ג ודאי ממ"נ אסורה חדא דספק מוכן דשיל"מ ספקו אסור ושמא ביה"ש לילה ואפילו תאמר דספק מוכן שרי כדעת הרשב"א בעה"ק (ואין הלכה כן) מ"מ איכא למגזר אטו י"ט אחר שבת דממ"נ אסור אי בין השמשות יום לידה משבת ליו"ט הכנה ואי לילה מאתמול גמרה לה בשבת ועמ"ש בפתיחה מזה

גם אי בביצה דספנא מארעא אומרים כל ביצה דמתילדא האידנא מאתמול גמרה לה ומסתימת הפוסקים שלא חילקו משמע שאין לחלק ואיש ההמוניי כמוני שדרכי החכמה נעלמו ממני כ"ש לדבר חוץ לשכל אנושי ובפריי אבאר:

בפרש"י בד"ה מעורת כו' והאוכל אחד מהדברים הללו ממנה כו' כל הני השנויין כאן כולהו אעוף קאי כדפרישית בגמרא ובר"מ פ"ג מה' שא"ה ה"י מבואר זה:

בד"ה מן השלל כו' כבושין ושלולין וקבועין בשדרה כו' כלומר כו' לישנא טפוי. א"י מה הוא כבושין שלולין לישנא דחבורי הוא שלולין שלל כובסין. כבושין מחוברין ואחוזין (כמו לכובש כעסו ביום דין ע"ד האוחז ביד מדת משפט ב"ו כיון שיצא א"א להחזירו) [וקביעין] בשדרה א"י מה הוא ואיני בקי בהן כי לכאורה ביצים מונחים בשלחופית ועשה כלומר כי מן השלל הי' לומר האוכל ביצים שלולים וכדומה:

בד"ה בשר שנתלש מן החי לאו נבלה הוא בשר מהחי אף בבהמה אין מטמא ויותר הוה למתני בברייתא רבותא טפי אפילו אבר הפורש מהחי דאלו אבר מה"ח בבהמה מטמא כנבלה וכי ימות מן החי כו' ואבר הפורס מעוף טהור יראה דאין בו טומאה בבית הבליעה. נבלה וטרפה לא יאכל וזה לאו נבלה היא וצ"ע:

בד"ה ואפושי טומאה אע"ג כו' לישנא דאפושי מפרש דודאי מצינו שגזרו אף מדרבנן ולא בכ"מ ומה שאפשר למעט בטומאה שלא לגזור מדרבנן צמצמו ומשום הפסד תרומה וקדשים:

בד"ה מערב י"ט ביה"ש דשוב לא ילדה אלא בלילה לכאורה שבדק סוף בין השמשות דהשתא ודאי א"א אלא שילדה בלילה מאחר שבדק ולא מצא אפ"ה תלינן שיצאה וחזרה ושוב אפשר שיצאה בלילה דכבר הוה הלידה

ביום ואם לא בדק סוף ביה"ש ונולדה ביה"ש כתבנו בגמרא מזה וב' י"ט . גליות ויצאה רובה בא' וחזרה מותרת בשני ופשוט הוא:

ודע דאיכא דאמרי דלעיל דרב פליג אר' יוחנן ואמר יצאה וחזרה לא הוה לידה אפ"ה לא פליג אברייתא זו. דנ"מ מצא בלילה בליל א' של יו"ט ביצה ולא בדק מעי"ט לא הוה ספק מוכן דודאי בעי"ט ילדה דאין יולדת בלילה וי"ל אמאי לא אמר בגמרא כן. ולכאורה סיוע מזה לרשב"א בעבודת הקודש הביאו הפר"ח תצ"ח א"ח דספק מוכן דלית לתא ד"ת שרי ומיהו ע"ב משמע דספק מוכן כה"ג אסור:

תוכן העניינים

ראש יוסף על ביצה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה