אור ברסלב
ראש יוסף על ביצה פרק ראשון - ביצה › דף ו:

ראש יוסף על ביצה· רבי יוסף תאומים

פרק ראשון - ביצה · דף ו:

דף ו.

גמרא עגל שנולד מותר אפרוח אסור כו' זה מוכן אגב אמו בשחיטה קשה דאפילו נולד מטרפה שרי כאמור. ומה אריא מוכן אגב אמו בשחיטה וי"ל דברייתא סוברת מוכן לכלבים לא הוה מוכן לאדם ואידך ברייתא סתמא תנא הואיל ומוכן אגב אמו אף מטרפה ורב פסק בחדא כברייתא זו ובחדא באפרוח כברייתא דלעיל:

אמר רב הונא אמר רב כו' ומותרת לאוכלה בי"ט כו' מני לא ב"ש ולא ב"ה סוגיא זו צריכה עיונא ודקדוקא רבה ואפרש כפי כחי הנה לרש"י ז"ל הפ' אסורה בי"ט אם נמצאת בפנים במעי אמו ודוקא מצאה שריא דהיינו מצאה מבע"י של חול הא במעי אמן ושחט בי"ט אסורות ובתרנגולת לאכילה. דאל"כ איך שחט לאמה ואפילו תאמר שעבר ושחטה פשיטא כבר אשמעינן רב מוקצה אסור (שבת קנ"ו ב' ומן סתם לקמן קורה שנשברה) וע"כ לאכילה ואפ"ה ביצה אסורה ולא שייך משקה שזבו ולא פירות הנושרין דבמעי אמן הוא וע"כ משום הכנה כלומר גזרינן אטו י"ט אחר שבת. ונמצא במעי אמן דאסור מספקא ד"ת שמא אלו לא שחטה ילדתה ומאתמול גמרה לה כסברת רבינו אפרים לעיל ב' ב' וע"ז מייתי ברייתא דסתמא תנן אפילו י"ט אחר שבת דלא חשיב גמר כ"ז שלא ילדה כמ"ש רש"י ותוס' ורא"ש שם ולרבינו אפרים דאוסר בי"ט אחר שבת וברייתא בי"ט דעלמא אין להקשות דלמא ברייתא בי"ט דעלמא ורב בי"ט אחר שבת ממ"נ אי ה"ק עם יציאתה נגמרה שיצאה מעי"ט הא נמצא במעי אמן בי"ט ושבת אחריו אסור בשבת דלמא ילדתה בי"ט ולידה הכנה זה שיבוש. דהא קמן דלא ילדה. ור"א בנמצא במעי אמן י"ט אחר שבת דאפשר מאתמול גמרה. והא ליכא למימר דרב אשמעינן עם יציאתה נגמרה דלידה חשיב הכנה ולאפוקי עגל וכמ"ש הרא"ש בשמעתין דעגל שנולד הא כבר אשמעינן רב לעיל נולדה בזה אסורה בזה. ומיהו י"ל דמהתם ה"א הטעם כתי' בי' בתו' ד' א' ד"ה אלא בהכנה דרבה והוה הכנה דרבנן. משא"כ לידה נגמרה לגדל אפרוחים וטוב לאכילה כתי' א' שם הוה ד"ת לסברת יש"ש. (עמ"א תקי"ג אות ח') ונ"מ בין ד"ת לדרבנן בביטול אי ד"ת אסור בטלטול בביטול ואין מבטלין ואי דרבנן מוסיף ומותר בטלטול כנראה מסוגיא דעצים שנשרו או ספק א' בגופו והב' ע"י תערובת למאן דשרי בדשיל"מ אי הוה מ"ה אסור ולפי שהדברים ארוכים אמרתי לקצר פה ואי"ה בפתיחה ובפריי לה' י"ט אבאר בזה:

או יאמר דהכי קשי' לי' וכ"ת במעי אמן אסורה אם נמצאו בי"ט דגזרינן אטו מתילדן והתניא דלא גזרינן דמלתא דלא שכיחא הוא כדמסיק לעיל ויש עוד מקום לומר במעי אמן אסורות דהיום גמרה ואלו לא שחטה ילדה למחר ואין י"ט מכין לעצמו אלא מבע"י וחול דוקא. תרתי בעי כנראה מדברי רש"י ב' ב' ד"ה והכינו והזמינו יעו"ש. ומיהו יראה ודאי דבשבת וי"ט מכינין לעצמן אלא כמ"ש מעיקרא:

וכ"ת קמ"ל בברייתא כו' לפירש"י בלשון תימא ודאי ברייתא משובשת היא וכבר הקשו התוס' ד"ה וכי תימא ושם יבואר ומיהו הא דמקשה מאי אריא נולד אפילו במעי אמן דלמא מתני' בי"ט דעלמא והוה גזרה לגזרה ורב בי"ט אחר שבת. ונמצא בי"ט במעי אמן אסור לה דלמא ילדה היום דמתני' נמי מיירי בכל גוונא עתיו"ט פ"ק מ"א יעו"ש ומ"מ יש ליישב פירש"י דלמאי דמסיק נולדה הא במעי אמן משמע שריא דדוחק לומר רבותא דב"ש במקום ב"ה. וא"כ מנ"ל דברייתא משבשתא היא ואי"ה בתוספת ד"ה וכי תימא אבאר בזה:

למאי נפקא מינה למקח וממכר לכאורה אין ענין בהאי מסכתא ואמאי לא [אמר] דנ"מ בהאי מסכתא לענין עגל שנולד בשבת דשרי בי"ט מטעם שכתב הרא"ש ז"ל דלידת עגל אין חשוב הכנה דטוב במעי אמו כמו בילדה וגם אם נשחטה האם ויצא חי מגדל וולדות וא"כ הא אשמעינן אלא דוחק לומר לדיוקא ביצה עם יציאתה נגמרה הא עגל לא ומש"ה אמר לענין ביצה ג"כ למקח וממכר:

ואגב גררא ראיתי להזכיר מה דקיי"ל בסי' תצ"ח ס"ה עגל בשבת מותר בי"ט היינו בעומד לאכילה האם או טרפה עומדת לכלבים ומוכן לכלבים הוה מוכן לאדם הא עומדת לגדל או לחרישה וכדומה כיון דנולד בי"ט אסורה תו שבת מכין לי"ט דראוי לחוש לב' תירוצים של התוס' ד' א' ד"ה אלא בהכנה דרבה וכן משמעות ש"ע שם דקאי אדלעיל דאמר עומדת לאכילה שרי בי"ט הא לגדל אסור בנולד בי"ט. ה"ה שבת אחר י"ט כה"ג אסור ובפריי שם יבואר אי"ה ועפר"ח תצ"ח עיין לקמן:

בתוספת בד"ה ביצים גמורות כו'. וי"ל דרבנן כו' לפירוש מהרש"ל ה"פ דהוקשה להם אמאי לא גזרינן אם יאכל ביצה גמורה במעי

אמן יאכל בשר עוף גופא ותירצו דהוה גזרה לגזרה משא"כ ביצת נבלה אטו נבלה ד"ת. (ולפי"ז למ"ד חיה ועוף מ"ה אסור לאכול ביצה גמורה במעי אמן בחלב) והקשו אההוא דעירובין מאי אפילו דמשמע דפשיטא הוא דשרי ולית חולק אדרבא פשיטא דהוה הוראה דר' יעקב אוסר ותירצו דהתם אפילו גמורות הוה אפילו. דר' יעקב מודה דשרי ומה שסיימו דב"ה גזרו אטו ביצת טרפה אין לו פירוש וי"ג ועוד י"ל ואקושיא ראשונה קאי ודוחק דהוה לשנויי לעיל מיד ועוד דאכתי מאי אפילו למ"ד חיה ועוף מ"ה אסור בחלב לתי' א' ועוד מה ס"ד מעיקרא דקשיא להו מר' יעקב דהתם בגמורות במעי אמן איירי (ומיהו ילדה ודאי מותר להורות בפני רבו דאין כאן הוראה ויבואר לקמן). ולפירוש מהרש"א ז"ל ה"פ דקשיא להו מר' יעקב בתרתי א' מדאסר מעורות ע"כ סובר בשר עוף ד"ת דאל"כ הוה גזרה לגזרה כפירש"י לקמן דגזר אטו בשר עוף כו' יעו"ש ד"ה אלא לענין אסורה וא"כ אפילו אין מעורות לגזור כמו ביצת נבלה דתרוייהו ד"ת. ועוד מאי אפילו בעירובין ואהא תירצו בע"א דלכ"ע מודים אף ב"ה ומ"ד חיה ועוף מ"ה אפ"ה גמורות שרי בחלב וב"ה לא גזרו אטו בשר עוף אלא אטו ביצת טרפה דגמרה באיסור דאסורה מן התורה:

בד"ה וכי תימא כו' אבל במעי אמה מודים דאסור כו' עיין מהרש"ל ומהרש"א. והנה לומר במעי אמן חמורה מנולדה צריך סברא לומר כן כי הוא נגד סברא האמיתית וי"ל בלגדל י"ל נולדה לא נגררה ביצה בתר אמה. ומשא"כ במעי אמן. כעין שחקר הר"ן ז"ל במשנה בריש מכלתין מההוא דחולב עז יעו"ש. או דבמעי אמן גזרינן אטו יאכל האם דמוקצה היא דהוה כעין של תורה ולא הוה גזרה לגזרה וכה"ג כתב מהרש"א ז"ל גבי וספקא אסורה יעו"ש ולפירוש מהרש"ל ז"ל השתא ס"ד דרבותא טפי למשרי במעי אמן מנולדה וברייתא ב"ש היא ולב"ה אוסר נולד וכ"ש במעי אמן ולזה הכריח דרב בנולד כב"ש ובמעי אמן (כב"ה דאי כב"ה מה קמ"ל השתא נולד אסרי ב"ה כ"ש במעי אמן יעו"ש) ולא ידענא להולמו א"כ מה פריך ממתניתין דנולדה רבותא דב"ה דאפ"ה אסרי וכ"ש במעי אמן לא כחא דהיתרא דב"ש אדרבא לב"ש רבותא טפי אפילו במעי אמן שריא ואמנם סברת מהרש"א ז"ל הוא כך דודאי יש סברא לכאן ולכאן וסברא הפשוטה אשר יפול רוב בני אדם עלי' הוא כפשוטו דנולדה חמור מבמעי אמן. וזו סברא פשוטה וחזקה. אמנם יש קצת סברא להיפוך דאפשר במעי אמן אסורה יותר מנולדה (וכבר כתבנו בסמוך קצת סברא כזה) ולזה אמר דלמא ברייתא, ב"ש ואשמעינן קצת רבותא דל"ת במעי אמן אסורה לב"ש ואי קשיא אדרבא הוי למתני רבותא גדולה כפי הסברא האמיתית דאפילו נולדה שרי ב"ש לזה אמר זה א"צ להשמיענו שכבר שנאה במשנה ואשמעינן ברייתא קצת רבותא כפי סברא ההפכיות מה דלא אשמעינן במשנה. לזה מקשה דא"א לומר כן דא"כ תקשי במשנה אמאי לא נקט לב"ה רבותא טפי במעי אמן דאסרי דודאי יותר הי' למנקט רבותא בצד זה סברא האמיתיות מן קצת רבותא נולדה נמי אסרי כפי סברא ההפכיות וכ"ת דתנא כח המתיר עדיף טפי ורבותא דב"ש ניחא לי' נולדה שרי כפי סברא האמיתית אכתי נה דנסבול דוחק זה ב"ש במקום ב"ה כו' אכתי לאשמעינן רבותא שלימה ביצה שנולדה או במעי אמן ב"ש שרי דהוה רבותא נמי כפי סברא ההפכיות כח המתיר בכל צד ומייתר נמי עפ"י הדין לב"ה דאסרי בכל צד רבותא כפי סברא אמיתיות. ונהי לעיל ברב נחמן י"ל דל"ק לי' כ"כ לפלוגי בתרוייהו דלב"ש אין רבותא בתרנגולת. (יש לעיין בהא) משא"כ כאן וע"כ במעי אמן ליתא סברא ההפכיות א"כ ברייתא אמאן תרמייה ואין להאריך יותר:

תוכן העניינים

ראש יוסף על ביצה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה