אור ברסלב
ראש יוסף על ביצה פרק ראשון - ביצה › דף ו.

ראש יוסף על ביצה· רבי יוסף תאומים

פרק ראשון - ביצה · דף ו.

דף ה:

גמרא. אמר רבא מת בי"ט א' יתעסקו בו עממים מת בי"ט שני יתעסקו ישראל ואפילו בר"ה. בהא שמעתין אית לן תרי ותלת מילין לברורי עפ"י הפשוט ברי"ף וכן בשבת קל"ט ב' ל"ג ב"פ מת רק מת בי"ט א' יתעסקו עממין בשני וכו' ולפי גירסתינו אפשר דלאו בחד גוונא מיירי כדבעינן למימר לקמן אי"ה לכן אמר כן ורש"י ד"ה מת פירוש המוטל לקברו והיינו באשתהי שמת אתמול. וכן פירש"י להדיא בשבת קל"ט ב' ד"ה מת שנשתהה כו' לא כפשוטו שמת ביום א' דאלו כן כ"ע מר זוטרא ורב אשי מודים דאפילו עממין לא ולקמן יבואר עוד. ומ"ש ואפילו בר"ה לכאורה אין כאן רבותא דודאי האידנא דבקיאין בקביעא דירחא ואפ"ה עושין ב' י"ט השני ג"כ קודש מד"ס וביצה דשריא בשני [אף[ דליכא ממ"נ מ"מ הואיל ועשאום חז"ל מחמת הזהרו ממנהג אבותיכם לא החמירו, בה יותר מקודם לזה שהי' בספק [יו"ט ספק] חול ושרי ממ"נ וא"כ מה אפילו וי"ל דל"ת ר"ה כיומא אריכתא ואין סברא להקל כלל בשני מבראשון קמ"ל לגבי מת הקילו בשני:

אמר מר זוטרא לא אמרן אלא דאשתהי. אבל לא אשתהי משהינן ורב אשי אמר אע"ג דלא אשתהי נמי לא משהינן לי'. הנה יש בכאן ב' שיטות ואבארם יש אומרים דמר זוטרא ארישא ואסיפא קאי דלא אשתהי אסור ע"י עממין ור"א מודה לי' בי"ט א' ובשני חולק אע"ג דלא אשתהי דכחול כו' (ויש לנו בזה ב' אנפי או דבי"ט ב' למר זוטרא יתעסקו עממין או שוה לא' בזה היכי דלא אשתהי ור"א חולק אי"ט ב'. גם ב' אנפי או דע"י ישראל או דוקא ע"י עכו"ם ובי"ט א' אפילו ע"י עכו"ם לא) אבל הר"ן ז"ל כתב דמר זוטרא לא קאי אלא אי"ט ב' דבלא אשתהי אסור ע"י ישראל אבל בי"ט ע"י עממים בי"ט א' נמי שרי ור"א חולק בי"ט ב' שרי ע"י ישראל בלא אשתהי:

והנה לכ"א מהשיטות קשה קצת לשיטת הר"ן ז"ל מאי האי דסיימו מר זוטרא ור"א בהיפוך דמר זוטרא סיים משהינן והא ע"י [עממין] שרי מכ"ש די"ט א' ולא הוה לסיים רק לא אשתהי לא ופירוש ע"י ישראל לא ור"א הי' לסיים אפילו לא אשתהי נמי פירוש ע"י ישראל ולא משהינן משמע ע"י גוים דוקא. וליש מפרשים א"ש דמר זוטרא ארישא קאי דמשהינן ואסור ע"י עכו"ם ובסיפא נמי משהינן לי' ור"א חולק בסיפא דלא משהינן ע"י עכו"ם בלא אשתהי אבל ע"י ישראל אסור וזה דעת ר' אחא משבחא בשאלתות הביאו הר"ן ז"ל וכחול שויא רבנן לא יתישב לשיטה זו דמשמע לגמרי אפילו יש עממין שרי ע"י ישראל כמ"ש הר"ן ז"ל עוד קשה דהי' לר"א לפרש י"ט שני כיון דאין חולק אי"ט א' ומר זוטרא אכולה קאי ולר"ן א"ש דמר זוטרא רק אשני קאי גם לר"א ליש מפרשים מימרא דרבא לאו בחד גוונא די"ט א' באשתהי וי"ט ב' אף בלא אשתהי ולר"ן שפיר בחד גוונא לר"א מימרא דרבא. מיהו לר"ן למר זוטרא מימרא דרבא לאו בחד גוונא דרישא בלא אשתהי וסיפא באשתהי וי"ל מש"ה נקיט רבא מת בי"ט שני ולא כללי' לומר דלאו בחד גוונא אלא קושיות הר"ן דהוה לר"א לפרושי בי"ט שני דבריו:

ומה שהזקיקם ליש מפרשים כתב הר"ן ז"ל משבת קל"ט ב' ר' יוחנן כו' או שבת מלפניו או מאחריו ואמר יתעסקו עממין מדקאמר שבת כו' היינו דוקא באשתהי ור"ן דחה זה דהשואל מסופק כו' יעו"ש והנה לפי דברי הר"ן ז"ל לי"מ בההוא דשבת הוא כך אי י"ט מלפניו וי"ו י"ט ואח"כ שבת ומת בי"ט א' (ר' יוחנן בא"י רק יו"ט א' גליות) ואשתהי עתיד לשהות בשבת. או שבת ויו"ט א' ומת בשבת. וגם זה הי' מסופק האיך הי' אי מת בי"ט או בשבת ולפ"ז מה מקשה מבני בשכר דלא אשתהי איירי וצ"ל דגם בני בשכר אשתהי איירי וגם לר"ן צ"ל כן יעו"ש אמנם מהרש"א ז"ל בשבת קל"ט ב' בדברי] רש"י שם מת בי"ט א' ונשתהה כתב מה מקשה מבני בשכר דדוחק לומר בני בשכר אשתהי וי"ל מי"ט שני מקשה יעו"ש והיינו רבא אליבא דרב אשי כאמור. וא"כ קשה קצת אמאי לא הזכיר רב אשי דלמר זוטרא אין קושיא. ולפ"ז שיטת רש"י שם כיש מפרשים שהזכיר הר"ן ז"ל כאן דמר זוטרא אכולה קאי ור"א רק אסיפא חולק ומודה ברישא ויש לראות מי הזקיקו לרש"י לזה עד שיקשה עליו קושיות הר"ן דר"א הי' לפרש בי"ט שני ומר' יוחנן אין ראי' כמ"ש מהרש"א ז"ל דדוחק דבני בשכר באשתהי וא"כ מה מקשה מר' יוחנן וע"כ מעשה שהי' כך הי' ומה בי"ט בודאי רק מסופק אי י"ט אחר שבת או קודם. ועתיד לשהות אין סברא ודוקא אשתהי כבר ואיכא בזיון נדחה י"ט א"כ אין ראי' ליש מפרשים. ע"ז נאמר דראיית רש"י מדסיים מר זוטרא משהינן ור"א לא משהינן כדכתיבנא לעיל דע"כ מר זוטרא אי"ט א' נמי קאי דע"י [עכו"ם] אסור ומשהינן וממילא וה"ה בי"ט שני משהינן לגמרי ור"א חולק רק אי"ט ב' כר' אחא משבחא ע"י עכו"ם לא משהינן הא ע"י ישראל אסור וע"כ בי"ט א' ע"י עכו"ם נמי אסור בלא אשתהי דאל"כ מה אריא י"ט שני בחול הא אפילו י"ט ראשון נמי ומנין למר זוטרא אפילו בי"ט שני ע"י עכו"ם לא בלא אשתהי. זהו מה שרצינו לבאר בכאן ועמ"ש ברש"י ד"ה לא אמרן בזה:

והוי יודע דלמ"ד לא אשתהי אסור ע"י עממים. ואפילו מאן דמתיר דוקא ע"י עממים הא ליכא עכו"ם אסור בי"ט א' יש לשאול הא אמרינן ולאחותו לנזיר וכ"ג ועושה פסח דוחה מת מצוה דאיכא עשה ול"ת כ"ש כאן ועשה דקבור תקברנו ביומו אמאי לא דחי עשה ול"ת די"ט וי"ל דהתם שיש חשש שיטלוהו גזלנים או יאכלוהו חיה ולא ינתן לקבורה הוא דדחי לא בע"א ועמ"ש בפריי בא"ח סי' תרפ"ז במת מצוה במקרא מגלה ובספר שושנת העמקים בכלל גדול כבוד הבריות הארכנו בזה וכאן אין להאריך בזה:

בפירש"י בד"ה אמר רבא מת המוטל לקוברו כו' כמ"ש בשבת קל"ט ב' דמר זוטרא ור"א בסיפא פליגי וברישא כ"ע מודים דאשתהי ומת בשבת לפניו או כדומה וז"ש המוטל לא שמת היום:

בד"ה משא"כ בביצה לא הקילו להשוות כו' ויש לראות הא כבר אמר לעיל הלכתא כרב בהני תלת ועיקר חדושי' כאן במת ודוחק לומר דאשמעינן רבא כאן בשבת ויו"ט א"ב אסור אף בשני דגם זה פשיטא הוא עיין א"ח תקי"ג ס"ה:

בד"ה דלמא מעברי לאלול כתקנה ראשונה כו' ולא באו עדים עד ל"א הנה י"ל דסברי דמספק נמי חד קדושה כמ"ש התוס' לעיל ה' ב' ד"ה מי לא מודה יעו"ש. וממ"ש כתקנה א' לא א"ש וי"ל דה"ק הרחוקים מוועד אף בא"י (שאין שלוחים יוצאים בר"ה) עושים ב' ימים שמא יחזרו לתקנה ראשונה אף לאחר שתיקן ריב"ז כרב' לעיל מ"מ עדיין שמא ימלכו הב"ד ויחדשו תקנה א' עד המנחה מטעם מהרה יבנה המקדש כעין מ"ש לעיל ה' ב' וא"כ עושין מספק שמא יום ארוך הוא כו' ולא יתיישב לא באו עד ל"א וצ"ל דה"ק ביאתם לא הי' ביאה ועיין מהרש"א ומהר"מ מלובלין ז"ל בזה:

בד"ה לא אמרן דיתעסקו בו ישראל כו' (רב) מר זוטרא אכולה קאי כמ"ש רש"י בשבת קל"ט ב' וכמ"ש לעיל באורך וכמ"ש הרא"ש ז"ל כאן בשמעתין אלא דבא לתרוצי קושיות הר"ן ז"ל דאי מר זוטרא אכולה קאי ור"א רק אסיפא פליג לא הוה לר"א למסתם והי' לו לומר ר"א אמר בי"ט שני כו' ולכך מפרש דזה פשוט בעיניהם דבי"ט א' דוקא באשתהי ומר זוטרא מפרש י"ט שני ועלי' פליג ר"א כאמור ולעיל פירשתיו בגמרא. ולרב אחא משבחא שכתב בי"ט ב' ע"י ישראל היכי דליכא גוים הא איכא גוים אסור ע"י ישראל ומינה בי"ט א' דוקא עכו"ם הא ע"י ישראל אפילו ליכא עכו"ם אסור א"ש לישנא משהינן ולא משהינן ואין להאריך כאן ואי"ה בפריי תקי"ג אבאר זה:

בד"ה דאיכא חברי כו' חציבת קברו כו' משמע בי"ט שני אף מלאכה ד"ת שרי ע"י ישראל ובמ"ק פירש"י דוקא אסא שטרחתו מועטת לא חציבת קברו עיין ר"ן כאן הביאו וצ"ע:

בתוספת בד"ה מימות כו' אר' יוסי שהוא תנא כו' ר' יהודא חולק התם ומתיר בשני אלא כיון דסתם רבי במתני' כחכמים איך פליגי נהרדעי על סתם מתניתין כו':

בד"ה והאידנא כו' ועברה החששה עבר הטעם עכ"ל דבר שבמנין אע"ג דעבר הטעם כל שלא אמרו לזמן צריך מנין אחר להתירו אלא החילוק יראה דוקא כשגזרו בודאי משא"כ כאן הגזרה משום חששא שמא שתה הנחש וכיון דמשום ספק אסור כשעברה החששא כו' ועי"ד קי"ו ט"ז א' כן כוונתו יעו"ש קט"ו אות יו"ד בגבינות עכו"ם הואיל ויש מיעוט שעושין היום כן אע"ג דלכתחלה גזרו משום ספק חששא מיעוט המצוי שהיו מעמידין בעור קיבת נבלה עכשיו דלאו מיעוט המצוי הואיל ומיעוטא דמיעוטא [יש]. תו צריך מנין אחר להתירו משא"כ בגילוי אין מצוין כלל נחשים ואי"ה בספר שושנת העמקים אבאר זה:

גמרא רבינא כו' חזייה כו' א"ל רב מרדכי בפירוש אמר לי מר כו' חזייה פירש"י רבינא לר"א וכן מוכח לא להיפוך ואמר לי' רב מרדכי תלמיד של ר"א לרבינא לא תותבי' לר"א מנהרדעי דבפירוש אמר לי מ"מ הוא ר"א שהי' רבי דלא סבר כנהרדעי א"כ לא יכול להניח

אתמר אפרוח שנולד בי"ט כו' הרי"ף לא הכריע וסתמ' לחומר' דא' רב ושמואל הלכה כרב ואי רב ור"י הלכה כר"י וספק בדשיל"מ אפילו בדרבנן להחמיר ושמעינן מזה אפילו ספק פלוגתא ספקו לחומרא וה"ה ספק דגוף המעשה אבל הרשב"א פסק לקולא דאזיל לשיטתי' דפסק רק בספק צידה לקמן דיש בו איסור תורה יעו"ש ורב אשי לעיל אליבא דמ"ד הכנה שרי. ולדידן א"ש ברייתא דספקא אסורה כר"נ או הכנה עיין פר"ח תצ"ח בשם עבודת הקודש ואי"ה בפריי יבואר ואפרוח זה יש בו תרתי מוקצה ביה"ש אין ראוי לכלום ונולד ג"כ ואפילו מאן דפסק מוקצה שרי בי"ט אפ"ה אסור כאן משום נולד כאמור עיין תצ"ה:

והוי יודע דבסי' תקי"ג ס"ח אפרוח שנולד בי"ט אסור ואם נולד בשבת אסור בי"ט שאחריו. כתב הט"ז אות י"א הכנה ד"ת דלידה חשוב הכנה יעו"ש ול"ד ללידת עגל כמ"ש הרא"ש דבמעי אמו נמי ראוי לכל מילי משא"כ אפרוח מעיקרא אין ראוי לכלום יעו"ש וזה לתי' א' שבתוספת דף ד' א' ד"ה אלא בהכנה כו' ולתי' ב' שם דא"נ נולד בי"ט לא הוה אסור מן התורה כ"א מדרבנן אם נולד בשבת הוה הכנה דרבנן עיין ר"ן בנולדה בזה אסורה בזה יעו"ש. והב"י שם הקשה דא"כ למ"ל לרב טעמא משום

מוקצה ולא משום הכנה ועוד שמואל ור"י מ"ט שרי הא הוה הכנה יעו"ש. שהאריך והט"ז והמ"א הרבו להשיב אפם עליו יעו"ש:

ואני העני אומר כל להציל למאורן של ישראל רבינו המשביר אפילו ההדיוט כמוני רשאי. כי הנה מלשון הרא"ש ז"ל בשמעתין ועגל מותר כו' ולא שייך הכא הכנה יורה כפשטי' דאמאי שרי בנולד בי"ט. והוה למגזר אטו נולד בשבת ואחריו י"ט דהוה ד"ת כמו ביצה דדוחק לומר דל"ש הכנה בנולד בשבת ואחריו י"ט דא"כ הוה לפרושי מקודם נולד בשבת שרי בי"ט ול"ש הכנה. אלא דמהכא מוכח לה מדשרי ביומו ואי הוה אסור בנולד בשבת בי"ט שאחריו הוה לן למגזר י"ט אטו אחר שבת ונולד בשבת. (וז"ש מהרש"א ז"ל בההוא דנשרו מדקל דמקשים על הרי"ף ז"ל תיפוק לי' מטעם גזרה אטו נשרו בשבת ואחריו י"ט כמו כאן ולמד מרא"ש ז"ל) ומ"ש המ"א דלא אמרינן גזרה כזו. וכ"כ הט"ז והמ"א הראה מקום לתק"ז ס"ב ויראה כוונתו דעצים שנשרו בי"ט טעמא דיעלה ויתלוש ולא משום גזרה כו' הא לק"מ כמ"ש מהרש"א ז"ל דאי בי"ט שרי בשבת אחר י"ט נמי שרי דל"ש לידה דא"נ נולד בי"ט הוה שרי כתי' הב' של תוספות ד"ה אלא בהכנה דרבה כו'. משא"כ אפרוח שאסור בי"ט. ה"ה בשבת ואחריו י"ט אסור וסובר הב"י כיון דבי"ט חז"ל אסרוהו תו כשנולד בשבת הוה הכנה ד"ת כדאמרן ומ"ש הב"י מ"ט דשמואל ור"י דשרי אע"ג דר"י לית לי' הכנה מ"מ כתבו התוס' כאן דר"י ושמואל לדברי ר"י קאמרי דאית לי' מוקצה וא"כ איך שייך הואיל ומתיר בשחיטה ומ"מ לרב הכנה ולזה תירץ דהואיל ומתיר אזיל מוקצה הואיל ואתקן כו' תו ליכא הכנה משבת לי"ט דא"כ נולד בי"ט הוה שרי כאמור וכל זה לתי' ב' של תוספות לעיל משא"כ לתי' א' לידה הוה הכנה ובעגל ל"ש הכנה כמ"ש הרא"ש ז"ל. משא"כ אפרוח א"כ תו הי' ד"ת בשבת ואחריו י"ט והוה למגזר י"ט אטו נולד בשבת ואחריו י"ט כדאמרן:

וכי מה בין זה לעגל כו'. שנולד מטרפה כו' עגל מכשרה מבואר לקמן ב' ברייתות דשרי. ואמנם עגל מטרפה בברייתא א' מבואר ההיפוך הואיל ומתיר בשחיטת אמו הא טרפה לא ושני' דתניא סתם הואיל ומוכן כו' משמע אף מטרפה נמי מבואר מוכן אגב אמו דוקא. ובברייתא שני' באפרוח הואיל ומתיר כו' ולולי פירש"י הייתי אומר דלא ידעי מברייתות כלל והקשו לי' שידעו שמודה רב בעגל אף מטרפה והטעם הואיל ומתיר עצמו בלידתו בשחיטה אתקן נמי למוקצה ועם זה יש ליישב מה שמקשין דלמא רב ס"ל ד' סימנין מכשיר בי'. אלא דמ"מ האם מוקצה מטרפה ועגל גריר אבתרי' כמ"ש לעיל בתרנגולת לגדל מוקצה וביצה גרירא אבתרא (עיין שם דפירוש נולד הוא. אפשר כאן אמר אוכלא לכלבים לא הוה נולד גמור יעו"ש) אלא א"כ מטעם הואיל ומתיר עצמו בלידתו דאין ד' סימנין אכשיר בי' כו' והשתא בלידה הוא דאתקן ובתוס' ד"ה וכי יבואר עוד וכאן אין להאריך:

פירש"י בד"ה לעגל שנולד דתניא לקמן כו'. כבר כתבנו אם ידעו מברייתא א' מבואר אפרוח אסור וברייתא שני' נמי מוכן אגב אמו כרבה ור' יוסף. ועוד ליקשו ליה מברייתא והא תניא אפרוח מותר וצ"ע:

בד"ה הטרפה כו' עובר ירך אמו כו' לא זכיתי להבין זה דמאי שאייטיה דעובר ירך אמו לכאן ביצה ירך אמו לא עובר ולד טרפה שרי ואין שחיטת טרפה מהני לעבו"ר דכמו דלא אהני לעצמה רק לטהר מידי נבלה ה"ה לולד עיין י"ד סי' י"ג ומ"ש בפריי שם והא דולד ניתר בשחיטת אמו מגזרת הכתוב בהמה בבהמה תאכלו לא מחמת עובר ירך אמו וצ"ע: ד"ה לכלבים כו' ואף לא הי' ראוי הלכך נולד הוא מ"ש לא הי' ראוי היינו לאדם. ומ"ש נולד הוא ורב אמר מוקצה. לכאורה עגל מטרפה נמי קצת נולד וזה נולד גמור דמעיקרא לאו אוכלא כלל ומ"מ קשה:

בתוספת בד"ה אפרוח כו'. דאתרמי שנפתחו עיניו כו' דהלכה כראב"י אף בברייתא ועיין ר"ן ורא"ש דאין הלכה כראב"י ועיין א"ח תצ"ח ושם יבואר ומיהו הא אפשר לומר דנ"מ לב' י"ט של ר"ה נולדה בזה אסורה בזה. ופתח עיניו ביום ב' אלא דזה דוחק:

ד"ה הואיל כו'. לר' יהודא. וברא"ש לדברי רב קאמר אפילו לדידך לשתרי ואפשר כתבו כן לתי' א' לעיל ד' א' ד"ה אלא בהכנה דרבה. א"כ לרב לידה הוה כמו הכנה וגזור י"ט אטו אחר שבת ורב דאמר מוקצה חדא מתרי טעמי נקיט דאיך שיהי' בי"ט הוה דרבנן. וא"כ שייך לדברי רב. ולכן כתבו אפילו לרבי יהודה ועיין שבת קכ"ז דייק ר' יוחנן לית לי' מוקצה ומקשה מקורה שנשברה וכאן מסיק בריש הסוגיא די"ט חמיר לי' והתוס' הקשו כאן לפי סוגיא דהתם:

בד"ה וכי כו' ותרצו ג' תירוצים ועיין מהרש"א ז"ל כתב דין מחודש אם נולד עגל קודם י"ט ולא ידעינן אי כלו חדשיו ויום שמיני בי"ט דאסור דהוה מוקצה ביה"ש ולא שייך מוכן לכלבים ביה"ש דמה דחזי לאינש לא מוכן לכלבים ולפי מ"ש לעיל בשם הר"ן ז"ל בעירובין ל"ט דמספק י"ל דלא הוה מוקצה רוב בהמות בן קיימא הן ומדרבנן בעינן ח' ימים וביה"ש ספק ומיהו זה טעות דבין אי יום אי לילה עדיין אסור מדרבנן ואין להאריך. והנה בפריי לי"ד ט"ו חקרנו אי בעינן מעל"ע והנה שם יש ט"ס ותקנתיו בספר ש"ה בתחלתו יעו"ש ומ"מ לא בעינן זיין מעת לעת שלימים. וכ"כ התב"ש וכ"מ בלבוש שם וכ"כ כולם ליל שמיני מיד ויום הלידה בכלל. וא"כ הוה מוקצה לשעבר וי"ל דגזרת הכתוב הוא מיום השמיני והלאה ירצה ולא יצא מספק נפל עד צאת הכוכבים של ליל שמיני ולו ביה"ש כולו לילה אפ"ה עדיין לא יצא מכלל ספק נפל ובכתבי א"א הרב ז"ל בחידושיו לביצה כמדומה שכיוון לזה אולי אזכה להדפיסו במהרה ובפריי תצ"ח יבואר זה:

תוכן העניינים

ראש יוסף על ביצה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה