ראש יוסף על ביצה· רבי יוסף תאומים
פרק ראשון - ביצה · דף ה:
גמרא וביקש להפקירו לעניים ופירש"י ויאכלוהו שם דקדושה ראשונה קדשה לעתיד לבא ואע"ג דבמגלה אמר דר"א אית לי' לא קדשה לע"ל הא דחי לה התם בדף יו"ד ע"א יעו"ש ולמ"ד לא קדשה לע"ל אסור לאוכלם האידנא בלא פדיון אף בירושלים והמעות יוליך לים המלח כמבואר ביו"ד סי' רצ"ד כו' יעו"ש ורש"י ציין דבריו אהא דנמנו והתירוהו לעלות הפדיון לירושלים וא"ת כו' דקשיא לי' דליכא למימר התירוהו לפדות במקומו ויוליך לים המלח המעות דא"כ א"צ מנין אחר דתקנה ראשונה לא היתה רק אפירות רבעי שיאכלוהו בירושלים בקדושתן. אבל הני פירות אי מסקי לירושלים נמי אסור למיכל בלא פדיון אי לא קדשה לע"ל על זה לא הי' כלל התקנה לזה אמר דקדשה לע"ל. וה"ה דהוה מצי לציין דבריו אר' אליעזר וכאמור אבל התוספת סוברים דאפילו לא קדשה לע"ל התקנה לא זזה ממקומה וצריך להעלותן לפדותן שם אי לאו דנמנו והתירוהו ועיין מהר"מ שי"ף ז"ל:
וכי תימא למצות עונה כו'. עיין מהרש"א ז"ל דה"ק מנלן דצריך מנין אחר להתירו דלמא א"צ וקרא אתי דלהוי נאמרה ונשנית ולנהוג מצות פו"ר גם בבני נח ומשני מקרא במשוך היובל נפיק דצריך מנין אחר א"כ תו צריך נמי שובו לכם למישרי תשמיש וכיון דצריך למלתייהו תו לא הוה נאמרה ונשנית ואין נוהג בב"נ ויש לראות דבכ"מ דמייתי ואומר אין קושיא למה לי ראי' ראשונה י"ל דה"ק לדידי ראי' א' נמי ראי' הוא ואם יש אדם להקשות ולדחות מביא ראי' שני' משא"כ כאן ראי' א' אין כלום דאימא לנאמרה ונשנית כקושיות הגמרא בסנהדרין נ"ט א' וא"כ לא הי' להביא רק ראי' שני':
רבא אמר אף מתקנת ריב"ז ביצה אסורה וכן הלכה ואפילו חל ר"ה ה"ו ביצה אסורה בשבת שאחריו דב' ימים חדא קדושה היא ונולדה בזה אסורה בזה והא דאמר רבא הלכתא כרב בהני תלת בין לקולא היינו נולדה בי"ט א' של גליות שרי בשני דלא כרב אסי ויש לראות לדידן אמאי לא מבדילין מי"ט לחברו דלא אשכחן מאן דפליג ארב אסי בהא דהי' מבדיל מי"ט לחברו מספק כ"ש לדידן דבקיאין בקביעא דירחא ולחומרא מי"ט לשבת לאפוקי מר' יוחנן וב' י"ט של ר"ה אסור לאפוקי מדרבי דאמר מתקנת ריב"ז ביצה שריא כו':
בפירש"י בד"ה למה לי כו' עד אחד בחודש שהוקם המשכן כו' הצאן אל ירעו נסתלקה במשוך היובל כו' תירץ קושיות ד"ה מכדי יעו"ש אלא שהתוספת הכריחו דע"כ נסתלקה שכינה לאחר לוחות ראשונות דהא כתיב במשוך היובל כו' והיינו מיד בלוחות ראשונות דא"ל דקרא בא להורות כיון שנמשך היובל אעפ"י שעדיין לא נסתלקה שרי לעלות א"כ פשיטא דהוצרך במשוך היובל. ועוד דבלוחות שניות לא היו קולות אפ"ה אסר הכתוב לעלות יע"ש ומ"ש רש"י ממסכת תענית אפשר כונתו מדהביא ב' קראי א' מלוחות אחרונות וא' מלוחות ראשונות ולא נקט ב' קראי דלוחות ראשונות דכתיב נמי אם בהמה אם איש לא יחי' במשוך היובל המה יעלו אף הצאן ובקר אלא דבמשוך קאי אחר לוחות שניות. נקט לה הכי. או יאמר מדלא נקט תרווייהו מן לוחות שניות אל ירעו מול ההר ההוא ש"מ דההוא לאו מפורש הוא אלא דיוקא: