ראש יוסף על ביצה· רבי יוסף תאומים
פרק ראשון - ביצה · דף ג:
גמרא רבינא אמר כו' רבינא ברי' דרב עולא כו' סברי כר"י דביצה משום משקין שזבו ומוקצה ודאי נמי לר' יהודא ובמשנה כאן ע"כ לאכילה דאל"כ לפלגי בתרנגולת רבותא דב"ה. וע"כ משום משקין שזבו ולאכילה והכנה ונושרין לית לי' ובעירובין לגדל. והא דנקט ביצה לרבותא דבשני מותר מוקצה ונולד ועמ"ש בתוס' לעיל ד"ה מוחלפת בשם מהר"ם שיף ז"ל:
אחד ביצה שנולדה בשבת ויו"ט אין מטלטלין כו' אשמעינן דאפי' לכסות כלי לא לצורך המוקצה אסור. דמלאכתו לאיסור שרי לצורך גופו ולא לסמוך כרעי המטה. [ומכאן] אפשר לאשמעינן הא בלא טלטול. מוקצה מותר בהנאה ועמ"א תק"א אות י"ב אי מוקצה שרי בהנאה (ועמ"ש בפתיחה והרמז"ל פ"א מה' י"ט ה"כ השמיט רק כתב אין מטלטלין אותה וכופה עלי' כלי לומר לאפוקי מדר"י או בצריך למקומו של כלי תו רשאי לטלטל וליתן על הביצה דטעמא דאין כלי ניטל לדבר שלא ניטל הוא משום טלטול הכלי שלא לצורך וכיון דצריך למקומו תו שרי ליתן על הביצה ועיין א"ח ש"י ס"ו דלא יגע במוקצה כשהנגיעה לצורך המוקצה אף הנגיעה אסור וכ"ש ביצה דא"א ליגע אם לא ע"י טלטול ויבואר אי"ה בפריי סימן תקי"ג שם:
בשלמא לרבה כו' ולרב יוסף ולרבי יצחק כו'. נקט קצוות לרבה וראי ניחא בי"ט אחר שבת כמ"ש מהרש"א ז"ל ולדידהו ודאי קשה. וה"ה לר' יוחנן דאית לי' נמי טעמא דמשקין שזבו אלא מכללא מוכח מדרמי להכי נקט ר' יוסף ור"י דלקמן פריך לר' יוחנן מא"ל היינו דידי' אדידי' וא"ל דלר' יוחנן נמי מוקצה ולא ניחא לי' התם בעירובין לגדל דא"כ בשני אמאי תאכל כקושיות הר"ן הביאותיו לעיל גבי מוחלפת השיטה. וע"כ באכילה ומשום משקין שזבו משא"כ ברייתא זו אפשר מיירי לגדל. ומיהו לרב יוסף ור' יצחק אין קושיא דלמא אית להו מוקצה ומשום כי קושיין אמרי טעמא אחרינא וברייתא אפשר דלא שייך לאשמעינן בתרנגולת גופא לגדל אין מטלטלין אותה. דמשום סיפא נקט ביצה נתערבה כו' דבר שבמנין לא בטל ויש לעיין. ולר' יוחנן פשיטא קשה דלמא אמר משום משקין שזבו לא משום מוקצה] כי קושיין. אלא בעירובין ע"כ הטעם משקין שזבו דאי לגדל ומוקצה מ"ט מותר בשני ולתו' לקמן דף ד' דמוקצה לשעבר לא אמרינן א"ש ואין להאריך. ולר"נ יש לומר דמוקצה כעין של תורה דיש לה סמך מקרא והכינו כו' כמ"ש תוספת ישינים וראי' מספק מוכן לקמן כ"ד רצונם דלמאי דס"ד דספק דרבנן לקולא אף בדשיל"מ ספק מוכן במשנה לקמן הטעם משום מוקצה וכעין של תורה והא ליכא למימר דכולהו אית להו הכנה וקשיא להו י"ט דעלמא ולא סברי גזרה דודאי קרובה יותר ממשקין שזבו ומפירות הנושרין:
אי הכי אימא סיפא נתערבה כו' עש"ך י"ד ק"ב אות זיי"ן ומ"ש בפריי שם. ורש"י כאן פי' ספק טרפה ב' תרנגולים א' כשרה ואחת טרפה ונמצאת ביצה וא"י מי הטילה אפשר לומר בכיון פירוש כן דודאי ספקא אסורה בטרפה אין שום שייכות לכאן דאכתי לא שמעינן דספק תורה לחומרא. ובשאר מילי הוה לאשמעינן זה. אמנם תראה שי"ל כוונה מיוחדת והוא דהתנא איידי דאיירי בביצה אמר עוד דין דשייך דוקא בביצה ולא יצויר בשאר מילי כי ביצת טרפה מ"ה אסורה ואם נטרפה ומיד הטילה מדרבנן כמו ביצת נבלה. ומכל מקום אין מקילין בספק זה משום לא פלוג דאטו לא הטילה מיד ונגמרה באיסור. עש"ך י"ד סימן פ"ו אות ח' יעו"ש ובפריי וז"ש איידי דאיירי בביצה אמר דין דשייך דוקא בביצה ספיקא אסורה אף בדרבנן דל"ש בשאר מילי. משא"כ אי איירי שנולדה מתרנגולת ספק טרפה הוה לאשמעינן בעלמא זה דכאן בלאו לא פלוג אסורה הביצה כמ"ש המהריב"ל בשאר ספק טרפה שבישל בקדרה לאחר מעל"ע תהא הקדרה מותרת. והשיב כל שאנו דנין על ספק תורה תו לא שייך ספק דרבנן לקולא וכמבואר בש"ך ביו"ד סימן ק"י בדיני ס"ס וכמ"ש בפריי שם דזה שוה לספק א' בגופו יעו"ש. ואם כן שפיר פירוש רש"י דוקא כהאי גוונא ואם כן פריך שפיר. דבר שאין לו מתירין הוא. ולא מוכח דינו של הרשב"א כל שאין המתיר בודאי לכך תלה הדבר ביראה לי. ועמ"ש בפריי בי"ד ק"ב. בש"ך אות זיי"ן. וקושיות כרו"פ ותוספת שבת על ש"ך. יש לומר דרשב"א בעה"ק [ס"ל] ספק דבר שיש לו מתירין לקולא ולמה לו יראה לי. ע"כ דספק תורה כמו ספק מוכן דלא ליגע בשל תורה ידע המקשן:
דבר שיש לו מתירין. עיין צ"צ סימן ס"ט טריפה ונולדה ביום טוב סובר דהוה דבר שיש לו מתירין לענין יום טוב. וקשה דלוקי הכא נתערבה ספק טרפה ויום טוב דנהי דמי"ט גופא לא מצי קאי דאיפכא הוה למתני נתערבה קודם ספקא. אבל קשה אימא דקאי אספק וי"ט. ואתי שפיר טובא דשייך ספקא כאן להסמיך נתערבה כאמור. ועמ"ש בפריי בשער התערובת דתליא זה בפירוש הר"ן ורמ"א בטעם דבר שיש לו מתירין יעו"ש. ולדינא צ"ע בזה (ועמ"ש בפתיחה כאן) ועיין לקמן דף ב' ולרב אשי א"ש יעו"ש:
אלא לר' יוחנן כו'. דידי' אדידי' מקשה. דאיהו נמי סבירא לי' לעיל משום משקין שזבו מדקא מרמי אהדדי ועיין מה שכתבתי לעיל מזה.
בתוספת בד"ה ואחרות באחרות כו' ספק ספקא. אבל הא דלעיל וספיקא אסורה נתערבה באלף כולן אסורות לא קשיא די"ל דקאי אודאי טרפה (אי) או ספק א' בגופו חמיר דהוה כודאי איסור תורה מה שאינו כן ב' תערובת דאף הראשון דרבנן דמ"ה חד בתרי בטל דברים החשובים. ולמ"ד ס"ס בדבר שיש לו מתירין אסור בלא"ה לק"מ באמת למאי דמסיק רב אשי דבר שיש לו מתירין ספקו אסור ה"ה ס"ס כאמור:
מה
שכתב מהרש"א ז"ל לרבה ברייתא בי"ט אחר שבת הא י"ט דעלמא אף דאיכא למגזר ספק בי"ט דעלמא אטו י"ט אחר שבת בספק (עיין מים עמוקים) י"ל או דספק תורה מדרבנן לחומרא או דספק נולדה בי"ט או לאו. מלתא דלא שכיחא הוא ולא שייך למגזר בי' ממ"ש לעיל בהא דהשוחט ומצא ביצים גמורת: