ראש יוסף על ביצה· רבי יוסף תאומים
פרק ראשון - ביצה · דף ג.
גמ' כולהו כרב נחמן לא אמרי כי קושיין היינו קושית לפלגו בתרוייהו והא דלא אמרו הטעם משום נולד ולא תקשי לפלגו בתרוייהו אדרבה מוכח מכאן דכולהו סברי מוקצה בי"ט א"כ לפלגי בתרוייהו דלב"ה מוקצה אסור בי"ט. כמו דסתם לקמן אין מבקעין כו' ומיהו לר"ת הובא בטור תצ"ה דסובר מוקצה בי"ט שרי ונולד אסור א"כ קשיא לכל הנך אמוראי רבה ורב יוסף ור' יצחק ור' יוחנן לקמן אמאי לא מוקי מתניתין משום נולד ולא קשיא לפלגו בתרוייהו ומנא להו לחדש גזירות מלבם משקין שזבו או פירות הנושרים. ולזה יש לנו לומר כי קושיין דב"ה אדב"ה דבשבת לית להו נולד מגביהין עצמות שנפרקו היום דהוה נולד וכדאפיך ר"נ כו' ועדיין יש לעיין בזה:
הכנה לית להו או דהכנה טבעית לית להו. או דלא דרשי הששי חול או דסברי מן ירד בשבת. כמ"ש התוס' לעיל ד"ה והוה דמדרשים חלוקים המה. י"א דירד בשבת וי"א לא:
בפירש"י בד"ה ויתלוש דהוה איסור תורה פירשתיו ברש"י ד"ה רב יוסף בשבת איירי ולא הוה גזרה לגזרה:
בד"ה חדא גזרה כו' כשנמנו וגזרו כו' הנה לדעתי ההדיוטית יש בכאן כוונה מיוחדת כמו שאגיד כי התוס' ד"ה גזרה הוקשה להם דכאן אמר שמא יתלוש. ולקמן אמר משום מוקצה ורש"י תיקן זה דכאן בשבת מיירי דמוקצה מותר כר"ש בשבת ולקמן מיירי בי"ט הלכך הטעם משום מוקצה לא יעלה ויתלוש דתלישה בי"ט מ"ה שרי דקרא דירושלמי אסמכתא והוה גזרה לגזרה והלכך כאן עיקר הגזרה משום שבת פירות הנושרין אסור וה"ה ביצה בשבת וכיון שכן אף ביצה בי"ט אסורה דשבת ויו"ט חדא הוה. ומיהו זה אינו דרש"י פוסק בי"ט ושבת כר"ש דמוקצה שרי ושאני מחובר דמיא לגרוגרת דדחיינהו בידים עיין טור א"ח תצ"ה וכ"כ רש"י לקמן כ"ד ב' אמר ר"פ הלכתא יעו"ש. אלא נאמר דודאי אי טעמא דפירות הנושרין משום מוקצה הוה. לא הוה גזרה חדשה בפני עצמה אלא בכלל איסור מוקצה דחיינהו בידים וכיון שכן אין טעם לאסור ביצה שנולדה בי"ט מתרנגולת העומדת לאכילה דלא שייך בי' מוקצה ולא שייך כולהו חדא גזרה דאי לא הא לא קיימא הא וכדומה דלא גזרו כלל בפירות הנושרין גזרה מיוחדת. משא"כ אי גזרו בפני עצמה על פירות הנושרין משום שמא יעלה ויתלוש אז כשנמנו ועמדו למנין לגזור גזרה זו דפירות הנושרין במשמע נמי ביצה דדמיא לפירות הנושרין וצריך לומר לפ"ז דאביי ורב יוסף חולקין על רב פפא לקמן בזה. וסוברים לא משום מוקצה אלא משום שמא יעלה וסוברים דלא דחינהו בידים ול"ד לגרוגרות וצמוקין ועדיין צ"ע:
ד"ה כולהו רבה ורב יוסף ורבי יצחק כו'. דלכאורה רבה אמר טעמא אלים טפי די"ט אחר שבת מ"ה אסור לא מדרבנן ומתיישבא ברייתא לקמן ע"ב וספיקא אסורה. דהוה ספק תורה אלא דרש"י לשטתי' לעיל דרבה יליף מוקצה ד"ת כה"א בפסחים מ"ז ב' א"כ י"ט דעלמא נמי ד"ת. ומיהו זה שיבוש די"מ אמר רבה [בעומדת[ לאכילה אפ"ה הוי ד"ת י"ט אחר שבת. אלא דקשיא מנא לי' לבדות סברא גזרה י"ט אטו אחר שבת ולמה לא נימא במוקצה וי"ט דעלמא נמי מ"ה כאמור:
ד"ה כי קושיין לפלוגי בתרוייהו. הנה רש"י פירש ופסק כר"ת דהלכה מוקצה מותר בי"ט ושבת כמ"ש הטור בתצ"ה הביאותיו לעיל. א"כ לוקמי' משום נולד ופירשנו בגמ' כי קושיין דב"ה אדב"ה דהכא אסרי נולד. ושבת מתירין נולד שנפרקה היום ורש"י נטה מזה הפירוש משום דמפרש עצמות שנפרקו אתמול כדפרישית לעיל. או יאמר דרבה דאית לי' מוקצה ד"ת סובר מסתמא הגירסא כמו שהיא שנויה דב"ש סברי מגביהין. וב"ה אסרו. דלא כר"נ דמהפך דסתמא הלכה כב"ה ולזה צריך לומר כי קושיין לפלוגי בתרוייהו דב"ה אית להו מוקצה ג"כ אף שנפרקו מאתמול. וע"כ בתרנגולת לאכילה וליכא מוקצה רק הביצה אסורה משום הכנה:
ד"ה משקין בלועין בחרצין כו' לא הבינותי זה דמשקין בלועין בזגין מבעי' לי'. ועיין פסחים טמא מת שסחט זיתים וענבים. משקין מפקד פקידי:
גמרא ואף ר"י סבר משום משקין כו'. בין רב יוסף לר"י יש נ"ע לדינא בין אילן העומד בחצר. עיין תוס' ד"ה גזרה לרב יוסף שמא יעלה. ולר"י [אין] הטעם שמא יתלוש. אלא משום מוקצה לחוד ועמ"ש בתוס' מזה. ועיין לקמן דף ד' ר"י לית ליה הכנה דרבה נולדה בשבת מותר בי"ט. ולקמן יבואר:
תנן אין סוחטין כו' ורמינהו כו', עיין שבת קמ"ג ולר"י חלוק ר' יהודא אף בזתים וענבים. ואף למ"ד מודה ר"י בזיתים וענבים מ"מ מדגזרינן ביצה אטו משקין זיתים. כ"ש דראוי לגזור שאר פירות קרובים יותר. ואף ר' יהודה לטעמי' דאוסר מוקצה כ"ש נולד. ומשקין מעיקרא אוכלא והשתא משקה הואיל ואי בעי אכיל לאשכול גופא לא הוה נולד וכ"ש הוא מתרנגולת לאכילה דלא הוה נולד מכח דאי בעי שחט ואכל כל מה שבגוה. ועמ"ש בתוס' ד"ה רבי יוחנן במ"ש לדידכו דאסריתו נולד שגירת לישן לכאורה. והטעם משום דלמא אתי למיסחט שוב ראיתי בתוס' שבת קמ"ג ב' ד"ה הלכה שכתבו דלר' יוחנן בשאר פירות הלכה כר' יהודה סובר ביצה דמי טפי לזתים וענבים. א"כ ר"י לשיטתי' מקשה. דחלוק ר' יהודה אף בזתים וענבים לאוכלין מותר ואם גזרינן ביצה כ"ש לאוכלין דקרובה טפי או אם לאוכלין מותר. כ"ש ביצה יש להתיר:
ועוד אמר ר' יהודה מתנה אדם על כלכלה בראשון ואוכלה בשני וכן ביצה כו'. בעירובין ל"ט ב' מצריך כולהו ביצה ה"א שמא נגזור פירות הנושרין או משקין שזבו. ולא הבינותי דפשיטא ממ"נ אם אתמול קודש היום חול. ובחול ל"ש לגזור. ואם אתמול חול נולדה בחול. פשיטא דל"ש למגזר. ואמאי לא אמר דאשמעינן בראשון אסור. אלא דאין נוח לו לדיוקא דמשמע עיקר רבותא משום שני וי"ל דאשמעינן דלא תימא ביה"ש של ראשון מוקצה הוה. קמ"ל דלא אמרינן מוקצה לשעבר כמ"ש התוס'. לקמן ד' ד' ד"ה נימא. מוקצה לשעבר לא אמרינן ושם נקט פירות נושרין ומשקין שזבו. ולא זכר מהכנה ומוקצה דהלכתא כן כמ"ש כל הפוסקים עיין א"ח תצ"ה יעו"ש:
והוי יודע שהר"ן ז"ל בעירובין כתב שם לר' יהודה מותר, ביצה בשני ולא אסרינן לה משום מוקצה. דלא אסרינן אלא בודאי לא בספק יעו"ש היטב. והנה לי העני יראה לפרש דבריו דלא ניחא לי' כפי' התוס' דמוקצה לשעבר לא אמרינן דמ"ש. מ"מ אתקצאי ביה"ש. אלא עיקרן של דברים הכין הוא דכי אמרינן מגו דאתקצאי ביה"ש אתקצי לכולא יומא אע"ג דסר המוקצה אח"כ ה"מ שהי' ביה"ש מוקצה בודאי עד"מ מחובר ביה"ש דאסור מה"ת לתלוש אע"ג דביה"ש ספק הוא מכל מקום ספיקא ד"ת כודאי איסור לרשב"א ולרוב פוסקים ומה"ט ספק א' כגופו והב' ע"י תערובות לא מהני דודאי הוה כודאי איסור כיון שלא נולדו שנין הספקות בב"א. מש"ה אף שסר המוקצה אח"כ אתקצאי לכולא יומא וכח אם לא הי' ראוי לאכילה כל ביה"ש שאקצי מדעתו. תו אתקצי לכולי יומא משא"כ ביצה זו שנולדה ביום א' של יום טוב. דאסורה מדרבנן משום משקין משקין שזבו או פירות הנושרין או גזרה יו"ט אחר שבת. וכדומה כל עיקרה דרבנן. וביה"ש של יום שני ספק חול. אע"ג דספק דרבנן בדשיל"מ אסור אפילו בדרבנן מ"מ כודאי איסור לא הוה רק מספק אסרינן לי' ביה"ש וכיון שכן לא גזרו ואמרו אתקצי לכולא יומא כה"ג:
ויצא לנו הדין לכאורה לפי זה במוקצה מחמת איסור ביה"ש מחמת איסור דרבנן עד"מ כלי הי' מונח על אילן ביה"ש דאסור ליטלן משם דאין עולין באילן כו'. אם נפל אח"כ לא אמרינן אתקצי לכולא יומא הואיל וכל המוקצה רק מחמת ספק לא ודאי דמה"ט ס"ס בדשיל"מ למ"ד דשרי מהני אף ספק א' בגופו והב' ע"י תערובת כאמור ואדרב' לכאורה נהפוך הוא ביום ב' חמיר טפי דאיקבע איסורא. עיין רש"י שבת במה מדליקין בענין ביה"ש של מוצאי שבת ועיין מקוואות בהא דספק דרבנן באתחזק. ואין להאריך ועיין עירובין בסוגיא נתנו באילן לא דמי לכאן דשם הוא במקום א'. ויבואר עוד לקמן:
שמע מינה חד טעמא הוא. והא דלא מתרץ כרבינא בר רבה בר עולא אמר דטעם משום מוקצה ור' יהודה לטעמי'. וכ"ת דנראה לו דוחק דמיירי דוקא בלגדל, טפי דוחק להחליף. או לדבריהם ולכאורה אדרבה לר' יהודה מוקצה ד"ת כפירש"י לעיל לרבה ויליף מוקצה מהכינו כו'. וא"כ תקשה קושיות הר"ן ז"ל. אמאי לא תאסור בשני משום אתקצאי ביה"ש דהוה ד"ת כאמור. ורבינא ברי' דרב עולא. יסבור מוקצה לשעבר לא אמרינן כסברת התוס' לקמן. או יאמר דא"כ יקשה אמאי נקט רבי יהודה וכן ביצה ולא נקיט תרנגולת עצמה. כי קושיין במתניתין לפלגי בתריייהו:
בפירש"י בד"ה ועוד אר"י ב' קדושות א' חול כו'. וד"ה מתנה כו' מעירוב י"ל ב' קדושת כר"א שם לא א' חול. כמו שבת ויו"ט נמי מערב שני עירובין. לר"א עירובין ל"ח א' יעו"ש. אלא מכלכלה מוכח דסובר א' חול וממ"נ וא"כ הצריכותא א"ש. ויש לעיין בעירובין דמצריך בע"א. ומ"ש רש"י מתנה בשני הי' לומר מתנה בראשון ושני ואוכל בשני. ולכאורה י"ל מתנה בראשון אם היום חול מעשר. ואם קודש יהא מעשר לכשתחשך משמע דאין רשאי לעשות כן. ויבואר במקום אחר ועיין באה"ע ה' גיטין מזה. אם מהני שיאמר שיהי' אח"כ מה שאין יכול לעשות עתה. ומיהו הא ודאי דא"צ למחר לומר אם היום קודש רק אם היום חול. עיין ר"ן עירובין וע"ש:
בתוספת בד"ה גזרה כו'. למה לי טעמא כו'. דהנה בפירות הנושרין בשבת או י"ט יש ג' טעמים א' משום מוקצה ב' שמא יעלה ויתלוש ג' שמא יאמר לגוי לתלוש אם הגוי תלש בשבילו ואי"ה בא"ח ה' יו"ט סימן תקט"ז אבאר זה באורך. ומ"ש עוד י"ל בפירות שייך יעלה ויתלוש כו'. קאי אגוי שהדליק נר דשרי לישראל להשתמש בי' ולא חיישינן דאין מתאוה כ"כ. וכן לקמן מיירי באין מתאוה כ"כ. ולפני מהרש"א ז"ל הגירסא בע"א כמו שכתוב לפנינו. ומ"ש מענין קצירה אי אסור מ"ה או מדרבנן. ומלת בי"ט הוא לשיטתם. ולרש"י בשבת. ויו"ט ושבת חדא מלתא הוא ועיין א"ח תצ"ה ושם יבואר:
בד"ה מוחלפת כו'. ויפה פי' כו' ובשיטת מאייברא כו'. בעירובין לט א' תוס' ד"ה וכן. כתבו בלא"ה יש לומר איפוך כלכלה דאין להפך כמה בבות. בעירובין ר"י לרבנן והתם יש לומר מוחלפת כלכלה. ור"י אוסר בשניהן ומשום מוקצה לשיטתי'. משא"כ ר"י אוסר רק בראשון ע"כ [בעומדת[ לאכילה דאי לגדל יאסור בב' כקושיות הר"ן ז"ל משום מוקצה כמ"ש לעיל יעו"ש:
ובמהר"ם שי"ף ז"ל עיינתי שם לכאורה כוונתו דמוחלפת כלכלה דבלא איפוך א"א לומר מטעם מוקצה דא"כ אמאי נקט ר"י ביצה [הו"ל לומר תרנגולת דר"י אית לי' מוקצה וע"כ לגדל ומשום משקין שזבו והיינו רומיא. משא"כ אי רבנן אמרו ביצה תאכל בשני הם אין סוברים מוקצה ונקטו ביצה דאסורה משום משקין שזבו ור"י אוסר בשתיהן בלגדל משום מוקצה יעו"ש. וא"כ קשה על רבינא ברי' דרב עולא דמוקי הכין אמאי נקיט ביצה. ולכאורה במשנה שפיר מקשה לאשמעינן רבותא טפי לב"ה דאפילו מוקצה לחוד אסרי משא"כ כאן אשמעינן רבותא טפי אפילו מוקצה ונולד אפ"ה שרי בשני ועמ"ש עוד לקמן באוקמתא דרבינא שם:
ומ"ש מהרש"א ז"ל דהנך רבנן לאו הני דלעיל כמו ב"ה וב"ש. יש לעיין כי ודאי מאן דשרי משקין שיצאו מעצמן כ"ש ביצה. ומאן דאוסר ביצה בשני כ"ש משקין שיצאו מעצמן. אבל ב"ש וב"ה י"ל אין ביניהם מחלוקת וכ"ע מודים דמשקין שיצאו מעצמן אסורים רק ביצה מתירין ב"ש דל"ד למשקין שזבו כדאמר נמי לעיל: