אור ברסלב
ראש יוסף על ביצה פרק חמישי - משילין › דף לט:

ראש יוסף על ביצה· רבי יוסף תאומים

פרק חמישי - משילין · דף לט:

דף לט.

גמרא ומותרין בשל עולי בבל. עי"ד רכ"ד ולמסקנא אף לרחוץ מותר בשל עולי בבל דהפקירא נינהו וגם כרב ששת קיי"ל באיסורי ומיהו למסקנא אף לר"נ הפקר הוה:

והתנן האחין השותפין כו' עיין רמז"ל פ"ו בכורות ה"י ולא הי' לי פנאי לעיין בי'. אולי אזכה במקום אחר לפרשה והלכה כרב נחמן דאין ברירה בכאן להחמיר ועיין מהרש"א ז"ל במשנה כרגלי הממלא וה"ה לרב נחמן מילא לצורך חבירו כרגלי מי שנתמלאו מטעם ברירה להחמיר וכתבנו לעיל די"ל בדרבנן יש ברירה להחמיר ולהקל ובד"ת הואיל ולקולא אין ברירה לא רצו להחמיר נמי דלא ליפוק חורבא דיאמרו נמי לקולא ברירה ודוחק ועמ"ש מהרש"א ז"ל ומהר"מ שי"ף ז"ל הקשה דמאי חזית דמחמיר בשקלים דעיקרו מדרבנן הקלבון ומיקל במעשר בהמה דעיקרו מן התורה ואי דלא יביא חולין לעזרה הא מצי מקדיש לה. ואין להאריך:

מר סבר קנה ומ"ס לא קנה. יש בכאן הרבה פירושים רש"י פירש דכ"ע לא קנה חבירו בהגבהתו של זה. אלא רב נחמן סבר דהמגביה לעצמו נמי לא קנה וקנאה חברו במשיכה ולכך כרגלי מי שנתמלאו ור"ש סבר דהמגביה קנה לעצמו ומי שנתמלא זוכה אח"כ במשיכה (כדתנן במשנה אם משנתנה לו אמר אני זכיתי תחלה לא אמר כלום והיינו משעת משיכה קנה חברו) ומש"ה כרגלי ממלא ולפ"ז לדידן דקיי"ל המגביה מציאה לחברו קנה חברו אפילו קודם שנתנה פשיטא דהלכה כרב נחמן כרגלי מי שנתמלאו לו. ובעל המאור ז"ל גרס רב נחמן סבר קנה חבירו היינו לאחר שנתנה לו זכה למפרע בו יעו"ש ולפי"ז ג"כ הלכה כרב נחמן דבאמת קנה אפילו קודם שנתנה לו אבל לר"ת הלכה כרב ששת וכ"פ הרי"ף והר"מ ז"ל פ"ה מי"ט הי"ד וכ"ד הר"ן ז"ל אבל המ"מ שם סובר כבעל המאור וכגירסתו וסובר מש"ה השמיט הר"מ ז"ל דממילא שמעינן דהוה כרגלי מי שנתמלא דהמגביה מציאה לחברו קנה חברו. ועמ"א שצ"ד אות י"ד העירותי עליו לעיל וכאן אין להאריך:

והוי יודע שהב"ח וע"ש הביאם המ"א שצ"ז אות י"ד (אין כעת ת"י

בעו"ה) סוברים דהלכה כרב נחמן וזה דעת המ"מ ג"כ בפ"ה מי"ט הי"ד כנראה מדבריו שם הביאותיו לעיל ומכל, מקום אף הרוצה לומר כן דוקא בירא דהפקירא הא בור של אנשי העיר אם מילא א' מאנשי העיר לצורך נכרי מודים המה דכאנשי מי שמילא דל"ש המגביה מציאה לחברו קנה חברו דלאו הפקר הוא ומתחלה הוה של ממלא ואח"כ במשיכה זוכה הב'. ועשו כרגלי הזוכ' הראשון כ"ש שיש ברירה להחמיר:

והנה הר"א ז"ל בפ"ה מה' י"ט ה"י השיג על הר"מ ז"ל במה שפסק

חפצי הפקר אין קונין שביתה דבעירובין פסק כריב"ב כו' אף לזאת יחרד לבי ויתר ממקומו שהר"א ז"ל אשר כל אליו גליות ח"ו לא ראה סוגיא דעירובין כמ"ש המ"מ שהלכה כמיקל לא לחומרא ולומר דה"פ בעירובין לא הכריעו חז"ל אף יחיד נגד רבים לפעמים וכל מי שרוצה יעשה ומאן דעביד כמר עביד לומר שקונין במקומם שביתה לקולא עד"מ אם מילא א' ועירב לצפון ואח"כ נתן לחברו יכול חבירו להוליכו לדרום ב"א כריב"נ ומאן דעביד כרבנן לקולא דאין קונין שביתה יכול להוליכו לצפון ד"א. ולפ"ז שפיר אמר משנתינו דכרגלי הממלא דלא כהלכתא דלקולא הולכין. זה לא ניתן להאמר דמשמע דלקולא לחוד במה דאפלגי בה. ועוד אכתי מה מתורץ הא דלא הביא הרי"ף ז"ל מחלוקת ר"נ ור"ש דנ"מ טובא. ומ"ש דיש עליו טענה בנהרות המושכין והנובעים זה ע"פ תוס' ורא"ש ופוסקים דכרגליא כ"א היינו כרגלי הממלא אבל לפירש"י ז"ל כרגלי כ"א ממש אין נ"מ בזה ולא מצאתי כעת ברי"ף שמביא לא בכאן ולא בעירובין מי שהוציאוהו מ"ה מ"ו יעו"ש וא"י למה. עיין לקמן וט"ז ת"י:

אי לאו דמסתפינא מחבראי וכ"ש מרבותי הייתי רוצה לחקור קצת בדין

זה כמו שאגיד הנה קיי"ל חפצי עכו"ם קונין שביתה במקומן גזרה אטו חפצי בעלים ישראל כמו שמבואר בא"ח ת"א. מבעיא לי אם מילא גוי מבור הפקר או נובעין ומושכין בי"ט מי אמרינן דגזרו בי' אטו זוכה ישראל דהוה כרגלי הממלא וכזוכה ראשון כמו שמבואר בשצ"ח. א"ד כה"ג דלא שכיחא הוא לא עשו תקנה זו ולא גזרו בי' והוה חפצי הפקר ויכול ישראל להוליכו אחר כך למקום שיש לו רשות ואת"ל כן. מבעיא לי תו. אם מילאן עכו"ם לצורך ישראל ובא ישראל אחר ונטל מהגוי אם הם כרגלי ישראל א' או כשני. ומה שהביאני לזה הוא דמילאן ישראל לצורך ישראל הרי כרגלי ממלא כר"ת. וכ"פ המחבר בשנ"ז. ולבעל המאור. וב"ח. וע"ש כרגלי מי שנתמלאו לו. וטעמא דמגביה מציאה לחברו קנה חברו או מטעם שליחות או מטעם זכי' וזכיה נמי מטעם שליחות וקיימא לן אין שליחות לעכו"ם. כמבואר בח"מ סימן קפ"ח ורס"ט, אם כן אין לישראל זכי' בי' אם הגביהו לו עכו"ם מציאה לצורך ישראל. ואם כן הם כרגלי השני שנתן לו העכו"ם ועיין כתובות י"א א' בתוספות ד"ה מטבילין. דבקטן זכין ליה אבל לא לעכו"ם. אבל עכו"ם וקטן וישראל ודאי לא אפילו מדרבנן כנראה מסימן רס"ט. הגביה חש"ו לישראל לא קנה יעויין שם. דאין קטן זוכה אפילו מדרבנן לגדול וה"ה עכו"ם כה"ג וצ"ע בזה. ואי"ה יבואר בפריי וכאן אין להאריך בזה:

וראיתי להט"ז בת"א כתב בפשיטות דלקולא אמרינן דחפצי הפקר קונין שביתה במקומן. ולדידי צ"ע. גם מ"ש חפצי עכו"ם דאם שאלו שנים או מצאו (התחום) יכולין להוליך אלפים שלא כדין י"ל תחומין דרבנן ואמרי דחפצי עכו"ם קונין שביתה במקומן. אם כן יכול כ"א להוליך אלפים כאמור:

משנה מי שהיו פירותיו (פרה במ"נ מנחי למ"ד ה"א ו"ת הרבים ופרה ה"א הנקבה בשורש פר. וכ"ז למאן דאמר ב' שרשיות ולדידן ג' שרשיות וצ"ע. אולי אזכה לבאר זה אי"ה) בעיר אחרת כו'. ואם עירב הוא פירותיו כמוהו. למאן דאמר כרגלי הנפקד איירי ביחוד קרן זויות. או שהמפתח ביד המפקיד וכ"ה בירושלמי דמפתח ביד המפקיד לא הוה ברשותי' דנפקד עיין או"ח לענין מכירת חמץ אין ראיה לכאן באם המפתח ביד המשכיר] ושם יבואר בפריי) ולמאן דאמר כרגלי המפקיד אשמעינן טובא דהויין כרגלי המפקיד. וסיפא אם עירב פירותיו כמוהו נמי כן הוא. והא דלא דייק מרישא כתבו בתוספת ישינים די"ל דעירבו אחרים לא הנפקד. ולמ"ש הר"ן ז"ל. די"א כרגלי הנפקד והמפקיד אין למידק מרישא רק מסיפא. ואם עירב כמוהו והלא כרגלי שתיהן. ולענין הלכתא פסק המחבר באו"ח כרגלי הנפקד לחוד לא כרגלי שתיהן יעו"ש:

תוכן העניינים

ראש יוסף על ביצה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה