ראש יוסף על ביצה· רבי יוסף תאומים
פרק חמישי - משילין · דף לח:
גמרא חטין בחטין לר"י לא בטל לרבנן בטל. משמע אף יבש ביבש לר"י לא בטל ועיין חולין בסוגיא דזרוע בשלה. ומנחות כ"ב ב' בתוס' האריכו בזה. ולרבנן בטל הוכיחו התוס' מכאן בד"ה נהי דהלכה כרבנן דלא כרש"י בחולין ק"ט ופסחים ל' דהלכה כר"י. דאל"כ מאי קושיא דלמא רבי פסק בכאן כר"י בזה דמין במינו לא בטל ואף שר"י חולק במים כו' ועי"ד מזה:
נבלה בשחוטה כו' עיין ר"מ ז"ל פ"א מה' א"ט מפרש כן אף לרבנן יעו"ש ומכאן לכאורה מוכח דאם נפל היתר חתיכה ברוב איסור מין במינו נעשה הכל איסור אחרי רבים להטות. אם להקל כ"ש לחומרא ממ"ש שחוטה אין בטלה. משמע אם בטילה הוה הכל ודאי איסור ועמ"ש בפריי לי"ד סי' צ"ח בפתיחה מה תערובות בזה ובמ"כ שם:
תבלין לטעמא עבידי כו'. הרמז"ל פ"ה מה' י"ט הלכה כ' כתב מים ומלח והשמיט תבלין ובטור וש"ע שצ"ז כתבו תבלין וא"י למה השמיט הרמז"ל תבלין דמלח ותבלין שוין המה דלטעמא עבידי ואפ"ה הביא מלח ומים ע"כ הטעם כרב אשי או שאר תירוצים עי"ד צ"ח בט"ז אות י"ב וש"ך אות ל"א וב"י שם קי"ב בשאור של גוים בדרבנן גם כן. וטעמא אוסר מחולין שאני שאור כו' ומגמרא נמי מוכח כאן דרבא אמר תבלין לטעמא עבידי ולא בטילי אע"ג דאיסור תחומין דרבנן הוא אפ"ה לא בטל: