ראש יוסף על ביצה· רבי יוסף תאומים
פרק חמישי - משילין · דף לח.
גמרא אלמא לית לי' לר' יוחנן ברירה אע"ג דברייתא דאין כו' דלכאן ולכאן לא ע"כ לית לי' להאי תנא ברירה ומוכרח ר"י לתרץ מ"ש למזרח ולמערב ודלמא ר' יוחנן גופא אית לי' ברירה וי"ל דודאי יש לחלק בין תולה בדעת אחרים דיש ברירה ובין תולה בדעת עצמו ומדלא משני ר"י כך ע"כ משום דר"י סובר להלכה אין ברירה אפילו תולה בדעת אחרים להכי מהדר לאוקמי' ברייתא זו כהלכה וכבר בא חכם. ועיין בתוס' ד"ה ואמר יש לפרש כן יעו"ש:
אמר שמואל שור של פטם כרגלי כל אדם ושל רועה כרגלי אותה העיר יש בכאן פירושים הר"ן ז"ל פירוש דפטם אפקי' מרשותי' וחפצי הפקר כרגלי הזוכה ושל רועה לאו מפקר לי' דאין סוחר כ"כ. ולפעמים קונין ממנו בני עירו הלכך כרגלי העיר בשותפות ולפ"ז לשמואל דאין ברירה לעיל בחביות ה"ה כאן ומעכבין זא"ז וה"ה הרועה מעכב עליהם דהוא נמי שותף ולא אפקי' מרשותי' ומש"ה לא אמר ושל רועה כרגלי הלוקח של אותה העיר. ושיטת הרז"ה ז"ל דלאו מטעם הפקר אלא ברירה כה"ג אף שמואל מודה (דמאן דזבין לי' סובר למפרע) דמאן דזבין לי' הוברר למפרע ואין מעכב על ידו משא"כ בשותפים ממש זה מעכב על זה כההוא דחביות וכ"נ דעת הר"א ז"ל בפ"ה מי"ט הלכה ט"ו יעו"ש ונראה שזה דעת רש"י כאן ז"ל ורק אלפים כרוב העיר אבל אם עירב אחד אין רשאי שעירב ולקחו להוליכו דעל הרוב מסר לו הרועה ודעתי' על הרוב וכמ"ש בעל המאור שם. ויש מי שפירש דרגלי כל אדם ורגלי העיר לאיסור שכ"א מעכב על חברו עיין בעל המאור ובש"ע שצ"ז סי"ז פסק דשל פטם שרי למי שלקחו ואפילו שחט הפטם בי"ט ומכר הבשר יעו"ש [דביה"ש אפקורי מפקר לי' ואפי' שחטו אח"כ לצורך עצמו בי"ט נמי שפיר דמי למוכרו לאחרים ולהוליכם למקום שמותרים] ובשור של רועה כרגלי אותה העיר וכתב הט"ז פירש"י. וא"י מניין לו זה דלמא כר"ן ז"ל דלדידן דיש ברירה אפילו אם עירב יחיד מותר להוליך למקום שהוא מותר מאחר דאנן קיי"ל חפצי הפקר כרגלי הזוכה א"כ ודאי י"ל כן ואי"ה בפריי יבואר זה:
השואל כלי מעי"ט כו' דמסר לי' בי"ט ודבור בעלמא הי' בעי"ט אפ"ה אסמכי' לי' ואוקמי' לי' ברשותי' תחומין דרבנן אזלינן בתר דעתי' ועיין ר"ן. ויראה אף אם אמר לי' בין השמשות וכל הלילה יהי' שלי רק למחר שלך אפ"ה אוקמי' לי' ברשותי' דשואל שוב ראיתי שזה אינו דא"כ הוה לי' כשנים ששאלו חלוק בשותפות אלא ע"כ אפקי' מרשותי' ביה"ש ובע"ה אסור להוליך למקום שהוא מותר רק ברשותי' דחברי' קאי ושור של פטם נמי אפקרי' או אוקמי' ברשותי' דלוקח מאתמול וכן ברועה הרועה אסור להוליך במקום שהוא מותר דאפקי' מרשות' וברשות רוב אנשי העיר קאי ועדיין צ"ע ואי"ה בפריי יבואר על נכון וכאן אין להאריך ועמ"ש במשנה בזה:
פסקא וכן האשה ששאלה כו' הרי אלו כו' פירש"י במשנה דקאי מלת אלו אקדרה ועיסה לא אמים ומלח ותבלין דהני לא הוי רק כרגלי בעלים ואשמעינן מתניתין דלא בטילי וגם פלוגתא דר"י
כי סליק כו' ב' כי סליק. א' על שרצה וב' כי סליק ומטי להתם כפירש"י כאן. ומה שאמר ולבטיל פירש"י איסור תחומין כו' דמים הוה מין בא"מ וצריך ששים ולית כאן ששים. ועוד דהוה כמעמיד דא"א לעיסה שנילושה בלי מים גם מלח ותבלין לטעמ' עבידה אלא כיון דכאן אין איסור במים ומלח ותבלין גופייהו כ"א איסור תחומין מהראוי שיבוטל המועט במרובה ועיין תוס' ד"ה ולבטיל ומסקנא דשמעתין כרב אשי דשיל"מ לא בטיל אפילו בא"מ כיון דמתקן העיסה והתבשיל בכך עיין מ"א שצ"ז אות ט' ותקי"ג אות זיין משמע דוקא חזותא. הא לא"ה בטיל אף דמיתקן וע"כ כתי' קמא של תוס' לקמן ל"ט א' ד"ה משום דתחומין הוה איסורא דאית בי' ממונא שם בעלים עלי' ולא בטיל והר"ן ז"ל בנדרים נ"ב א' וכאן תירץ דשיל"מ במקומו היום חמיר טפי אפילו באינו מינו לא בטיל יעו"ש ועיין י"ד ס"ט בט"ז אות ל"ה דלצלי לא הוה דשיל"מ. אם לא שנחלק ביניהם ורש"י ל"ט א' ד"ה שיש לו מתירין או היום כו' ובסימן צ"ז יעשו"ש ובק"ב ובא"ח טור תקי"ג דלר"ת טעמו בטל איך יאמר כן והא מקשה ומשני דשיל"מ אם לא כתי' קמא דתו' לקמן ל"ט א' ד"ה משום ואפשר דטעמו בטל בששים משא"כ כאן:
והנה יש לראות בי"ד רי"ו סעיף יו"ד וי"א נדרים דשיל"מ דאפשר לשאול עלי'. ובמינו לא בטל הא בא"מ בטל לכאורה דלא כר"ן בנדרים דהא אפשר מיד בשאלה אפ"ה בא"מ בטיל ויש לחלק אמנם מ"ש שם בסי"א ידנודר מיין חברו גם כן דינא הכי ומשמע דבאינו מינו בטל ויש לראות לתי' קמא של התוספת כאן ל"ט א' ד"ה משום דממונא הוא א"כ אפשר בנדר מיין של ראובן הוה שם בעלים וממונא לא בטיל אפילו באינו מינו ולפי מ"ש ביו"ד ק"ב ואו"ח תקי"ג משמע דסובר המחבר כתי' קמא של תוס' דמיתקן לא מגרע ומבטל בטל בא"מ ומש"ה צריך לטעם חזותא ותחומין הוה ממונא. א"כ אמאי כתב ביו"ד רי"ו סי"א דנודר מיין חברו כו' אם לא ביניהם באיזו חילוק וכעת צ"ע: