אור ברסלב
ראש יוסף על ביצה פרק חמישי - משילין › דף לז.

ראש יוסף על ביצה· רבי יוסף תאומים

פרק חמישי - משילין · דף לז.

דף לו:

גמרא. ולא מגביהין פשיטא לא צריכא אפי' כו' יראה פשיטא ממשנה דלעיל י"ב ב' שאין זכאי בהרמתה ומפרש דאשמעינן כאן אפילו ליתנה בו ביום לכהן נמי אסור והא דאמר דטבילי האידנא [ובלש[ עיסה שרי. ואם פירות שנגמר מלאכתן אתמול ונראה פני הבית היום עיין לעיל י"ג א' בסוגיא דמוללין מלילות ואין להאריך כאן:

כל אלו בי"ט אמרו מלת וכו' חסר כאן. עיין מהרמשי"ף ז"ל דאסיפא מקשה אין בין כו' וארישא הוה מצי להקשות כל שחייבין בשבת משום שבות חייבין בי"ט והא איכא משילין:

באה"ע סי' ס"ד אין נושאין נשים בשבת יעו"ש ויראה ודאי ה"ה יו"ט כירושלמי קונה קנין בי"ט ונ"מ במחזיר גרושה דשרי בחוה"מ דליכא שמחה. בי"ט אסור דקונה קנין הוה וביה"ש בע"ש אי קונין אשה י"ל כל שהוא משום שבות בין השמשות לא גזרו בי' משום מצוה ושרי וראיתי להמ"א סי' תקמ"ו אות ד' בשם התוספות כתובות ט"ז בתוספות י"ט אם קיבל עליו י"ט שרי מדין תורה דלא קרינן ושמחת בחגך ולא באשתך ומדרבנן הוה כקונה קנין י"ל דמשום שבות לא גזרו ביה"ש כ"ש בקיבל י"ט ושבת מבעי"ו. ואפשר קיבל גרע דהוה כנדר ועיין ה' שבת מזה וכאן אין להאריך ואי"ה בפריי יבואר בזה יעו"ש:

משנה הבהמה והכלים כרגלי הבעלים בהמה שם המין בה"א הנקבה והעד ובהמתינו עיין מ"נ בשורש בהם וכמוהו חולדה עתוי"ט פסחים פ"א במשנה אין חוששין שמא גיררה חולדה סוג כולל סוג הסוגים ולדברי חז"ל אף חיה במשמע בהמות שדי במ"נ שם חיה מה יעו"ש ועין אומרו כרגלי הבעלים אפילו השאיל לחברו בי"ט כל שבין השמשות הי' בעלי' כרגלי הבעלים ועמ"ש לקמן בגמרא בהא דב' שאלו חלון:

המוסר בהמתו לבנו או לרועה הרי אלו כרגלי הבעלים. ובגירסת המשנה שבסדר ירושלמי וכ"ה ברי"ף הרי הוא כרגליו ופירושו נמי כרגלי הבעלים ובגמרא מוקמינן לה ב' רועים ויש מחלוקת רש"י ורי"ף ז"ל ובפירוש הרי"ף ג' פירושים ואבארם בקצרה שיטת רש"י ז"ל ע"ב דמתניתן בשיש ב' רועים בעיר ומסר בי"ט לא' מהם ביה"ש ברשות הבעלים ואע"ג דבדרבנן אפסקא הלכתא לקמן יש ברירה היינו בחלוקה זה החלק הוברר לחלקו מאתמול משא"כ כאן דבהמה זו של ראובן וברשותו עומדת ביה"ש אם מסר בי"ט לא' מהן לא הוברר למפרע ולהוציא מרשות ברור ע"י ברירה לא אמרינן משא"כ באין אלא רועה א' אפילו מסר בי"ט נמי כרגלי הרועה דא"א דלא מסר לי' ולרש"י בניו כאחר דמי וה"פ שהי' רגיל ליתן בהמתו לבנו או לרועה שבעיר ובניו ג"כ רועה כו' והא דנקיט בנו למידק הא בנו לחוד רועה הוה כרועה אחד בעיר ואפילו בי"ט כרגלי בנו דלא כרמז"ל פ"ה מי"ט הי"א וכ"פ בש"ע שצ"ז דבניו כאביו דמי יעו"ש. ולרש"י בניו כאחר דמי או דאשמעינן דאפילו בנו ורועה ומסרן לבנו בי"ט לא אמרינן הוברר מסתמא לבנו הי' דעתו אפ"ה אין ברירה כה"ג ומ"מ מוכח דבניו כאחר דמי דאל"כ מה רבותא דבנו כאב דמי אלא כדאמרן כאן. אבל הרי"ף ז"ל כתב וז"ל ואוקימנא למתניתן בשני רועים דלא קנה א' מהן. אבל רועה א' כרועה אפילו לא מסר אלא בי"ט משמע דב' רועים אפילו מסר בעיו"ט לא קנו א' מהם (דרישא י"ל כפירש"י לא קנה א' כשמסר בי"ט דאין ברירה כה"ג אלא ממ"ש בסיפא) ויש ג' פירושים א' פירוש הרז"ה ז"ל וכנראה שהוא פי' המ"מ בפ"ה מי"ט הי"א דמסר מעי"ט לשניהם ממש. אין דעתו שיהא ברשותם רק לרעות ולהשגיח עלי' וברשות בעלים הוה ולרועה א' אפילו בי"ט כרגלי הרועה. ודייקא נמי לקמן ה"פ דע"כ רועה. בשני רועים. וה"ק מסרו לבניו מעיו"ט או לב' רועים בעי"ט כרגלי בעלים דאי רועה א' ובי"ט איירי למה לי בניו השתא רועה כ"ש בניו דדרך להשאיל ולפקוד חפצים אצל בנו ואי דבנו אפילו בי"ט אין זה בכח המאמר דאדרבה משמע נו דומיא דרועה ואתי למטעי אלא ב' רועים ובניו ורועים מעי"ט ופירוש הר"ן ז"ל דבכה"ג כשמסרן מעיו"ט לרועים ברשותי' דרועים אלא במסרן בעי"ט ואמר למחר לזה אני מוסר דלרש"י י"ל כל שמסרן אף על גב דלא בירר תו אפקי' מרשותי' ולמחר כה"ג יש ברירה בדרבנן. ולרי"ף לא אפקי מרשות בעלים כ"ז דלא בירר בעי"ט למי נותן אבל אם מסרן בעיו"ט לשניהם ממש מודה הרי"ף לרש"י דברשות הרועים ולבניו או לב' רועים כר"מ ז"ל דבניו כאב. ופירוש הרמב"ן ז"ל במלחמות נראה שמפרש ב' רועים מסר להם בי"ט כפירש"י. אלא דה"ה דאמר לא' מהם אני מוסר לך ע"מ שתמסור גם לחברך ותהיו שניהם רועים וא' לא מסר לחברו בו ביום א"כ בטל המסירה שעל תנאי כן מסר לו ולפיכך כרגלי הבעלים שבטל השמירה ופירוש המשנה לבניו או לרועה שבנו ורועה ב' רועים בעיר בנו ורועה ומסר לא' מהם ע"ד שימסור לשני ולא מסר הא' לשני שלא קנו שניהם וכרגלי הבעלים. ונקיט בנו ורועה לומר בנו כאחר דמי. או לומר אם מסר לבנו לחוד למחר ולא התנה ע"מ שגם השני כו' בכה"ג יש ברירה דרגיל בבנו. וכנראה מרמב"ן ז"ל שם דרי"ף יודה לרש"י דבמסר בי"ט לאחד מהם ואין רגיל בא' יותר משני אין ברירה כה"ג ורש"י לדינא אפשר יודה לרי"ף ז"ל בהך דינא דאפילו מסר כה"ג פשיטא שאין קנו שניהם. ולפ"ז חולק הר"מ על הרי"ף ז"ל בבנו כו' ולרמב"ן י"ל אמאי לא מוקי' נמי דר' דוסא ב' רועים ונתן לא' מהם בי"ט ש"מ דר"ף מודה לרש"י כה"ג אין ברירה ודאי ברועה א' מיירי במסר בי"ט ומתניתן ב' רועים ומ"מ מ"ש מסר ביו"ט. א"כ קשיא לישנא דרועה א' אפילו מסר ביו"ט. ועוד דאפילו בעי"ט ואמר כן מ"מ שימסור לב' ולא מסר כרגלי הבעלים. גם מנא לי' לרי"ף לפרש כן ולא כפירש"י כפשוטו וצ"ע ובפירוש המשניות כתב ובתנאי ב' בנים או ב' רועים יש חזרה בס' היד דבן א' נמי כרגלי הבעלים וב' רועים זה אמת ויציב ואין להאריך יותר:

ובש"ע סימן שצ"ז סעיף ד"ה כר"מ ויורה המ"מ יע"ש ובאר הגולה אות ה"ז. בנו. משנה שם וכפירש"י וטור והנה מ"ש משנה שם הי' לבאר כר"מ דכפשוטו בנו כאחר ובנו ורועה ב' רועים הם. ומ"ש כפירש"י וטור צ"ע לכאורה טובא דזה כר"מ ורי"ף ז"ל דלא כרש"י וטור אלא שאני רואה שהוא ז"ל מפרש דלשון הרמז"ל דכתב רועה א' בי"ט דב' רועים נמי בי"ט ורבותא קאמר ל"מ מסר בי"ט לא' אין ברירה אפילו [מעיו"ט] לב' יחד. כיון דבעיו"ט אין ידוע לאיזה ימסור שמא לזה לחוד או לזה לחוד אע"ג דבהמה לרועה קיימא אפ"ה לא קנו שום א' מהם וברמז"ל סידר ב תחלה אפילו מסר בעי"ט ואח"כ רועה א' בי"ט כרגלי הרועה וב' רועים משמע נמי בי"ט וכאמור וצ"ע ואי"ה בפריי יבואר.

השואל כלי מעי"ט כו'. ר' יהודה פוטר במים שאין בו ממש יבואר לקמן בגמרא ל"ח א' ושם יבואר אי משאיל על י"ט למחרתו ובלילה הוא של בעלים כרגלי מי הם:

תוכן העניינים

ראש יוסף על ביצה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה