ראש יוסף על ביצה· רבי יוסף תאומים
פרק חמישי - משילין · דף לו:
גמרא פשיטא מהו דתימא שלא במינו ניצוד שרי קמ"ל למי שסובר דבדרבנן פסיק רישי' שרי לר"ש א"כ השתא דאתית להכי אין צריך לומר דשלא יעשנו מצודה אלא לר' יהודא אבל לר"ש אפי' הוה פסיק רישי' שרי בדרבנן דאין במינו ניצוד פטור אבל אסור ועיין טור א"ח סי' שי"ו ועמ"א שי"ד אות ה' ושי"ו ואי"ה בפריי יבואר:
בי רחייא דאביי דלף אתא לקמי' דרבה. ה"ג ברי"ף יעו"ש והיינו שהניח כלים ונתמלאו ולא הי' לו עוד כלים אחרים שאל אם מותר להוציאן דלף שאין ראוי. אמר עיילי' לפוריא התם דלהוי כגרף של רעי ושרי להוציאם ולשפוך וליתן במקום הדלף ואביי דאמר וכי עושין גרף של רעי יש מחלוקת בזה אי הלכה כאביי. או כמ"ש התוספת לחלק דמשום הפסד ממונו התירו לו לעשות לכתחלה גרף של רעי וצריך לומר דהכלים נתונים מאתמול מיום חול דאל"ה לאביי איך ביטל כלי מהיכנו דאסור לשפוך לפי סברתו דלא במקום דירה הי' אלא מאתמול הי' ודלף שאין ראוי היה דבדלף הראוי פשיטא דשרי אפילו במקום שאין דר שם אדם כמ"ש לעיל ועיין בא"ח שי"ו וכאן אין להאריך:
גרסינן בירושלמי כשאין גגותיהן שוות הא שוות שרי וכן מורידיין מחלון ובבלי איתא ברייתות דאפילו שוות אסורות וחלון לאו דוקא דרך ארובה וכ"כ הפוסקים עיין תקכ"א:
עיין במפרש שם תוס' ד"ה והא תני ועיין ד"מ א"ח של"ה ומ"א שם אות ד'. וא"י מה קשיא לי' דה"ק דעביט ענבים אסור ליתן כלי תחתיו דמבטל כלי מהיכנו ואי דיתן מים הא אין מבטלין כיון דעושה לבטל המוקצה. משא"כ כשמניח כלי תחלה עם מים אין כוונתו לבטל ואח"כ מותר משא"כ ליתן לכתחלה כלי ריקן תחת הנולד אסור אח"כ להוסיף מים ומ"מ שפיר הקשה קצת יעו"ש:
והוי יודע דששה חלקים מים שרי עיין י"ד קל"ד ומ"א כאן דאפילו נתרבה האיסור עיין יו"ד שם ועיין יו"ד דאף בדשיל"מ אין מבטלין איסור לכתחלה ועמ"א של"ה יעו"ש:
משנה כל שחייבין בשבת כו' חייבין בי"ט עיין בתוי"ט בסדר המשנה ירושלמי הגירסא כל שיש משום שבות חייבין בי"ט יעו"ש וחייבין מכות מרדות דלוקין מ"מ על דבריהם ועיין ב"י א"ח תקכ"ד בשם ריאו מי שהלך חוץ לתחום בי"ט להציל ממון כיון דתחומין דרבנן אין לפוסלו לעדות ומלקין ומנדין כו'. ואמנם אם עבר באין מעשה כמו דן בי"ט ושבת ומקדישין וכדומה י"ל דאין לוקה מכל מקום דלא חמיר משל תורה והיכי דעביד מעשה לוקה ה"ה בשל דבריהם משא"כ בלא עביד מעשה ומיהו מקדושין י"ל בדבורי' עביד מעשה שנתפסת בקדושה כמו ממיר וצ"ע ומ"ש רי"ו דאין נפסל איכא לעיונא מדרבנן יפסול ואפשר חימוד ממון נמי שייך כאן ועח"מ ל"ד ס"א וסכ"ד יעו"ש:
משום רשות ומשום מצוה ה"פ שיש עם שם דשבות שם דרשות או מצוה נמי אפ"ה אסור בי"ט. משום. בארמית כמו שם בעברי ועיין לקמן בגמרא וזה דלא מבעיא קאמר:
ולא רוכבין אמרינן טעמא שמא יחתוך זמורה ובירושלמי אמר שנויא היא דיש בה שביתת בהמתו ומשמע דבי"ט שייך שביתת בהמתו ועיין פר"ח תצ"ה. והרב שכתב בא"ח רמ"ו דאין שביתת בהמה בי"ט כבבלי דהטעם שמא יחתוך זמורה ומיהו י"ל בבריא חי נושא עצמו מש"ה אמר שמא יחתוך זמורה:
ולא מטפחין ומספקין רש"י כאן פירש כולן לשמחה ולשיר ולעיל למ"ד א' פירש אין מטפחין [משום] אבל או שיר והתוס' הקשו שם דא"כ בחה"מ נמי אסור יעו"ש ובירושלמי מספקין מחמתו כמו ויספוק בלעם כו' וע' תוי"ט ולא הבינותי דודאי יש נ"מ דאפילו בכעס וחימה גזרו אטו כלי שיר ולא נימא דוקא לשמחה כו':
לא דנין ומקדשין וחולצין ומייבמין בגמרא כולהו שמא יכתוב ובמקדשין י"ל אין שייך קנין דאין זוכה עדיין בה בכלום אבל חופה בלא"ה אסור דהוה קונה. ומייבמין אע"ג דקונה הוה מקח וממכר י"ל מו"מ גופייהו חד טעמא שמא יכתוב הוא ועמ"ש בתוס' ד"ה והא:
בתוספת בד"ה והא מצוה קעביד כו'. אבל ר"ת פירש כו' כיון דאין לו אשה עכ"ל לרש"י י"ל דא"כ ליכא גדול ואין לו אשה ובנים נמי אסור כמו במצוה דלקמן ונקיט כה"ג על דרך הרוב אין לקרותו מצוה דסתמא יש עוד גדול כו'. ולר"ת דוקא כה"ג הא בליכא גדול דן ועדיף מהנך מצות דלקמן כי דין עמוד העולם ופו"ר נמי לא לתוהו בראה כו' ושמא יקדמנו אחר. ולא חולצין ומייבמין י"ל מודה (ר"מ) (ר"ת) דהוה כקונה בשבת עיין ט"ז תקכ"ד. ומדברי התוספת דכאן משמע כל שאין לו אשה אף על פי שיש לו בנים מאשה אחרת הוה מצוה ואית לי' אשה ובנים תרווייהו ממש ומפירש"י לכאורה לא יראה אלא כל שיש לו בנים לחוד וליכא כ"א דברי קבלה תו אין כ"כ מצוה ורשות קרי לי':
דברי הירושלמי [ביומא] חולק על בבלי שם י"ג ב' דמקדשה ומכניסה לחופה מאתמול ומגרש לה ע"ת ובירושלמי סובר מתקנינין רק הזמנה בעלמא [לא] דמקדש לה ומכניסה לחופה ופריך קונה בשבת. וה"ה דה"מ להקשות שמא יכתוב דאין מקדשין ודאי טעמא דשמא יכתוב דל"ש קנין בארוסה דאין זכאי במציאה ובשאר דברים. והלין דכנסין ארמלין יש בו ב' פירושים עיין תוס' יומא י"ג ב' א' באלמנה חופה לא מהני רק ביאה צריך הביאה בע"ש שלא יהא כקונה קנין משא"כ בתולה החופה מע"ש מותר הביאה בשבת פירוש ב'. די"א הינומא הוה חופה ובבתולה עושין זה בשחרית משא"כ אלמנה צריך החופה מבעי"ו יעו"ש. ולפי זה חופה מהני באלמנה ועיין אה"ע סי' ס"א וס"ד ועיי"ש בח"מ אות וא"ו יחור הראוי לביאה לא ביאה ממש והב"ש אות ו' שם הקשה בזה להמחבר צ"ל ע"כ ביאה ממש יעו"ש. ויש לראות באלמנה אם נאמר דחופה הראוי לביאה אין קונה בה כ"א ביאה ממש במאי יקנה אותה למציאה ומעשי ידי' כ' דביאה מסקינן בקדושין יו"ד ב' דאירוסין עושה לא נשואין וי"ל ע"י כסף וביאה אח"כ גומרת כדמסיק הרי"ף ז"ל [ריש] דיש ק"ו דביאה אחר כסף גומרת מיבמה דליכא למפרך שכן זקוקה ועומדת דהאי נמי זקוקה ועומדת ואין מגרשין בשבת ויו"ט אפילו גט המובא ע"י שליח עיין אה"ע סי' קל"ו ומ"א של"ט בה' שבת יעו"ש ב"ש ומ"א מ"ש על זה ע"ש: