ראב"ד על ספרא· רבנו אברהם ב"ר דוד [הראב"ד] מפושקיירה
תזריע פרשת נגעים · פרשה ד
פסקה א
והיה במקום השחין שאת שיקדים שחין לשאת ר' אליעזר בן יעקב אומר קרוא הוא מקומו עד שלא בא לשם כלומר כיון שאמר במקום השחין שאת ולא אמר בשחין שאת משמע אפילו נולדה השאת בעור תחלה ואח"כ בא עליו השחין באותו מקום הרי הוא במקום השחין שאת כי העור הוא מקום השחין:
פסקה ב
כיצד נראה השחין בעור הבשר עד שלא נעשה שם שחין נעשה שם שחין וחיה דהא בעינן שחין ונרפא ר' אליעזר בן יעקב מטמא וחכמים מטהרין:
פסקה ה
ואם יראנה הכהן כולה כאחת פי' שאם היתה בראש אצבעו או בראש חוטמו שופעת אילך [ואילך] טהורה כדדרשינן בעור הבשר וראהו כלו כאחת: והנה אין בה שער לבן בה דוקא ולא בחוט היוצא ממנה שאם היה שער לבן בחוט היוצא ממנה אינו טמא יכול אעפ"י שיש בו רוחב שתי שערות לא יהא נדון כגופה של בהרת ת"ל במכוה. והנה אין בבהרת שער לבן והרי יש בבהרת:
פסקה ו
אם פשה תפשה בעור מה תלמוד לומר לפי שנאמר במכוה וראהו הכהן ביום השביעי אם פשה תפשה בעור יכול אין פשיון מטמא אלא בשביעי בלבד קודם הפטור בשמיני בתשיעי וכו' לכך נאמר פשה תפשה. ואי קשיא לך למה ליה למכתב בשחין פשה תפשה והרי במכוה עצמה כבר נאמר פשה תפשה ודרשינן מיניה אף לאחר הפטור. ואי ילפינן מהדדי למיעוטא ילפינן נמי לרבוייא והרי נדר ופתחו עמו הוא: ואיכא למימר משום דמגופיה דשחין נמי איכא למעוטי דאין פשיון מטמא אלא לאחר הפטור דהא לא כתיב ביה אחרי הראותו אל הכהן לטהרתו כדכתיב בעור הבשר וכיון דלא כתיב ביה הכי וכתיב ביום השביעי כמכוה דדמי לשחין לשאר מילי הייתי אומר מכוה דאהדרה רחמנא הוא דמהדרה אבל שחין כדקאי קאי שחין פשיון מטמא בו לאחר הפטור לפי שהנגעים להקל. ואין אתם רשאים למשכו להחמיר עליהם יותר ממה שמפורש בהם לכך נאמר פשה תפשה בשחין לרבות את כולו:
פסקה ז
החליטו בשער לבן וכו' על הדרך שפירשתי למעלה בעור הבשר אלא שחסרה מכאן מחיה סימן טומאה שאינה מטמאה בשחין ומכוה. וחסר מכאן בסוף שבוע שני שאין בשחין ומכוה יותר משבוע אחד שאם עמד בעיניו בסוף שבוע פוטרו מיד:
פסקה ח
וטמא אותו את הודאי הוא מטמא ואינו מטמא את הספק בין באיש אחד בין בשני אנשים וכולה כדאיתא דקא דרשי רבנן נגע הוא כלומר שאינו מטמא אותו כתחלה עד שיודע לך באי זה נגע הוא מחליטו. אם כן למה נאמר וטמא אותו דמשמע וטמא אותו מכל מקום אינו כן אלא הודאי הוא מטמא ואינו מטמא את הספק:
פסקה ט
צרבת שיהא מקומו ניכר כדפרשינן לעיל שיהא מכות השחין ניכר בו שאם נרפא לגמרי ונעשה מקומו צלקת הרי הוא נדון כעור הבשר: