ראב"ד על ספרא· רבנו אברהם ב"ר דוד [הראב"ד] מפושקיירה
תזריע פרשת נגעים · פרשה ג
פסקה א
או מה השאת אום אף הבהרת אום מנין לרבות שאר המראו' התולדת למחיה פירוש ה"ה והיא התשובה. הדין הוא כמו אותו שאמרנו. ומה אם התולדות לשאת ולבהרת לטמא בשער לבן בקרחת וגבחת לא ישוו להם לטמא במחיה שהמחיה מטמאה בקרחת וגבחת. התשובה נמי כדאיתא:
פסקה ב
להביא את הבא בכלו לבן שתהא המחיה מטמאתו. הבא בכולו לבן לקמן נפקא לן שהוא טמא ומסגירו כשאר נגעים ומחליטו בסימני טומאה בשער לבן ומחיה כשאר נגעים שלא תאמר יהא כפורח בכולו טהור ולא יסגירנו כלל אלא מסגירו ומחליטו כדין בהרת קטנה. בהרת גדולה זה הבא בכולו לבן. בהרת קטנה היא כגריס או יותר מכגריס: לא אם אמרת בבהרת קטנה שהיא סימן טומאה בכל מקום שהרי פרח בכולו מתוך טומאתו טהור הילכך כשבא בכולו לבן אעפ"י שהוא טהור לא תהא בו המחיה סימן טומאה לכך נאמר באדם וכו':
פסקה ג
קראו לו לראות נגע אחד וצמח בו נגע אחר מנין שזקוק לו דהא כתיב נגע צרעת כי תהיה באדם והובא אל הכהן משמע שהיתה בו קודם שבא לפני כהן אבל צמח בו לפני כהן מנין שנזקק לו לראותו ת"ל וכו':
פסקה ה
והיא הפכה שהפכתו כלה ולא שהפכתו מקצתה. כיצד בהרת כחצי גריס ובה שתי שערות הרי שהפכו חצי בהרת אפי' נולד לו עוד בהרת כחצי גריס ואפי' יהיו בו שער אחר יסגור והשתים הראשונות אפי' במקום שערה אחת לא יהיו להצטרף לשנית:
פסקה ו
והיא הפכה שהפך כלה את כלו ולא שהפך כלה את מקצתו: כיצד בהרת כחצי גריס ובה שערה אחת ונולדה בו בהרת כחצי גריס ובה שערה אחת ועוד נולדה בו בהרת כחצי גריס ובה שערה אחת הרי זו להסגיר והכי איתא במס' נגעים. וטעמא דמילת' דשערה קמייתא לא הויא סימן טומאה משום דהפכתו סימן בהרת אמצעית נמי משום דהפכה כלה את מקצתה דאמצעית לחודה קיימא בשעה שנהפכה שהרי הראשונה כמאן דליתא דמיא משום דהפכתו מקצת בהרת בתרייתא אע"ג דהפכתו כלה בהרת וחזיא לאצטרופי בהדי אמצעיתא דהפכתו נמי כלה בהרת אפי' הכי לא מצטרפא בהדיה מאי טעמא משום דהוה ליה שערה האמצעית קודם לבהרת הראשונה ובהרת האחרונה היא המשלמת להפכת כלה את כלו: ואי מטמאה בבהרת האחרונה הוא דמטמא והשתא שער האמצעית לבהרת האחרונה נמי כגריס ובה שערה אחת הרי זה להסגיר משום דליכא שער לבן הראוי לטמא כדפרשי' אבל הכא נולדה בבהרת האמצעית עוד שערה אחרת ודאי טמא ואף על פי שנהפכו מקצת מצטרפין שהרי הפכה כלה את כלו. והכי איתא במשנת נגעים פ"ק. כיצד להחמיר לא היה בו שער לבן פירוש בשבת וכשהעבירו עד למחר נולד בו שער לבן. היו שחורות והלבינו. אחת שחורה ואחת לבנה והלבינו שתיהן וכו' הרי להחמיר פי' נמצאת חומרא באה לו על ידי המתנה זו של שבת הרי למדנו שתי שערות שנהפכו כאחת טמאות:
פסקה ז
מחית בשר חי יכול כל שהו ת"ל שער לבן ומחית בשר חי מה שער לבן מקום שתי שערות אף מחיה כן וכו' מלמד שלא תהא טמאה עד שיהא בה כדי לקבל שער לבן ומחיה. יכול שער לבן מצד זו של בהרת ומחיה בצד זה שהרי היא מחזקת את שתיהן ת"ל ומחית בשר חי בשאת עד שתהא מבוצרת בשאת פירוש שתהא ממוצעת באמצע השאת כמו המבצר באמצע העיר הממוצע כדי להגין על העיר: נמצא שכשם שצריך להיות לה מקום שתי שערות מצד אחד כך צריך להיות לה מצד אחר. הרי ממזרח למערב של בהרת מקום שש שערות וכמו כן מצפון לדרום מקום שש שערות שתי שערות למקום מחיה עצמה ושתי שערות מכאן ושתי שערות מכאן. הרי מקום המחיה עצמה שתי שערות מרובעות שהן ארבע שערות חלוקות ומקום הבהרת כלה שש על שש שהם ל"ו חלוקות: וזהו גריס הקלקי מרובע ושיעור המרובע כעדשה שהיא מקום ארבע שערות: נמצאת הבהרת מקום תשע עדשות ושתי שערות על שתי שערות עם אויריהן מקום עדשה: בשר חי ולא השחין בשר חי ולא הבהק שהיא נולד לו שחין כעדשה בתוך השאת או כעדשה בהק שהיא למטה מארבע מראות אינו מטמא ואעפ"י שאינו שאת ובהרת ואם יש כשיעור השאת לבדו כגריס יסגירנו ואם לאו יפטרנו שאין אותו המקום האמצעי עולה מן החשבון כלל. בשאת ולא בשחין בשאת ולא בבהק פי' שאין המחיה מטמאה בשחין ומכוה (אלא) [ולא] בבהק שהוא למטה מארבע מראות אעפ"י (שאין) [שיש] לו מחיה באמצע אינו טמא: