ראב"ד על ספרא· רבנו אברהם ב"ר דוד [הראב"ד] מפושקיירה
תזריע פרשת נגעים · פרשה ב
פסקה ג
בהק טהור ושאר כל המראות טמאות פי' בהק הוא בהרות כהות לבנות כלומר הכהות הם טהורות אבל כל הלבנות שאינם כהות טמאות וכל הטמאות הללו לבנות הן במזגן ואינן כהות:
פסקה ה
הפתוך שבשלג כיין המזוג שבשלג הפתוך שבסיד כיין המזוג בחלב: קשיא לי מאי טעמא לא שערינהו לתרוייהו או ביין אובדם. ומאי טעמא שני לסיד למראה חלב ולא אמר כיין המזוג בסיד או כדם המזוג בסיד. ועוד האי מזוג מאי נינהו בשני חלקי שלג וחלב או בפחות משני חלקים: ואיכא למימר להאי בעיא בתריית' דלית ליה שיעור' להאי מזוג אלא בכדי שיראו זה לתוך זה כדאמרי' בעלמ' [סוטה טז:] מים שדם הצפור ניכר בהם: ור' ישמעאל סבר בעינן שיהא טבע הלבנינות עבד באדמימות הילכך פתוך שבשלג בעינן כיין המזוג בשלג בכדי שיהא לובן השלג עבד בו. ואלו אמר בדם המזוג בשלג או בדם המזוג בסיד מתוך שזה עבה וזה עבה אין נמזגין ואין המראות מתערבין: ואילו אמר ביין המזוג בסיד נמי אעפ"י שהיין קליש ומתערב הסיד לעולם עבה ועומד במקומו ואינו מתערב אבל יין בשלג השלג נמוח ואינו נמוח ושניהם נראין. ואם אמר יין בחלב או יין במים מפני ששניהם קלושין הוא מחזיר את מראיהן למראיהו והלובן אינו ניכר בטבעו. ר' עקיבא משער לתרוייהו [ביין] לתוך מים דקא סבר אדמדם כתיב שיתגבר האדמימות על הלובן כדדרשינן בנגעי בגדים אדום שבאדומים הילכך משערינן להו במזוג המים. אלא זה הפרש בין בהרת לשאת של שלג עזה כלומר אינו אדום כל כך. ושל שאת דיהה ממנה שהוא אדום יותר מעט והתולדת יותר דוהין מן האבות: מיהו קשה לי לדעת ר' עקיבא כמה תהא הבהרת ניכרת בפתוך ולא אפילו השאת והאיך נעמוד עליו בין הפתוך מארבע מראות לפתוך למטה מד' מראות והדברים עתיקים:
פסקה ו
ר' חנינא סגן הכהנים אומר מראות נגעים ששה עשר וכו' לא ידענא טעמייהו מיהו כללא דמילתא מקרום ביצה ולמעלה פליגי דמר יהיב ארבע מראות לשלג וארבע מראות לסיד וארבע לצמר וד' מראות לקרום ביצה: ומר יהיב טעמא לכל חד וחד ומר יהיב תמני סרי לכל חד וחד ובטביעות עינייהו פליגי: מפני מה אמרו מראות נגעים שתים שהן ארבע כלומר למה הוצרכו לומר שיש תולדות לאבות ויאמרו מקרום ביצה ולמעלה טמא. אמר לו לומר שמצטרפין כלומר כיון שלמדנו שהם אבות ותולדות למדנו שהאב והתולדה מצטרפין שאלמלא כך הייתי אומר לכל מראה שהוא מקרום ביצה ולמעלה בעינן כגריס שלם. ויאמרו מקרום ביצה ולמעלה טמא ומצטרפין וכו' לומר לך כל כהן שאינו בקי בהן ובשמותם וכו' כלומ' צריך שידע שם הנגע עצמו שהוא מטמא אותו ומפני כך הוצרכו לפרש האבות ותולדותיהם: וקשה לי דהיכי קאמר ליה ויאמרו מקרום ביצה ולמעלה טמא ומצטרפין אי אמר הכי משמע דכולהו מצטרפי בהדי הדדי. ואנן סבירא לן דתולדה דהאי לא מצטרף בהדי אב דהאיך ולא בהדי תולדה דאידך: ואיכא למימר משום דאכתי הוה מצי לאקשויי ליה ויאמרו מקרום ביצה ולמעלה שהם שלג וסיד וצמר וקרום ביצה ולמה הוצרכו לומר מי הוא אב ומי הוא תולדה שלזה ותולדה של זה: ותריץ ליה. לומר כל כהן שאינו בקי בהם ובשמותיהם לידע מאי זה נגע הוא מטמאה לא יראה את הנגעים ואם לא ידע האב ותולדתו לא ידע אם בהרת מטמאתו או אם בשאת:
פסקה ז
ושערה ולא שער מחייתה ר' שמעון דריש להו להני דרשי כדאיתא בסמוך ושערה ולא שער מקצתה ר' שמעון נמי קא דריש ליה:
פסקה ט
ושערה לא הפך לבן וכו' אלא שחור ואפילו הכי והסגיר הא למדת שאין שער שחור ממעט את הנגע מכגריס ואף על פי שאינו ממראה הנגע וכו' והסגיר את הנגע תחלה כך נראה לי פירושו בתחלה צריך הסגר אבל בסוף אינו צריך הסגר שלא תאמר אם החליטו בשער והלך שער לבן יסגירנו עכשו כבא מתחלה וכך צריך לפרש בכולן וקא משמע לן שאעפ"י שבנגעי בתים מצינו שלאחר שהוא חולץ וקוצה וטח נותן לו שבוע להסגרו ואעפ"י שכבר עבר ממנו הנגע בשאר נגעים לא אמרי' הכי והיינו דדרשינן ביום טהרתו והובא אל הכהן שלא ישהה ומפרשי' לה בדוכתיה: וראיה להאי פירושא דבכולהו נגעים דריש הכי ובנגעי בתים לא דריש הכי. וממשמעות' דקרא איכא למשמע דבבהרת איכא מראה עמוק ואיכא דאין מראהו עמוק ולא תימא דבתולדת הבהרת הוא דאיכא הכי ולא' בשלג גופיה איכא מראות טובא והעזה שבהן מראה עמוק ולמטה מעור שוה לגבוה כדכתיב בהאי קרא דואם בהרת לבנה הוא בעור בשרו ועמוק אין מראה מן העור ושערה לא הפך לבן והסגיר ולא מצית אמרת דהאי קרא בתולדת בהרת קא מיירי דהא תולדת בהרת מקרא דלעיל נפקא לן מדכתיב מראה הנגע ושמע מינה דבאבות דבהרת איכא נמי דאין מראה עמוק והיינו דאמרינן לעיל יכול כל מראה השלג יהיו טמאין ושאר כל המראות יהיו טהורין: ושמעי' דאיכא כשלג עזה ומראה עמוק. ואיכא נמי דאין מראה עמוק והוא שוה לגבוה: ואיכא נמי דהוא גבוה דהא שאת לשון גבוה הוא וקא כליל להו לכל מראה השלג והיינו דקאמרינן הני תני תנאי דלעיל דמראות נגעים טובא הוו דמר יהיב ד' מראות לכל חדא וחדא. ומר יהיב תשע לכל חדא וחדא. ומר יהיב שמונה עשרה לכל חדא וחדא ואי לאו דרמיזא בקרא דבאבות דבהרת קא מיירי דלא שביק קרא אב ומפרש תולדה אלא מפרש דיניה דאב ואזיל תולדה בתריה ואיירי קרא דלעיל במראה עמוק ושער לבן דהוא טמא מוחלט וקמ"ל דאע"ג דאיהי עזה ומראה עמוק אי איכא שער לבן הוי מוחלט ואי לא לא הוי מוחלט ואיירי קרא בתרא בשוה לגבוה בלא שער לבן ואפילו הכי יסגיר. וממילא שמעינן דשוה גופיה אי איכא שער לבן יחליט: ואל תתמה שהרי בכל הנגעים תמצא מראה שפל ומראה שוה חוץ מן השאת שהיא כשמה שהרי אף בפתוך איכא מראה שפל ושוה. וירקרק ואדמדם נמי איכא שוה ושפל ושניהם טמאים כדאיתא לקמן: