ראב"ד על ספרא· רבנו אברהם ב"ר דוד [הראב"ד] מפושקיירה
תזריע פרשת נגעים · פרק יד
פסקה א
אי מה הצמר הזה מין בהמה דקה בנאכל פי' שהרי לא נקרא צמר סתם אלא צמר רחלים כדכתי' והשיב למלך ישראל מאה אלף אלים צמר: ומן הטעם הזה אנו מטהרין צמר גמלים וצמר (את) ארנבים ונוצה של עזים והכי איתא בכלאים ירושלמי: יכול יהו מטמאין בין צבועים בין שאינן צבועים ת"ל בבגד או בעור מה בגד לבן אף עורות לבנים. קא דריש ר' מאיר קרא יתירא דהאי קרא כוליה קרא יתירא הוא דהא קא אדכרינהו לכולהו בקרא קמא והוה ליה למכתב והיה הנגע ירקרק או אדמדם והראה אל הכהן ולמה לי למהדר ולמיכתב בבגד או בעור או בשתי או בערב שמע מיניה לאקושי עור לבגד: והראשון הוא עיקר כי הבגד נזכר ראשון. ובכל כלי עור נמי הא דרשינן ליה לעיל למעוטי עורות רצועות וסנדלים פי' עורות שעשה מהן רצועות לקשור בהם הסנדלים של עץ עד שלא חבר אותם בסנדלים טהורים: אי נמי עור שלם שחשב עליו לעשות ממנו רצועות לחגור בו מתניו או לעשות ממנו סנדלים טהור לפי שעדיין לא נגמרה מלאכתו לצורך העשוי לו: ובשתי ובערב איידי דכתב הנך כתב נמי הני: ור' יהודה סבר כיון דכתי' או בעור דהוא לשון ריבוי איהו הוא דאתא לדרשא ואינך אגב גררא ור' שמעון הכריע ואמר תרויהו לדרשא בבגד לאקושי ליה עור ולמעוטי מצבוע בידי אדם: או בעור לרבות צבוע בידי שמים:
פסקה ג
בבגד ולא בנימין שאם נראה הנגע בנימי הבגד אשר נשארים בסופו הנימין טמאים מידי דהוה אשתי וערב. אבל הבגד טהור והכי איתא בנגעים פרק י"א נראה בסדין שורף את הנימין נראה בנימין הסדין טהור: ואין לי אלא בגד שיש בו לעשיר ולעני דסתמא דקרא מיירי בבגד הבינוני שראוי להשתמש בו עשיר ועני. ומנין יש בו לעשיר ולא לעני כגון שהוא בגד דק מאד יותר מדאי שאין ראוי להשתמש בו מפני שהוא עסוק בטרחו ובמשאו. ואינו מתקיים עמו. אי נמי יש בו לעני ולא לעשיר כגון שהוא עבה מאד ואין דרכו של עשיר ללבשו כלל: לא לעני ולא לעשיר מנין שהוא טמא בנגעים ת"ל נגע צרעת הוא והראה אל הכהן לרבות את כולם:
פסקה י
החוזר כגריס פי' לאחר שקרע הנגע מן הבגד וטלה מטלית במקום הקרע אם תראה עוד באותו הבגד נגע כגריס שורף לאלתר כדאיתא בקראי:
פסקה יא
יכול אף מוסגר כן יהא אסור בהנאתו אפי' לאחר שקצצו מחתיכת בגד ועשאו מוכין ת"ל צרעת ממארת טמא הוא מיעט את המוסגר מן הענין הזה: