אור ברסלב
ראב"ד על ספרא תזריע פרשת נגעים › פרק יג

ראב"ד על ספרא· רבנו אברהם ב"ר דוד [הראב"ד] מפושקיירה

תזריע פרשת נגעים · פרק יג

פרק יב

פסקה ב

נגעי בגדים אין לי אלא צמר ופשתים המיוחדים כלומר צמר בפני עצמו ופשתים בפני עצמו. מניין לרבות את הכלאים כלומר על ידי תערובת צמר עם מין אחר ופשתים עם מין אחר ת"ל הבגד מכל מקום. אין לי אלא אחד מן הסמנין שבא במקצתו או שבא בכלו פירוש שנתערבו צמר ארנבים עם צמר גמלים במקצת הבגד של צמר ופשתים או אפי' בכלו כגון שטרפן זה עם זה ועשאן בגד שהוא מטמא בנגעים מפני הצמר והפשתים שעמו שהם רוב או מחצה למחצה והכי איתא בנגעים פי"א: וכלאים כי האי מטמא בנגעים מפני שיש עליו תורת בגד שהרי ראוי ללבשו ולכסותו ואין עליו תורת בגד ת"ל והבגד. אין לי אלא בגד שארג [בו] שלש על שלש בגד שלא ארג בו שלש על שלש מנין ת"ל והבגד: קשיא לי דהא דתניא במס' שבת פ' במה מדליקין [כז.] בגד אין לי אלא בגד. שארג בו שלש על שלש מנין ת"ל והבגד: ותנן נמי במשנת נגעים פרק י"ב וכן בגד שלא ארג בו שלש על שלש ונראה בו נגע ואחר כך ארג בו שלש על שלש טהור אלמא בעינן שלש על שלש: ואיכא למימר דהא דאמרינן הכא דאפי' בגד שלא ארג בו שלש על שלש טמא הני מילי שיש מן השתי או מן הערב להשלים עליו שלש על שלש וכיון שיש בו כדי להשלים חזינן ליה כאלו אית ליה שלש על שלש: ואע"ג דתנן נראה באריג השתי העומד טהור אפי' הכי כיון דאיכ' בגויה כדי להשלים אע"ג דלא אשלמיה אחשוביה קא מחשב ליה וטמא והא דתנן במשנת נגעים ואח"כ ארג בו שלש על שלש טהור. התם שהביא שתי וערב ממקום אחר ונחבר לו והשלימו לשלש על שלש וכי האי גוונא טהור. אי נמי איכא למימר תנאי נינהו. ותנא במשנת נגעים פליג על תנא דהכא דהא מתנית' ר' אליעזר קתני לה ור' ישמעאל קא מתמה ליה כדאיתא הכא. הילכך איכ' למימר תנא דמתני' ר' ישמעאל היא. מיהו אפי' ר' אליעזר מודה דבעינן שיהא בו כדי להשלים ודהכא ודמתני' פליגי: בגד שאין לו להיכן יפשה שפשה הנגע בכולו: אמ' לו ר' ישמעאל ר' הרי אתה אומר לכתוב שתוק עד שאדרוש כלומר המתן אותי עד שאדרוש כל צרכי ומניין לך לדרוש כל אלו הדרשות בו שאם בא והבגד לרבות בגד שאין לו להיכן יפשה היאך תוכל עוד לרבות ממנו בגד שלא ארג בו שלש על שלש: אמר לו ר' אליעזר דקל הרים אתה שאינו מקיים פירותיו ופירותיו כחושין כך אין אתה יכול לסבול הרבה דרשות: ומנא לן דדקל הרים מגרע גרע גרסי' במס' בכורים פ"ק אין מביאין בכורים חוץ משבעה המינין ולא מתמרים שבהרים ולא מפירות שבעמקים ולא מזית שמן שאינו מן המובחר:

פסקה ג

מה פשתן כברייתו אף צמר כברייתו. פשתן אין דרכו לצביעה אלא להשתמש ממנו כדרך ברייתו. ומה פשתן לבנה שכך הוא ברייתו אף צמר לבנה:

פסקה ה

יכול שתי וערב של נפה וכברה פי' שעושין אותו מזנב הסוס ומזנב הפרה ולא אוציא את של שער אדם. ודין הוא שער שהוכשר לקבל שריפה על ידי טומאה במקום אחר וכו' פי' בנזיר טמא אפי' גלח במקדש משלחו תחת הדוד של אשם ואליבא דר' מאיר כדאיתא במסכ' נזיר פ"ג מינין [מה:]:

פסקה ו

היתה פסוקות אינה מטמאה בנגעים פי' אם היתה אותה הפקעת כולה פסיקות אינה ראויה לארוג ממנה בגד הילכך אינה מטמאה בנגעים דבעינן שתי וערב הראוי להיות בגד: ר' יהודה אומר אפי' היתה פסיקה אחת וקשרה קשרים קשרים אינה מטמאה בנגעים עד שיתירנה לפי שאינה ראויה לארוג בבגד:

פסקה ט

ובלבד שיחברנו לו כדרך חיבורו לטומאה כלומר מעור הראוי לקבל טומאה לאפוקי מצה דאעפ"י שהוא גדל בארץ אינו מקבל טומאה כדדרשי' הכא והכי מפרש לה להא מילתא במשנת נגעים. ויש מפרשים שיחברנו לו יפה כדי שיראה עמו כאלו הוא עור אחד: פי' אחר שיחברנו לו לצורך כגון שאותו החוט צריך לו לאימרא או לתוספת אז הוא מביאו לידי טומאה: וקשה לי מאי שנא עורות שבים דחוט או משיחה מכשרתן לקבל טומאת נגעים דקא בעינן רוב מצמר ופשתים. ותניא נמי בתוספ' נגעים ששתיו סרקון וערבו צמר שתיו צמר וערבו סרקון אינו מטמא בנגעים והא כתיב בהו או בבגד פשתים. ואיכא למימר משום דבבגד גופיה לא משמע אלא צמר ופשתים כדפרט בהו קרא הילכך האי או לא מצי לאפוקי מפשטיה ומשום הכי בעינן או רוב או מחצה. אבל עור סתמ' כתיב ומהקישא דבגד הוא דממעטינין עורות שבים. וכיון דכתיב או בעור רבי ביה רחמנא אפי' על ידי חיבור משהו:

פסקה י

יצאו עור מצה וחיפה שלא נעשה בהם מלאכה פי' שלא נגמרה מלאכת אומנותן:

פסקה יב

לרבות עורות אהלים אעפ"י שאינם עשויים לקבל כדרך הכלים אפי' הכי מטמאין בנגעים שהרי נגמרה מלאכתן והם משמשין כמו שהן וכל שכן עור שנעשה ממנו כלי ועור האיצבא:

תוכן העניינים

ראב"ד על ספרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה