אור ברסלב
ראב"ד על ספרא תזריע פרשת נגעים › פרק י

ראב"ד על ספרא· רבנו אברהם ב"ר דוד [הראב"ד] מפושקיירה

תזריע פרשת נגעים · פרק י

פרק ט

פסקה א

בהק טהור מלמד שהנתק טהור: כבר פירשתי בתחלת נגעים כי הבהק המפורש במקרא הוא בהרות כהות לבנות שהלבנינות שלהן למטה מארבע מראות. ואף על פי שרבינו עמו נגעים הרבה לטהרה כמו שהזכרנו בתחלת נגעים ההוא מריבוייא דקראי דכתי' גבי בהק בהרות בהרות לבנות ואעפ"י שאינם כהות טהורות. ואיכא נמי פרח בכולו שהוא טהור ואמרי' במס' נדה [יט.] ההוא בהק מיקרי כלומ' לאו נגע מיקרי. ומיהו בהק נמי לא מיקרי אלא כהות לבנות והא דקאמר ההוא בהק מיקרי משום דכולהו נגעים טהורים איכללו בהדי בהק כדאמרן: יכול לא יטמא משום אום אבל יטמא משום פשיון אום היא הבהרת הכהה שנולדה בו מתחלה יכול אם פשתה תהא מטמאה אותו אעפ"י שהיא כהה ת"ל פרח טהור: יכול יטהר את הבהרת שיצאה ממנו פי' אם התחלה מתוך הבהק בהרת שהיא מד' מראות ופשתה בעור כיון שאמרנו שהבהק הפורח טהור יכול אפי' פרח מראה נגע יהא מטהר ת"ל היא מיעט: יכול [לא] יטהר את הבהרת שיצא ממנו הואיל ומתוכו התחיל שהרי גם הוא חזר מקצתו להיות ממין זה שהרי אם חזר כולו להיות מראה נגע אין צריך לומר שהוא טמא שלא טהרתו תורה אלא כשהוא כהה אבל יטהר את הבהרת שיסמוך לו ולא נכנס לו כלום הואיל והבהק בטהרתו עומד תהא גם הבהרת שנסמכה לו טהורה מפני שהיא פריחת הבהק והרי הכשרנו הבהק הפורח ויש לנו לומר בכלל מראה שיפרח יהיה טהור ת"ל בהק הוא טהור הוא תרי מיעוטי:

פסקה ב

ואיש כי ימרט ראשו וכו' טהור דרשינן ביה שאם היה בראשו נתק כגריס ונתק כל ראשו טהור כדין פרח ליה בכלו והכי משמע ליה קרא כי ימרט כל ראשו. אי נמי קרח הוא דהיינו מאחוריו טהור הוא ורישא דקרא אי לטהרה מטומאת נתקים בלבד הוא דאתא למה ליה למימר השתא קרחת דלאו ארחיה טהור כוליה רישיה מבעיא אלא שמע מיניה להציל מטומאת הנתק שבאה עליו קאמר רחמנא טהור: וכי יהיה בקרחת או בגבחת נגע לבן אדמדם וכו' הא פרישית לעיל דבכל קרחה שבראשו הנגע מטמא. והכי איתא במשנת נגעים דתנן הדלדולים שבראש וזקן נדונים כעור הבשר. דלדולים הם מקומות שבראש המדולדלים בשער והן הקרחת שבראש ואינם נדונין מקום נתק כגון שנקרחו בידי אדם או מחמת מכה ואפי' משום נגע מטמאין כדדרשינן הכא בסמוך:

פסקה ו

יכול אפי' נמרט ראשו מחמת החולי יהא טמא כך נראית בעיני הגרסא הזאת ת"ל קרחת וגבחת מה קרחת שאינה ראויה לגדל שער אף גבחת שאינה ראויה לגדל שער. אי מה קרחת בידי שמים אף גבחת בידי שמים מנין אכל נשם סך נשם ת"ל קרחה קרחה ריבה: והכי פירושה יכול אפילו נמרט ראשו מחמת חולי כגון שלקה בבהרת חזקה ונמרט ראשו מן החולי אעפ"י שסופו לגדל שער יהא טמא כנגע לבן אדמדם ת"ל קרחת וגבחת מה קרחת שאינה ראויה לגדל שער אף גבחת כן: קרחת הוא השופע קרחתו מן הקדקד לאחוריו עד העורף: וענין זו דקרחה אין דרכה לבא מחמת חולי הגוף שכל החליים המשירים שער ראשו של אדם לעולם לא ישירו אותו מאחוריו ושלפניו יהא עומד אלא או ימרט מלפניו דהיינו גבחת או ימרט כולו ומי שנמרט ראשו מאחוריו בידוע שלא בא עליו מחמת חולי הגוף אלא שמא נשר שערו מפני פחדו שראה את הנחש השרף ונמרט והדומה לו הילכך גבחת גופיה אעפ"י שאיפשר להיות מחמת חולי והיא ראויה לגדל שער ילפינן לה מקרחת שאם נמרטו מחמת חולי לא יהא מטמא בנגע לבן אדמדם מפני שראויה לגדל שער וכל מקום הוא: שער בראש הרי הוא במקום שער בראש ואינו מטמא בנגע. ואי קשיא לך הא דתנן בנגעים פרק ו' הראש והזקן שלא העלו שער ודלדולין בראש ובזקן בעור הבשר אלמא ראש וזקן אעפ"י שסופן לגדל שער השתא מיהת נדון בעור הבשר ומטמא בנגעים: איכא למימר שאני היכא דלא העלה שער כלל ממי שהעלה שער ונקרח שכיון שתחלתו לא היה ראוי לכנגע ועדיין הוא ראוי לגדל שער הרי הוא כתחלתו ואינו מטמא בנגע: אימה קרחה בידי שמים אף גבחת בידי שמים שהרי הקרחת דרכה שאינה לגדל שער כדאמרן והיא קרחה הבאה בידי שמים שאם נמרטו בידי אדם סופו לגדל שער: אי נמי כיון דסמיכת קרחת לוכי ימרט והאי כי ימרט ראשו דרשינן ליה לעיל למי שניתק ראשו נתק כגריס ואח"כ ניתק כל ראשו דהוי פרח בכלו וטהור ונתקים ודאי בידי שמים הם כדילפינן לעיל ממראה עמוק הילכך כיון דקרחת בידי שמים אף גבחת בידי שמים: ומנין אכל נשם ונמרט סך נשם ונמרט שהוא בידי אדם ואין סופו לגדל שער מנין שהוא מטמא במגע ת"ל קרחת קרחת ריבה: כך הוא הגירסא המתוקנת בעיני. ויש גירסא טובה ממנה שאומרת כך. אי מה קרחת בידי שמים אף גבחת בידי שמים ת"ל קרחה קרחה ריבה. כך היא הגירסא הנכונה ונוחה לפרש יותר מן הראשונה כי האי גבחת דרכה לבא מחמת חולי הגוף מחמת קרחה או כיוצא בה שהוא בידי שמים וכמו שנלמד גבחת מקרחת לענין גדול שער כך נלמוד קרחת מגבחת לענין בידי שמים: ואהני קרחת לגידול שער ואהני גבחת לידי שמים. ת"ל קרחה קרחה ריבה: זו היא הגירסא המיושרת והנכוחה שאילו כגירסא הראשונה היה לו לומר גבחת גבחת ריבה קרחת' קרחת ריבה: והגירסא הכתובה בספרים כך היא. יכול אם נמרט ראשו מחמת החולי יהא טמא ת"ל קרחת וגבחת מה קרחה בידי שמים [אף גבחת בידי שמים אי מה קרחה שאינה ראויה לגדל שער] אף גבחת שאינה ראויה לגדל שער: ומנין אכל נשם או סך נשם ונמרט ת"ל קרחת קרחת ריבה: זו היא הגירסא הכתובה ואיני יכול לירד בה כלל חדא שהרי מחמת חולי בידי שמים הוא ומעיקרא קא הדר עליה למעוטי והדר נסיב ליה לריבוייא: ועוד סיפא דקתני ומנין אכל נשם או סך נשם ונמרט גופיה הא קיימא לן דאינה ראויה לגדל שער כדאיתא בבבא קמא פ' החובל ובמשנת נגעים שנינו בפרק ו' איזו היא קרחת אכל נשם סך נשם מכה שאינה ראויה לגדל שער וכיון דהכי הוא אמאי קא מהדר עילויה והלא אינו ראוי לגדל שער והרי הוא בכלל קרחת עד יבא יורה צדק:

פסקה ז

ואם מפאת פניו ימרט ראשו וכו' פאת פניו כמו אל עבר פניו זהו כנגד המצח כי כל רוח נקרא פאה כמו לפאת ים ולפאת צפון קלעים וכו' ומדותם מחוץ לעיר את פאת קדמה וכאן כל כנגד המצח והעינים נקרא פאת פניו והוא נקרא גבח. וכנגדו כל כנגד העורף נקרא קרח והוציאו זה המדרש מדכתיב וכי יהיה בקרחת או בגבחת והאי או לחלק ולומר שאין מצטרפין. למדנו מכאן כי מקום הקרחת אינו מקים הגבחת. ומדכתי' בגבחת שהוא מפאת פניו ש"מ כי הקרחת היא מכנגד אחוריו: וכבר פירשתי כי הקרחת והגבחת נקראו לגמרי עד למטה זה עד המצח וזה עד פיקה של צואר והיא החוליא הראשונה שבשדרה שהיא מתפרקת מן הצואר אז הם טהורים מטומאת נתקים ומטמאין בנגע לבן אדמדם. ועכשיו באו ללמד מן הצדעים מכאן ומכאן שהם כנגד החוליים במה הם נדונין אם עם הגבחת או עם הקרחת (ועם מי) [ואם] הם מצטרפין זה עם זה: כך אין פושין מזה לזה דכתיב צרעת פורחת היא בקרחתו או בגבחתו חלק אותם אפי' מן הפשיון. והאי היא לקמן דריש ליה. ובמשנת נגעים פרק י' פליג ר' יהודה ואמר שאם יש שיטה של שער מפסקת ביניהם אינן מצטרפות ואם לאו מצטרפות:

תוכן העניינים

ראב"ד על ספרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה