ראב"ד על ספרא· רבנו אברהם ב"ר דוד [הראב"ד] מפושקיירה
תזריע פרשת נגעים · פרק טז
פסקה א
יכול ישספנו ויניחנו במקומו ישספנו לשון ניתוח כמו וישסף שמואל את אגג וכו' יכול ינתחנו משם ויניחנו במקומו שיהא דבוק במשהו ויהא תלוי בו ת"ל מן הבגד ינתקנו לגמרי:
פסקה ג
למדנו למראה כהה שני בסוף שבוע שני שהוא קורעו. כך היא הגירסא המדוייקת: מנין לכהה בסוף שבוע למראה שני שהוא קירעו [ואחר] כך הוא מכבסו פי' שהוא מכבסו ומסגירו כאילו עמד בעיניו ת"ל והנה כהה הנגע ונאמר להלן בסוף שבוע ראשון וצוה הכהן וכבסו את אשר בו הנגע מה הנגע האמור כאן כהה למראה שני ולא למראה שלישי אף נגע האמור להלן וכו' כלומר מה כאן דבר בכהה למראה שני אף להלן דבר בכהה למראה שני. וקאמר יכבס ויסגיר. ומה כאן למראה שלישי טהור אף להלן טהור: והכי תנן במשנת נגעים הכהה בראשון ר' ישמעאל אומר יכבס ויסגיר הכהה בשני יקרע ושורף מה שקרע: והגירסא הכתובה בספרים ומנין לכהה בסוף שבוע שני למראה שלישי שהוא מכבסו ת"ל כאן נגעו וכו' ולזו הגירסא זה הכבוס של טהרה הוא: כגון אותו הכבוס האמור למטה וסר מהם הנגע וכובס שנית וטהר ומהתם ילפי לה: אבל הגירסא אינה נכונה דמאי קאמר מה כאן כהה למראה שני ולא למראה שלישי אף כאן כהה למראה שני ולא למראה שלישי אדרבה התם במראה שלישי ולא במראה שני. ועוד התם בסוף שבוע שני קאי כדכתיב והבגד או השתי או הערב וכו' אשר תכבס וסר מהם הנגע וכובס שנית וטהור. ובסוף שבוע ראשון ודאי הוא שמכבסו לראות אם יסור נגעו ממנו. עד יבא ויורה צדק לנו:
פסקה ד
ומנין שהוא טולה עליו מטלית פי' במקום הקרע ת"ל אם תראה עוד ואין עוד אלא מקומה. חזר הנגע לבגד מציל את המטלית פי' שהבגד ישרוף והמטלית מותר לפי שאינו מעיקר הבגד אלא כדי לראות אם ישוב בו הנגע חזר הנגע למטלית שורף את הבגד ואת המטלית עמו שהרי עשאו הכתוב כאילו חזר [על] הבגד לאחרים גורם טומאה לעצמו לא כל שכן:
פסקה ה
הטולה מן המוסגר בטהור חזר הנגע לבגד שורף את המטלית. חזר על המטלית הבגד הראשון ישרף והמטלית תשמש את הבגד השני בסימנין: הטולה לשון טלאי שחתך חתיכה מן הבגד המוסגר וחברו בבגד טהור דעלמא דאין צריך לומר שזה הבגד היה בו נגע מתחלה וחזר עכשיו בו אלא אפילו טהור גמור שבא עליו בתחלה קרוי חוזר מפני שהוא על המטלית כל מקום שהוא הנגע הולך אחריו והבגד יסגר והמטלית ישרף מפני שהוא לו פשיון והפושה בראשון ובשני ישרף: וכן אם חזר הנגע עוד לבגד הראשון לאחר קריעת מקום הנגע ממנו או שפשה בו הנגע כמו ששורף הבגד הראשון כך השורף זה המטלית שהרי עדיין טומאת הבגד הראשון עליו כדקתני הכא חזר נגע למטלית הבגד הראשון ישרף ומשום הכי קתני סתם וחזר נגע ולא פירש בו אם בבגד הראשון אם בבגד השני לפי שדינם שוה אצל שריפת המטלית אבל אם חזר למטלית הבגד הראשון ישרף מפני שהוא לו פשיון והוא שיהיה הנגע כגריס מפני שהוא פשיון הרחוק והבגד השני נראה לי שהוא טהור שכיון שהמטלית מיד הוא נשרף מה יעשה עוד לבגד השני אם להסגיר הרי אין בו כלום: ואפי' נראה בו נגע מכאן ולהבא יראה בתחלה לפי שזה הבגד לא הוסגר מעולם משבא עליו נגע. ואי קשיא לך היכי אמרינן הכא שאם חזר נגע לבגד השני שורף את המטלית אלמא מיניה חשבינן ליה והא אמרינן לעיל חזר נגע לבגד מציל את המטלית אלמא לא חשיב כגופיה. לא קשיא מידי דהתם אמטלית לא הוה ביה מעיקרא ולא בא עליו הסגר מעולם ולא אמרה תורה לשרוף בגד בתחלה אפילו בבגד שבא עליו אלא או לאחר שבוע בפשיון או לשני שבועות בעומד (בפשיון) וזה המטלית אין בו אחת הילכך כשישרף הבגד שנתחבר עמו נמצא המטלית ניצל שאינו ראוי לא להסגר ולא לשריפה שהרי אין בו נגע. והדין הזה שוה למה שאמרנו לבגד השני כשנראה נגע במטלית שהבגד הראשון והמטלית שנתחבר בטהור ישרפו מיד והטהור השני בטהרתו: אבל כאן שהמטלית מוסגר היה כיון שבא נגע לבגד השני שנתחבר בו הרי הוא לו פשיון וכל פשיון שבא על הסגר שורף בין בשבוע ראשון בין בשבוע: שני והמטלית תשמש את פשיון הבגד בסימנין ופשיון שכך הוא חמור תורת זה המטלית (מינו) כאילו הוא מחובר עדיין בסגר הראשון וזה נשרף על זה וכן בשביל השני הוא נשרף שלא ניצל בפרידתו מן הטמא ועדיין הסגרו עליו לכך צריך שיעשה בו סימן באותו מטלית שיתחלף באחר: והאי דקתני תשמש דמשמע שמותר להשתמש בו לאחר שעברו ימי הסגרו קאמר כגון שכהה הנגע מן הבגד הראשון למראה השני וקרע ממנו מקום הנגע ועד שלא חזר בו הנגע עומד בחזקת היתר אבל בתוך ימי הסגרו אסור בהנאה כדדרשינן לעיל צרעת ממארת תן בו מארה שלא תהנה ממנו:
פסקה ט
קיטי שיש בו פספסין לבנים וצבועים. קיטי וילון של בוץ קורטינא בלע"ז פספסין כמין טבלאות של צבע ושל לבן ודוגמתו משישברו את פספסיהן במס' סנהדרין [כה:]: פוסין מזה לזה פי' מלבנין ללבנים ופסיון רחוק הוא וצריך כגריס: שאלו את ר' אליעזר הרי הוא פספס יחידי פי' שאין בו פספס אחר לבן והוא כגריס שאין בו להיכן יפשה ואין בו לומר שמא תכנוס ותפשה כמו שפירשנו בשחין מה תאמר על זה כלומר למה הוא צריך הסגר הרי הוא דרש למעלה בתחלת הענין שאפי' שאין לו להיכן יפשה יטמא: אמר להם לא שמעתי טעם להסגרו: אמר ר' יהודה בין בתירא וכו':
פסקה י
והבגד או השתי וכו' אשר תכבס וסר מהם הנגע וכו' ת"ל וסר מהם הנגע כלומר יכבסנו הרבה עד שיראה אם יסור מהם הנגע ואם לא יסור יסגיר אותו עוד. ואם יסור עוד הנגע שילך לגמרי או שיכהה למראה שלישי:
פסקה יא
וכובס שנית וטהר הכבוס הראשון להסגיר את נגעו והשני לטהרה:
פסקה יב
זאת תורת נגע צרעת בבגד צמר או בבגד פשתים וכו' ומקשינן לבית בסוף פרשת נגעי בתים כדכתיב זאת התורה לכל נגע הצרעת ולנתק. ולצרעת הבגד ולבית מה בית מטמא בביאה וכו' דכתיב והבא אל הבית וכו' ואעפ"י שהם שני פסוקים שהרי הפסיק המקרא בין נגעי אדם לנגעי בגדים ובתים לא נחשוב אותו הפסק ונלמוד אותם זה מזה. ר' אומ' זאת התורה וכו' פירוש חשש להפסק זה שזכרנו ואמר כי הבגד נלמד מן הבית שהוקש עמו (בבית) [בפסוק] אחד ושאר נגעים נלמד מן הבגד שהוקשו עמו כאן בזה הפסוק הראשון זאת תורת נגע צרעת בבגד צמר וכו' אי מה בגד מטמא בכל הטומאות וכו' תלמוד לומר זאת: