ראב"ד על ספרא· רבנו אברהם ב"ר דוד [הראב"ד] מפושקיירה
תזריע פרשת נגעים · פרק טו
פסקה ב
אם כן למה נאמר בצמר או בפשתים להוציא את האמריות שבו פי' עדים שאדם נותן על בית הצואר או על בתי ידי' שאינן נשרפות עם הבגד אוציא את האמריות של שראין ושל זהב שאין מינן מטמא בגגעים ת"ל אשר יהיה בו הנגע הראוי לקבל נגע אבל של ארגמן ושל זהורית אעפ"י שהן של צמר אין גופן ראוי לקבל נגע מפני שהן צבועין הילכך אינן נשרפות עמה:
פסקה ז
וראה הכהן אחרי הכבס את הנגע זהו בסוף שבוע שני והכבוס היה בסוף שבוע ראשון. והנה לא הפך הנגע את עינו והנגע לא פשה טמא הוא שהעומד בעיניו שני שבועות בכגריס שורף את כל הבגד: אם לא הפך ולא פשה טמא הא אם הפך ולא פשה איני יודע מה יעשה פי' הפך שנשתנה מירקרק לאדמדם ומאדמדם לירקרק ולא פשה אלא שעמד בשיעורו מה יעשה לו ר' יהודה אומר יסגיר שבוע שני שנאמר והסגירו שבעת ימים שנית הא אם לא הסגירו אין כאן לזה המראה שנית: וחכמים אומרים טמא משום עומד בעיניו הא מה אני מקיים והנה לא הפך הנגע את עינו כל מין שהוא מטמא לו פי' זהו עינו. ונראה לי טעמייהו דרבנן הכא מדכתי' לא הפך את עינו ולא כתי' ביה עמד בעיניו כדכתי' בנגעי אדם כי לשון עמד משמע לגמרי שלא כהה ושלא העז ושלא נשתנה למראה אחר. כאן דכתי' לא הפך כי אם נשתנה ממראה למראה ושניהם עזים למינן הרי לא נהפך מעין הנגע:
פסקה ח
פחתת היא שיהו מראיה שקועין ולא ממשה. מראה שקוע זהו עזה שאלו כהה כלום ממראה עזה אינו שורף אלא קורע את הנגע מן הבגד ושורף מה שקרע: או אינו פחתת אלא כמרא' שני פי' שנפחתו מראיו מעזה לכהה ואפי' הכי שורף כשהוא אומ' היא פי' הרי היא כמו שהיתה: הא מה אני מקיים וכו':
פסקה ט
בקרחתו אלו השחקים בגבחתו אלו החדשים (בלשון גבחת) פי' הקרחת היא מאחוריו והגבחת מלפניו ומפני כך כנו השחקים בלשון קרחת והחדשים בלשון גבחת. אי נמי כי הקרחת משמע כל דבר שנמרט שערו והבגדים השחקים כמו כן נמרט המוך שלהן מפני רוב תשמישן ואיידי דכתב ישנים בלשון קרחת כתב נמי חדשים בלשון גבחת: מכאן אמרו סגוס שנראה בו נגע עד שיראה בארוג ובמוכין פי' סגוס הוא קטון בלע"ז ואם נראה בארוג ולא במוכין שורף את הארוג ומתיר את המוכין ואם נראה במוכין שורף את המוכין והארוג טהור מה טעמא שהרי חלק אותם הכתוב בקרחתו או בגבחתו. או לחלק לומר שאין מצטרפין זה עם זה הילכך אין מטמאין זה מפני זה. והסגוס הזה הפנימי שלו הוא הקרח והחיצון שלו בעל שער שאותם המוכין נתונין עליו והוא נראה לעולם חדש. ונראה לי כי המוכין שאמרו שתי וערב הם הראויין לבגד. ואי קשיא לך הא דתנן בנגעים נראה בסדין שורף הנימין התם אינם עיקר הבגד ואינם אלא השלל שבבגד אבל המוכין שבסגוס עיקר הם הואיל (ואין) [והן] נארגים עם הבגד הוו להו בגד אחד:
פסקה י
שכהה מירוק שבירוקים לירוקים ומאדום שבאדומים לאדום. או כהה למראה שלישי כלומר דבעינן שיכהה לגמרי שלא יהא בו מראה אדום וירוק כלל ת"ל הנגע: אי הנגע יכול במראיו כלומר ואם אמר הנגע ולא אמר כהה הייתי אומר אפילו עמד במראה הראשון די לו בקריעה ת"ל כהה הא כיצד כהה למראה שני ולא למראה שלישי לא בעי קריעה כלל: