אור ברסלב
ראב"ד על ספרא תזריע פרשת נגעים › פרק ה

ראב"ד על ספרא· רבנו אברהם ב"ר דוד [הראב"ד] מפושקיירה

תזריע פרשת נגעים · פרק ה

פרק ד

פסקה א

וביום הראות בו בשר חי יטמא לימד על ראשי איברי' שיהא טמא פי' שאם סר מהם הנגע הרי הם כמחיה בבהרת שהיא טמאה ואעפ"י שראשי איברים אינם מטמאין בתחלה משום מחיה עכשו מטמאין וגזרת מלך היא ובודאי בראשי איברים קאמר רחמנא דאי בשאר הגוף קאמר למה לי למהדר ביה קרא פשיטא דבשר חי מטמא ליה ממחיה החוזרת ופשיון החוזר ושער לבן החוזר כולו נפקי מאם פשה תפשה כדדרשינן לעיל אלא ודאי אף בראשי איברים קאמר וכי היכי דמעכבי מעיקרא בפריחה הם הכי נמי אם פרח בהן וחזר הנגע וסר מעליהן ונתגלו מתחלתו הרי זה טמא מוחלט: יכול כל שהו ת"ל בשר חי ולהלן נאמר וכו' דברי ר' יוסי אמר ר' מאיר וכי משום מחיה הוא טמא בראשי איברים והלא אין ראשי איברים מטמאין משום מחיה אלא גזירת מלך היא ואפי' כל שהו. ומסתבר לי דר' מאיר לא פליג אלא בראשי איברים בלחוד אבל בשאר הגוף מודה דבעינן כעדשה והיינו דקאמר ליה ר' יוסי וכי בראשי איברים היא מטמאה והלא אם חזרה לאמצעיתו נמי טמא והתם ודאי אתה מודה דבעינן כעדשה מאי טעמא דילפינן בשר חי דהכא מבשר חי דהתם הילכך כי חזרה לראשי איברים נמי בעינן כעדשה ור' מאיר לא גמיר להאי גזירה שוה: וכי חזרה לאמצע תו בעי כעדשה מידי דהוה אמחיה בחוזרת בעלמא וקרא כי אתא לראשי איברים הוא דאתא ואפי' במשהו דלא כתיב הכא שיעורא גביה:

פסקה ב

וביום מלמד שנותנין לו שני ימים לביתו שני ימים לכסותו פי' שני ימים תרי גווני ימים כלומר יש יום שאתה רואה בו ויש יום שאין אתה רואה בו כגון ברגל ובימי המשתה דברי ר' יהודא ר' אומ' הרי הוא אומ' וצוה הכהן ופינו את הבית אם ממתינין לו לדבר הרשות דהיינו הפסד ממון: ואמרינן מאי בינייהו הרשות איכא בינייהו דר' יהודה לית ליה דבר הרשות ואעפ"י שאמרה תורה וצוה הכהן ופינו אפי' הכי לא משהינן מיומא לחבריה מפני עסק הפנוי אלא משום דבר מצוה ור' סבר משהינן:

פסקה ג

בו מה ת"ל מנין אתה אומר פרח בכולו אבל לא בראש וזקן. ובקרחת המורדים והנך כולהו ודאי לא מעכבי בפריחה שהרי אינן ראויין ליטמא בנגעי בהרת כדגריס לעיל מוכסתה את כל עור הנגע ואח"כ חזרו הראש והזקן ונקרחו השחין והמכוה והקרחת ונעשת צרבת שנרפא העור שעליהן והם ראויים עכשו ליטמא בנגע בהרת יכול יהא טמא כאלו נראה בו בשר חי שהרי הם עכשו כענין שאלו היו כך בתחלה היו מעכבין בפריחה ואלו עתה כאלו חזר בו בשר חי ויהא טמא לכך נאמר בהופך אם חזר בו בשר חי יהא טמא הא אם חזר לראש וזקן וכו' כענין שאמרנו אינו טמא פי' בהופך אותו העור שהפך לבן מתחלה וטהרו הוא שאם חזר בו בשר חי יטמא אבל ראש וזקן ושחין וכו' שלא הפכו מתחלה ולאעכבו בפריחה אעפ"י שבאו אחר מיכן לכלל עור הנגע אינן מטמאין הא דקתני בקרח המורד משום דאיפשר לקרחה שתבא לו מחמת מכה כדתנן בנגעים בענין קרחת וגבחת אבל בסם סך נשא מכה שאינה ראויה לגדול שער מטמא לבן אדמדמם ומ"מ בעינן שיתרפא המכה תחלה כעין שחין ומכוה:

פסקה ד

בשר חי החוזר טמא ואין שער לבן החוזר טמא פי' החוזר הנולד קאמר וקרי ליה חוזר בשביל שבא תחת בשר חי שאילו בא בשר חי הוא נקרא חוזר מפני שחזר להיות בשר חי כתחלתו שהיה קודם פריחה והשער לבן נמי הוא והוא סימן טומאה כבשר חי הרי חוזר ובלשון משנה ליכא אלא הנולד. ויש דוגמתו בתורת כהנים במקומות הרבה שקורא לתחלת תולדתו חוזר מפני שהוא בא תחת סימן טומאה אחר שהוא מטמאו ופי' ענין זה כך הוא שאם פרח בכולו ואחר כך נולד לו שער לבן טהור שאעפ"י שהבשר חי סימן טומאה בתחלה יכול כשם שזה מטמאו כך זה מטמאו לכך נאמר בשר חי יטמא אימתי יפה כחו של שער לבן פי' כח טומאתו בזמן ששימש את החלט אמר לו ר' עקיבא ומה בזמן ששמש את החלט אינו מעכב את הפריחה פירוש שאם החליטו בשער לבן ופרח בכולו טהור ואעפ"י ששער לבן עומד במקומו בזמן שלא שמש את החלט וכו' ועוד נאמר בשר חי החוזר טמא ואין שער לבן החוזר טמא: מסתברא לי דהא דאמרינן ועוד משום דאיכא למימר מחיה החוזרת בראשי איברים תוכיח שבתחלה אינו מעכב בפריחה בחוזר יהא טמא לכך נאמר בשר חי: מה שכתבתי שבתחלה אינה מטמא לא אמרתי אלא משום מחיה אבל בפריחה מעכבין שאינו ממעט מלכל מראה עיני הכהן כי אם בית הסתרים בלבד מפני שאינו נראה אבל ראשי איברים הרי הן נראין: וכן אני אומר שהנגע פושה לתוכן שלא אמרו וראהו כולו כאחת אלא לגוף הנגע. והמחיה בגוף הנגע היא אבל הפשיון אינו בגוף הנגע. והיינו דמפליג במשנתינו בין בית הסתרים ובין ראשי איברים. דוק ותשכח פרק כ"ו ובפרק כ"ח בענין הבא בכולו לבן כדקתני. וכולן שחזרו בהם ראשי איברי' הרי אלו כמות שהן ואטהרה קאי. פרחה במקצתו טמא בכלו טהור. פי' במקצת טמא משום פשיון בכולו טהור משום פורח: שמעינן מהכא דראשי איברים ראויין לפשיון ומעכבין בפריחה שהרי מטהרין בפריחתן:

פסקה ה

אין הבהק החוזר טמא גם זה הנולד קאמר כלומר שחזר להיות במקום בשר חי ואין לו מראה צרעת ולא בשר חי וכיון דאינו בשר חי אינו טמא ואעפ"י שהוא מעכב בפריחה תחלה שאם היה בו מקום בהק ולא כסהו הצרעת טמא כאלו נשאר בו בשר חי אפילו הכי בחוזר אינו מעכב שאין דינו כדין בשר חי:

פסקה ו

אין לי אלא ראשי איברים שנתגלו שיהו טמאין פירוש שנתגלה הנגלה הנגע מעליהם ונראה בהם בשר חי שיהא טמא אלא שחזרו אחר פריחת החלט מחיה כתחלה פי' שהחליטו במחיה בתחלה קודם הסגר ופרחה בכולו ונטהר ואח"כ חזרו בו ראשי איברים לבשר חי וטמאהו שכך הוא סדר המקראות: מניין אחר פריחת חלט מחיה בסוף שבוע ראשון וכו' ואחר פריחת חלט פשיון בסוף שבוע ראשון ובסוף שבוע שני אחר הפטור כדכתיב ואם פשה תפשה המספחת בעור אחרי הראותו אל הכהן לטהרתו. ואחר פריחת החלט של שבוע שני הנזכר של אחר הפטור או אחר פריחה מתוך הסגר בין בשבוע ראשון בין בשבוע שני כדפרשינן לעיל שהפריחה מטהרת בין מן החלט בין מן ההסגר ואם חזרו בו ראשי איברים בכל אלה מניין שהוא טמא שאעפ"י שנתרבו כולם לפריחת טהרה מוטהר את הנגע טהור מ"מ טמא לענין טהרה נתרבו לענין טומאה לא נתרבו שהנגעים להקל אבל לא להחמיר ולכך נאמר וראה הכהן את הבשר החי וטמאו לרבות את כולם:

פסקה ז

יכול הבא בכולו לבן שחזרו בו ראשי איברים ומתוך הפטור יהא טמא פי' שהסגירו ועמד בעיניו בסוף שבוע שני ופטרו ואח"כ נתגלה הנגע מעל ראשי איבריו יכול יהא טמא ת"ל הוא: ומסקנא דלא שנא אחר פטור ולא שנא מתוך החלט כגון שהחליטו בשער לבן. ועוד שהוא נחלט נתגלו בו ראשי איברים והלך השער לבן ועמדו ראשי איברים במקומן. אי נמי שנתגלו בו ראשי איברים מתוך הסגרו אינו סימן טומאה כמו שבא בתחלה בכלו לבן: אבל אחרי זאת נראה לי שלא נחלקו ר' ישמעאל ור' אלעזר בן עזריה אלא שבא בכלו לבן עם מחיה דבהא אמר ר"א בן עזריה שהיא בהרת קטנה אבל אם נולדה בו מחיה אח"כ מודה שהיא כבהרת גדולה ואין חזרת ראשי איברים מטמאין אותו הילכך האי פסקא מפרשא נמי כשהחליטו במחיה ופרח בכלו ואח"כ נתגלו בו ראשי איברים והלכה המחיה כגון שפשתה הצרעת מקום המחיה אבל עמדו ראשי איברים מגולין במקומה דבר זה מחלוקת ר' ישמעאל ור' אלעזר בן עזריה במשנת נגעים (פ"ק) [פ"ט מ"ט] ר' אלעזר בן עזריה סבר כיון שבאה עליו מחיה כבר חזר להיות' כבהרת קטנה כלומר כמו שלא בא בכלו לבן הילכך כי פרח בכולו וטהר כי חזרו בו עוד ראשי איברים בפריחת בהרת קטנה ובהא נמי מעכבין דר' ישמעאל סבר דינו כדין בהרת גדולה כלומר כמי שבא בכלו לבן לפי שכשפרחה בכולו חזרה לתחלתו ואין ראשי איברים מעכבין בו אבל אם בא בכלו לבן מתחלה חוץ מראשי איברים בהא ודאי לא פליגי דכבהרת קטנה היא לכל דינה:

תוכן העניינים

ראב"ד על ספרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה