ראב"ד על ספרא· רבנו אברהם ב"ר דוד [הראב"ד] מפושקיירה
תזריע פרשת נגעים · פרק ג
פסקה א
צרעת נושנת היא וכו' מצרעת זה בנין אבל כל הצרעות שיהו כגריס וכל מקום שנא' בו צרעת נלמד אותו מזה לשיעור גריס: נושנת מלמד שמטמאה שלא הפוכה. נושנת משמע שהיא קדמה לשאת וכל דבר המוקדם מחבירו נקרא ישן ממנו. היא מלמד שמטמאה הפוכה: קשיא לן הכא למה לי קרא הא אתיא לה. ואומר אני דאי לא כתב רחמנא היא הייתי אומר או חלוף מה מחיה שאינה מטמאה הפוכה דהא כתיב נושנת מטמאה שלא הפוכה שער לבן שמטמא הפוך אינו דין שיטמא אפילו שלא הפוך ת"ל היא במחיה. והשתא ודאי בטל או חלוף וליכא למימר ק"ו כלל אלא קיימא מחיה במאי דמתפרש ביה הפוך אין שאינו הפוך לא: ולפי שאין דרך זה לתורת כהנים שתק ממנו ולא האריך בו. ויש מתרצים משום דאיכא למפרך לההוא דינא מה לשער לבן שמטמא בשחין ובמכוה. תאמר במחיה שאינה מטמאה בשחין ובמכוה והואיל ואינה מטמאה בשחין ובמכוה לא תטמא הפוכה ת"ל היא: גם זה התירוץ מסעד אבל הראשון עיקר. שאם בזה הטעם בלבד אין זה דרך לספר זה לשתוק מן הדין ומן התשובה בכל מקום ומה נשתנה זה מכולם:
פסקה ה
אם פרוח תפרח אין לי אלא בכלו כאחת מניין אם פורחת וחוזרת ופורחת פירוש אף על פי שהוא סימן פשיון תחלה תלמוד לומר פרוח תפרח: אין לי אלא ממטה למעלה העזה כדרך הפרחים העולים למעלה. מלמעלה למטה מניין שלא נחשוב אותה כנגד אחר וכו': פירוש אחר אין לי אלא ממטה למעלה פי' שתהא הפריחה מן הנגע כעין הפרח היוצא מן האילן ובין שיהא עליון או תחתון בהא לא קפדינן אלא שתהא הפריחה מתחלת ופושטת מן הנגע אבל אם התחילה מחוץ לנגע ופשטה עד הנגע מנין שהוא טהור והלא אין זה דרך פרחי האילן והתורה קראתו פרח וכו': הדר קא בעי ואמר תינח היכא דלא ידעה הפריחה נגע טהור דלא קפדינן בין למעלה בין למטה דמ"מ ליכא למתנייה לפריחה אלא בהא נגע אבל היכא דפרח מטהורה לטמאה שהטהורה היא שפרחה ולא הטמאה מנין שהוא טהור פי' אם היו שתי בהרות אחת מד' מראות ואחת למטה מד' מראות ופרחה הטהורה במראות הנגע טמא עד שהגיע לטמאה ואחר כך פרחה הטמאה משם ולהלן וחזרה הטהורה (שהיא לחיותו) [להיות] מראה נגע מנין שהוא טהור שלא תאמר תפרח הצרעת אמרה והבהק אינו מראה הצרעת הילכך כל מה שפרח הבהק לא יהא בכלל הפריחה ת"ל אם פרוח תפרח מ"מ. ר' נחמיה אומר אם בתחלה וכו' דקסבר פרוח תפרח הצרעת אמרה תורה ולא שפרח הבהק: