ראב"ד על ספרא· רבנו אברהם ב"ר דוד [הראב"ד] מפושקיירה
תזריע פרשת יולדת · פרק א
פסקה א
בשמיני ימול ואפי' בשבת וכו' או אינו אלא מחלליה מות ימות ואפי' במילה וכו' וכן בבהרת שתי הפסקות הללו מפרש אותם במס' שבת פ' ר' אליעזר דמילה [קלב.]. ואין אנדרוגינוס דוחה את השבת פי' ערלתו של זכר דוחה את השבת וזה אינו זכר אלא בריה בפני עצמה היא שלא כדברי ר' יהודה שהוא אומר אנדרוגינוס דוחה את השבת וענוש כרת לכשיגדיל ולא ימול דקסבר זכר ודאי הוא. והתם מפרש לכולה מילת' לר' יהודה. ואין בין השמשות דוחה וכו' פי' שאם נולד ערב שבת בין השמשות נדחה ליום ראשון מספק. ואין הנולד כשהוא מהול דוחה את השבת כולה שמעת' איתא בפרק ר' אליעזר דמילה:
פסקה ז
ושלשים יום בין סמוכי' בין מפוזרי' פי' שאם הפילה תאומים האחד תחלה והשני משהתחילה ימי הטהרה שהרי הפסיקה ביניהם ימי הטומאה של ולד שני יכול תחזור ותשלים ימי הטהרה של ראשון. ולדעת ר' יהודה אצטריך דאמ' ולד ראשון גורם כמאן דאיתיה דמי וליהדר ולימני ליה ימי טהרה קמ"ל דרצופין בעינן וכיון דאתיא טומאה דשני ואפסקא להו תו לא מני להו ימי טהרה לא לראשון ולא לשני דהא ולד שני כמאן דליתיה דמי וראשון עיקר לראשון נמי לא דהא מפוזרים הם. יכול שלשים סמוכים דכתיב בהו יום ומשמע כל שלשים כיום אחד הן אבל שלשה דכתי' בהו ימים יכול אפי' מפוזרים שאם ספרה השלשים ונשארה השלשה וילדה ולד שני תוך אותם השלשה יכול תחזור ותשלים אותה אחר טומאת השני ת"ל שלשים יום ושלשת הוקשו לשלשים: ושלשים יום ושלשת ימים מה ת"ל כלומ' כיון שמצינו בנקבה שכפל בה ימי טומאה מן הזכר וששים יום וששת ימים לימי טהרה ממילא ידעינן דימי טהרה של זכר חצי ימי טוהר של נקבה הם. שיכול והלא דין הוא ומה נקבה שימי טומאה וכו'. תשב בדמי טהרה להביא את המקשה ג' ימים בתוך י"א דאעפ"י שראתה כל אותם שלשה ימים אעפ"י שבקושי ראתה אין זו יולדת בזוב ובתוך הקושי טהורה לבעלה דקושי סמוך ללידה דאמ' טהרה: יכול תהא טהורה מן הנדה כלומ' אפי' קשתה בימי נדה ת"ל דותה תטמא ואיכא להא מילת' בפ' בנות כותים. בדמי טהרה פי' אעפ"י שרואה מותרת לבעלה. והוא שטבלה לטומאת לידתה:
פסקה ח
ת"ל בכל קודש לא תגע לרבות התרומה פי' תרומה אית בה נטילת נשמה דהא אית בה מיתה ואעפ"י שאין כרת פרט למעשר שני שהאוכלו אין בו לא טומאה ולא כרת: אי מה קדש בנגיעה אף מקדש בנגיעה פי' קדש הא אפקיה רחמנא לאכילתו בלשון נגיעה דכתי' לא תגע ומקדש נמי והוא שנוגע אבל הנכנס לו בלקריקה פי' כמו ארון שאין רגליו נוגעות ברצפה ולא בכותלים. פי' אחר לקריקה כמו מנעלים ובלשון ערבי אל קור"קא מ"מ אינו נוגע בקרקע ויכול ליזהר ליגע בכותלים. ובירושלמי במס' שבת ר' יוחנן וריש לקיש אמרי אלא מן בגין דחזינן אצבעתים דר' מן גו לקריקה פי' אצבע רגלו מתוך מנעלו: מנין שיהא חייב ת"ל ואל המקדש לא תבא והרי בא: עד מלאת ימי טהרה לרבות יולדת נקבה שהיא כמו כן מוזהרת על ביאת מקדש ואכילת קדשים ביולדת זכר וימי טהרה קא דריש דקרא יתירא הוא דהא כתיב לעיל ושלשים יום ושלשת ימים תשב בדמי טהרה איבעי ליה למכתב בכל קדש לא תגע ואל המקדש לא תבא עד מלאת הימים אלא שמע מינה להביא ימי טהרה של נקבה: