ראב"ד על ספרא· רבנו אברהם ב"ר דוד [הראב"ד] מפושקיירה
שמיני · פרק ב
פסקה א
חטאת זה חטאת יום שמיני דכתי' ואל בני ישראל תדבר לאמר קחו שעיר עזים לחטאת:
פסקה ב
דרש משה זה שעיר של ראש חדש דקיימ' לן דשמיני למילואים ראשון לחדשים היה ואיזה זה ראש חדש ניסן כדכתי' בפרש' מילואים.
פסקה ג
לא היה פנחס עמהם פי' לא כעס עליו מפני שלא היה הוא ראוי למעשה באותה שעה. ויש מפרשים משום דסבירא ליה להאי תנא שלא נתכהן פנחס עד שהרגו לזמרי ושם שלום בין השבטים. והכי איתא בזבחים פרק טבול יום [קב:]:
פסקה ד
במקום הקדש וכי חוץ לקדש נאכלה וכו' אלא כך אמר להם מדוע לא אכלתם את החטאת הואיל ובמקום [קדוש]היתה ולא יצאת לחוץ.
פסקה ה
את דמה אין חטאת פסולה עד שיכנס כל דמה לפנים פי' ר' יוסי הגלילי קתני לה דאיירי בסמוך ופלוגת' היא בין ר' יוסי הגלילי ורבנן בזבחים פ' כל הזבחים [פב.]:
פסקה ו
יכול את שנטמא בחוץ תהא שריפתו בפנים ת"ל אותה תאכלו: אכול תאכלו אותה וכו' ר' עקיבא קתני לה דסביר' ליה הכי כדאית' בשקלים [פ"ח מ"ז]. וכדאית' לעיל בפ' צו את אהרן [פ"ח] בענין וכל חטאת אשר יובא מדמה וכו':
פסקה ח
הן היום הקריבו את חטאתם ואת עולתם אמר ר' נחמיה מפני אנינה הוא שנשרפה וכו' מפרש בזבחים פ' טבול יום [קא.] ואעפ"י שנצטווה משה באנינות יאכלוה אמר לו אהרן שמא לא שמעת אלא בקדשי שעה כגון מותרי המנחות ושעיר של נחשון ושעיר של יום השמיני שהן לשעה אבל בקדשי דורות כגון בשעיר של ראש חדש לא. קל וחומר ממעשר הקל דכתי' ביה לא אכלתי באוני ממנו. ומפני כך לא שרפו אלא זה בלבד:
פסקה ט
מה ת"ל באלה היה לו לומר ותקראנה אותי אלה שיכול אין לי איסור באנינה אלא על מיתת הבנים בלבד פי' במעשה אהרן: ומנין לרבות בפרשת כהנים שהכהן מטמא להם שיהא אונן עליהם ואסור בקדשים מפני אנינותם לכך נאמר באלה: מוסף עליהם אביו ואחותו מאמו ולאחותו נשואה אעפ"י שאין כהן מטמא להם שיהא אונן עליהם ואסור לאכול בקדשים מדבריהם. וכן הוסיפו אותם לענין אבלות. והכי איתא במועד קטן. יכול יהו הלוים אסורים באנינה בשיר של בית המקדש פי' הואיל ונקרא לעבודה כדכתי' לעבוד עבודת עבודה אי זו היא עבודה לעבודה הוי אומר זה השיר ת"ל אותי אני אסור בעבודתי מפני אנינה אבל לא הלוים בעבודתם:
פסקה י
רבי יהודה ורבי שמעון אומרים וכי מפני אנינה נשרפה והלא מפני טומאה נשרפה מפרש בזבחים דטומאה באונס הוה אבל לא פשעו בה בשום דבר שאילו מפני אנינה נשרף שלשתם היו ראויין לישרף: ד"א והלא פנחס וכו': ד"א והלא מותר לאכלו בערב כל אלו הקושי' מתרץ בזבחים לר' נחמיה קסבר ר' נחמיה באנינות יאכלוה בקדשי שעה אבל בקדשי דורות לא כדאמרן לעיל ופנחס לא נתכהן עד שהרגו לזמרי: לאכלו בערב קסבר אנינות לילה דאורייתא דיום המיתה תופס לילו עמו מדאוריית' ור' יהודה דמקשי ליה והלא מותר לאכלו בערב לאו משום דסביר' ליה אנינות לילה דרבנן דהא בהדיא אמרינן לר' יהודה לדורות אסור בין ביום בין בלילה אלא משום דלאותה שעה מיהת אנינות לילה הותרה להם כדכתי' ואכלתי חטאת היום היום אסור והלילה מותר והכי דריש ליה ר' יהודה לקמן ולדעתיה דנפשיה קא מקשי ליה ור' נחמיה סבר דלא שנא לאותה שעה ולא שנא לדורות בקדשי שעה הותרה להם אנינות לגמרי אבל בקדשי דורות לא הותרה להם כלל: ותימא לי מילתא מאי טעמא והלא בכל התורה כלה היום הולך אחר הלילה חוץ מאכילת קדשים ומה ראוי לומר אנינות שהלילה הולך אחר היום. ואיכא למימר משום דכתיב ואחריתה כיום מר ולא כתיב יום מר להוסיף עליו את הלילה: מיהו קאמר אנינות לילה דרבנן בין ביום מיתה בין ביום קבורה: מה ת"ל אלה כלומר למה הזכיר המקרה שקרה אותו הואיל ומפני טומאה נשרף כך אמר להם שמא מתוך טרדיכו פשעיתו ביה וטמיתו ליה. אמר לו אהרן כך אני בעיניך שאני מבזה קדשי שמים ופושע בשמירתם לא היה לי להסתכל באלה הבנים שכשעשו דבר שלא בעצה נשטפו בפשיעתם אלא טומאה באונס הוא. כגון יין שנפל עליו שרץ מת. ובזבחים [קא.] מפרש מאי הן היום הקריבו את חטאתם וכו' שאמר להם משה שמא באנינות הקרבתם ופסלתם ואמר לו אהרן וכי הן הקריבו דפסלא בהו אני הקרבתי ואפי' הכי לא היה לנו לאכלה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה: ותימה לי טובא מאי דסבירא ליה למשה שהאכילה הותרה להם לאכלה באנינות וההקרבה לא הותרה והלא ההקרבה קלה יותר מן האכילה לענין אנינות שהרי כהן גדול מקריב אונן ואינו אוכל: ועוד קשיא לי שהרי הבנים השוו לאביהם שלא להתאבל ושלא לצאת מן המקדש כדכתי' לענין כ"ג ומן המקדש לא יצא ולא יחלל וכו' כי שמן משחת אלהיו עליו וכו' וכאן כתוב כמו כן כי שמן משחת ה' עליכם וכבר למדנו לדורות בכהן גדול מאלו לענין עונש ואם כן מאי טעמא פסלה בהו אנינות בהקרבה עד יבא מורה צדק לנו:
פסקה יא
ואכלתי חטאת היום היום אני אסור ביום ומותר בלילה ולדורות אסור ביום ובלילה קסבר יום מיתה (יום מיתה) תופס לילו מדאוריית' לדורות. ובזבחי' מפרש לה ר' יהודה במה תפס אהרן על משה ובמה טעה משה דקאמר ליה משה למה לא אכלתם אותה אעפ"י שאתם אוננים שכך שמעתי באנינות יאכלוה ואמר לו אהרן ואכלתי חטאת היום כלומר שמא לא שמעת אלא באנינות לילה אבל באנינות היום ק"ו ממעשר הקל ואמר משה באמת כך שמעתי ושכחתי. והתם קא מקשי ליה שהיה אורתה וליכליה: ומתרץ דטומאה באונס הואי. מ"מ למאי דאמר משה יפה השיבו אהרן ומשה הודה לו: וקשה לי דכיון דקסבר ר' יהודה אנינות לילה דאורייתא למה תפס משה מדבריו של אהרן לומר לו כאן באנינות לילה דרבנן ואני שמעתי באנינות יאכלוה ואין לך לחלק בין אנינות לילה לאנינות יום ואהרן למה עלה כך בדעתו להשיב על משה והלא מעשר הקל אסור באנינות ביום ובלילה מהתורה לדברי ר' יהודה. ויש לתרץ בזה דהא דאמר ר' יהודה אנינות לילה דאוריית' דוקא ביום מיתה אבל ביום קבורה דברי הכל לילה דרבנן הוא. ולהכי אמ' ליה אהרן שמא לא שמעת להקל באנינות אלא בלילה הואיל ויום קבורה לא תפיס לילה עמו דאוריית' וכיון דקיל לגבי יום קבורה איפשר שהקל הבורא כאן במילואים אפי' ביום מיתה בהוראת שעה אבל באנינות יום שבכל מקום הוא מדבר תורה לא שמעת. והודה לו לדבריו: מיהו קשיא לי מאין לו לר' יהודה זה הדיוק שמדקדק מהיום והא מבעי ליה לגופיה היום אני אסור והלילה אני מתיר מנא ליה מהאי קרא לדורות אסור ביום ובלילה. ואיכא למימר דר' יהודה מגופה דמילתא שמע לה כיון דמפרש לקרא היום איני אוכל חטאת שמא לא שמעת אלא בלילה מכלל דיאנינות לילה דאוריית' הוא במקום אחר שאם אינו מן התורה בשום מקום למה הוצרך לומר למשה באנינות הלילה יאכלוה והלא אין אנינות נוהג בלילה מדבר המקים אלא מדברי חכמים אלא ש"מ דלדורות אסור בין ביום ובין בלילה: ר' אומר אין אונן אסור בקדשים לערב מן התורה בשום מקום תדע שכן הוא שהרי אמרו אונן טובל ואוכל פסחו לערב א"כ דרבנן הוא משום הכי גבי פסח דבכרת לא העמידו דבריהם אלא אי אמרת אנינות לילה דאוריית' מאי שנא פסח ומאי שנא קדשים וקסבר ר' שאין הפרש בין יום מיתה ליום קבורה ובכל אונן אמרו כן: