אור ברסלב
ראב"ד על ספרא קדושים › פרק ט

ראב"ד על ספרא· רבנו אברהם ב"ר דוד [הראב"ד] מפושקיירה

קדושים · פרק ט

פרשה ד

פסקה ו

להביא מקלל אביו ואמו שאינו חייב עד שיקללם בשם המפורש פי' בשם בן ארבע אותיות כמו שהוא נקרא ולמעוטי כנויין הוא דאתא כגון שדי צבאות רחום חנון וכיוצא בהן: ר' חנינה בן אידי אומר הואיל ואמרה תורה השבע ולא תשבע קלל ולא תקלל השבע וקלל: בסוטה דכתיב והשביע הכהן את האשה וכו' וכתוב יתן ה' אותך לאלה וכו' הרי השבע וקלל בשם. ונאמר לא תשבע כגון שבועת העדות ושבועת הפקדון. ולא יקלל אביו ואמו. מה השבע וקלל של סוטה בשם אף לא תשבע ולא תקלל בשם. ר' חנינא בן אידי אתא לאפלוגי על ת"ק לענין שבועת העדות דת"ק לא גמיר האי בנין אב הילכך לגבי מקלל אביו ואמו דאיכא למדרשיה מבנקבו שם בעינן שם המיוחד. אבל שבועת העדות ושבועת הפקדון אפי' בכנויין מחוייב בקרבן ר' חנינא בן אידי דגמיר האי בנין אב בעי שם המיוחד לכולהו. וההוא תנא דמסכת שבועות דיליף לשבועת העדות מסוטה. בגזירה שוה דאלה איכא למימר תנא אחרינא דסבר לה כר' חנינא בן אידי מטעמיה ובשבועות העדות סבר לה כוותיה אבל במקלל אביו ואמו לא סבירא ליה כוותיה: ואיכא נמי לפרושי בטעמ' דר' חנינא בן אידי בין בשבועית העדות ובין במקלל אביו ואמו לאו מהאי היקשא הוא כדאמרי בעלמא מה ראיה הן ללאו עשה ללא תעשה אלא טעמא דר' חנינא בן אידי בשבועת העדות מההוא גזירה שוה דאלה אלה ובמקלל אביו ואמו נפקא ליה מבנקבו שם כר' יוסי בר מנחם אבל לא סבירא ליה כר' חנינא בההוא גזירה שוה:

פסקה ח

כי איש איש אשר יקלל את אביו ואת אמו אין לי אלא איש אשה מנין פי' פנים אחרים הוא לדרשא להאי פסוקא. אביו ודאי ולא הספק כגון ספק בן תשעה לראשון ספק בן שבעה לאחרון. אמו ספק כגון חמש נשים שילדו ונתערבו ולדותיהן זה בזה:

פסקה ט

יכול לא יהא חייב עד שיקלל את שניהם כאחד ת"ל אביו קלל אמו קלל. והלא הגר חייב על אמו ואינו חייב על אביו דברי ר' יוסי הגלילי פי' הגר שהיתה הורתו שלא בקדושה שיש לו אם ואין לו אב וראיה הוא דקא מייתי מר' יוסי הגלילי כלומר תדע לך דלא בעינן עד שיקלל את שניהם כאחד שהרי הגר שאין לו אב כלל אפי' הכי חייב על אמו ואפי' רבי עקיבא נמי לא קא פטר אלא בגר דלית ליה חיוב אב כלל אבל ישראל דאית ליה חיוב אם לא בעינ' שניהם: שהרי מודה בשתוק ישראל וכו'. ואית דגרסי והלא גר חייב על אמו ואינו חייב על אביו וכו' ומילתא באנפי נפשה היא:

פסקה י

מה מכה אינו חייב אלא מחיים וכו' דיליף לה בפרשת אמור אל הכהנים מכה בהמה ישלמנה ומכה אדם יומת מה מכה בהמה מחיים. וההוא מכה אדם דריש לה במכה אביו ואמו מדלא כתיב ביה נפש ולא מצינו בהכאה לבדה שיהא חייב מיתה אלא בהכאת אביו ואמו:

פסקה יא

פרט לאשת אחרים פי' אשת גוים. משקעין אותו בזבל עד ארכובותיו לא ידענא מאי טעמא בזבל אי בשביל שלא יתנדנד ויצטער ישקעו אותו בטיט שהוא יותר דרך כבוד ושמא מפני ריח רע של זבל שכשיפתח את פיו ימות במהרה מפני הריח:

פסקה יב

אשר ישכב את אשת אביו משמע אשת אביו שהיא אמו וכו' כל האי פסוקא לדרשא אתא בפ"ד מיתות ור' יהודה קתני לה כדאיתא התם:

פסקה יג

תבל עשו על שם שתבלו את החטא: ד"א תבל עשו על שם שחותו לא ידענא מאי היא ואיפשר שהוא מלשון חותה כדאמרי' במסכת מכות הא אם הדם שנפשו של אדם חותה ממנו והוא לשון מיאוס וכאן תבל עשו על שם שחותו כלומר לשון נבלה הוא על שם שנמאסו מפני שנעשו דבר מיאוס:

פסקה יד

אשר ישכב את זכר משכבי אשה מגיד ששתי משכבות באשה כדרכה ושלא כדרכה אמר רבי ישמעאל הרי זה בא ללמד ונמצא למד פי' דומה שהאשה באה ללמד על הזכר והיא לא באה ללמד אלא על עצמה שיש בה שתי משכבות שהרי הזכר אין בו שתי משכבות. ויש מי שדורש את הזכר באנדרוגינו' שיהא חייב עליו משני מקומות איזהו זכר שיש בו שתי משכבות הוי אומר זה אנדרוגינוס ולדברי זה למד על עצמו ולימד על חבירו: ואזהרה לנשכב מנין ת"ל לא יהיה קדש בבני ישראל. ואומר וגם קדש היה בארץ עשו כתועבות הגוים מפרש בירושלמי יליף קדש מקדש ותועבה מתועבה פי' ילפינן לא יהיה קדש מוגם קדש היה בארץ מה להלן שכיבת זכר אף כאן שכיבת זכר. וההוא גופיה מנא לן דיליף האי כתועבות הגוים מואת זכר לא תשכב וכו' תועבה הוא: ולהכי איצטריך האי ואומר: ר' עקיבא אומר אינו צריך הרי הוא אומר ואת זכר וכו' קרי ביה לא תשכב. ר' חנינא בן אידי אומר משכב זכור והבהמה היו בכלל כל העריות והרי הוציאן וכו' פי' בכלל העריות היו וקראן תועבה בכלל דכתיב כי כל אשר יעשה מכל התועבות והוציאן מכללן וקראן תועבה בפני עצמן: משכב זכר נקרא תועבה ובבהמה נאמר בה תבל הוא מלשון נבלה והוא שוה לתועבה הרי שקראם תועבה בפני עצמם כע"ז שנקראת תועבה בפני עצמה לומר לך מה ע"ז מיוחדת שחייבין על זדונה כרת וכו'. ועליה גלו הכנענים כדכתיב החרם תחרים אותם לא תכרות להם ברית וכו' לא תתחתן בם כי יסיר את בנך מאחרי ועבדו אלהים אחרים. אף כל ערוה שחייבין על זדונה (מכות) [כרת] וכו' פי' אף משכב זכור והבהמה שייחד להם שם תועבה בפני עצמן. עליהם גלו כנענים ולא ללמד על עצמן בלבד יצאו אלא ללמד על הכלל כולו יצאו שבשביל כל העריות הללו גלו כמו כן. ואעפ"י שכל העריות נקראים תועבות בכלל לא היינו למדים אותם מע"ז אלא אם כן ייחד לשני אלו שם תועבה בפני עצמן דכיון דהנך קרא יתירא הוא על כרחך כדי ללמוד אותם מע"ז: והשתא דידעינן בהכי תרתי גמרינן בכולהו עריות על דרך מדה זו שהיא אחת מי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא:

פסקה טו

ללמד שאינו חייב אלא על הנשואין פי' אלא אם כן נשא אחת מהן ואח"כ בא על חברתה אבל אם בא על שתיהן בזנות או שבא על אחת מהן בזנות ואחר כך נשא את חברתה אין השניה נאסרת עליו בזנות הראשונה. נושא אדם אנוסת אביו וכו' דכתיב ואיש אשר ישכב את אשת אביו אשת הוא דאסר רחמנא ר' יהודה אוסר באנוסת אביו וכו' דכתיב לא. יקח איש את אשת אביו ולא יגלה כנף אביו כנף שראה אביו לא יגלה:

פסקה טז

אשה ואמה אין לי אלא אמה בתה ובת בתה ובת בנה מנין נאמר כאן זמה וכו' הא שקלי וטרו בה בפ' אלו הן הנשרפין וכו' [עה.] כדאיתא התם:

פסקה יח

ר' עקיבא אומר אותו ואת שתיהן שאם נשא בתה ובא על אמה חייב וכו' נראה לי דהאי סוגיא כרבא אזלא דאמר חמות לאחר מיתה איכא בינייהו דרבי ישמעאל סבר אפילו אין בעולם אלא אחת מהן שכבר מתה אשתו ובא על חמותו חייב ור' עקיבא סבר דפטור עד שיהו שתיהן קיימות: והכא נמי ה"ק שאם נשא בתה ובא על אמה כלומר כשהוא נשוי חייב ולהאי פירוש' אם בא על חמותו אחר מיתת אשתו נמי פטור ממיתת ב"ד דהא קתני בהא מילתא דאם נשא בתה ובא על אמה חייב או שמא גירסא אחריתי היא דלא כרבא ודלא כאביי: וקאמר הכא דבת אשתו לא אתיא בגזירה שוה אלא היא גופה כתיבא הכא דאותו ואת שתיהן ודאי על אשתו לא קאמר אלא בת אשתו קאמר כלומר איפשר ששתיהן בשריפה שאם נשא אמה ובא על בתה הרי בתה נשרפת ואם נשא בתה ובא על אמה דהיינו חמותו הרי חמותו נשרפת: והך גירסא לא שמיע להו לאביי ורבא: אי נמי שמיע להו והאי תנא אחרינא הוא ואליבא דאידך תנא קא מפרשי למלתיהו: עונש שמענו אזהרה מנין ת"ל ערות אשה ובתה וכו' השתא קא מפרש מאי קאמר לעיל נאמר כאן זמה ונאמר להלן זמה דילפינן עונש מאזהרה ואזהרה מעונש וקאמר הכא אזהרה זו היכן נאמרה וזמה זו היכן נכתב באזהרה ת"ל ערות אשה וכו':

תוכן העניינים

ראב"ד על ספרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה