ראב"ד על ספרא· רבנו אברהם ב"ר דוד [הראב"ד] מפושקיירה
קדושים · פרק ו
פסקה ב
כגון אלו שמנחשין בחולדה ובעופות ובכוכבים פי' שמדקדקין בפגיעת החולדה והעופות שהם ידועים להם ומנחשין במעשיהם אם הלכו בימינו או בשמאלו או יקראו לפניו או אם ישתוקו או אם ינוסו או יעפו והם מכירין במעשיהם הללו מה סימן הוא להם וזה מנחש: ובכוכבים פי' כגון אלו הרואים באצטרל"ב בשעה שרוצין לצאת לדרך או לעשות שום סחורה והנשאל בהם עובר משום תמים תהיה עם ה' אלהיך: לא תעוננו זה האוחז את העינים פי' שאוחזין מראית העין של בני אדם מלראות ומלהכיר במעשיהם ומדמין לאדם אחר שיראה את השדה כולה מלאה קשואין ודלועין ואין בה אפילו אחד וכן כיוצא באלו: ר' ישמעאל אומר זה המעביר על העינים פי' המעביר מיני זכור על גבי עיניו בהשבעה כדי שיראה מה שאין בני אדם רואין ודוקא על ידי השבעה שהוא מעשה שדים אבל מי שעושה רפואה לעיניו וסימנין ידועים או בדברים ידועים כדי שיתפקחו עיניו ויראה דברים המכוסים מבני אדם מותר כי ההוא מעשה דגטין פרק מי שאחזו: ות"ק ור' ישמעאל דורשין את המקרא הזה מלשון עינים. ור' עקיבא דורש אותו מלשון עונה אלו נותני עתים כגון אלו שאומרי' למודי ערב שביעית להיות חטים יפות עקורות להיות קטניות רעות עקורות הן מן הטובה להיותם רעות: ואומר אני דוקא בעושה מעשיו על עיון העתים הללו כגון שאומר אמכור תבואתי עכשיו קודם שיבא ערב שביעית ואמכור אותה באותה שעה שתהיה ביוקר ונמצא זה אינו בוטח בשם ית' ואומר בלבו עולם כמנהגו נוהג ואין כח לשנות: וכל אלו הדרשות שדרשו עליו כולן אסורות: ואין זה מבטל דברי חבירו:
פסקה ג
פאת ראשכם סוף ראשיכם אלו הן הצדעים פי' מקום שמתחברין עצם הגולגולת עם עצם הפנים והלחיים מאותו מקום החיבור שער הראש יורד מכאן ומכאן כמין זנבות ואותן נקראות פיאות הראש והיינו כי פרקי רישא דמפרש במסכת מכות [כ:] ולמטה מאותו מקום החיבור נקראו מפאות הזקן שהן תחלת הזקן והם שתים אחת מכאן ואחת מכאן והם במקום שהן מתחברות הלחיים התחתונות עם עצם הגולגולת כמו שאמרנו למעלה בפאתי הראש והיינו כי פירקי דדיקנא: והשלש פאות האחרות אינם מקום פרקים אבל הם כמו קרנות וכל דבר שיש לו קרנות או ארבעה או שלשה או חמשה נקראו פיאות שהרי שבולת הזקן והוא הזקן הארוך של אדם אינו מקום הפרק כי אותו הנקרא מנטון עצם אחד הוא ואעפ"י כן נקרא פיאה והוא סוף הזקן שפירשו במסכת מכות: ומפני שהיא זוית נקראת פיאה: וכן בלחיים התחתונות שיש בה זויות והן אותה הקרנות שלמטה מן האזנים גם הם נקראו פיאות הרי שתים מלמטה ואחת מטה מטה והוא שבולת הזקן הרי חמש. ואפי' בבת אחת והתראה אחת חייב כדאמרינן לענין קרחה וסריטה: ואע"ג דלא כתיב בפאות קרא יתירא כדכתיב בהנך דלא דרשינן בהו מלא יקרחו קרחה ומלא ישרטו שרטת לחייב על כל סריטה וסריטה אפי' הכי לענין פיאות נמי ילפי' מהנך דהא איתקוש מהדדי בכהנים ובישראל דכתיב בכהנים לא יקרחו קרחה בראשם ופאת זקנם לא יגלחו ובבשרם לא ישרטו שרטת הטילו הכתוב בין שניהם כדי שילמוד מהם. ובישראל נמי כתיב לא תקיפו פאת ראשכם ולא תשחית וכו' ושרט לנפש וא"ו מוסיף על ענין ראשון:
פסקה ה
ר' אלעזר אומר אם נטלו כולו כאחת אינו חייב אלא אחת קסבר חד לאו הוא וכיון דלא כתיב ביה ריבוי לחייב על כל אחת ואחת כדכתי' בהנך לא ילפינן להו מהנך:
פסקה י
קעקע מלשון נקע והוא גומא שחורץ בבשרו וכותב שם בדיו ובכחול ולא בעינן כתיבת אותיות אלא רושם שיעשה שם הוא נקרא כתובת קעקע. עד שיכתוב את השם מפרש במסכת מכות שם ע"ז קאמר: