ראב"ד על ספרא· רבנו אברהם ב"ר דוד [הראב"ד] מפושקיירה
קדושים · פרק א
פסקה ג
תזבח תזבחהו שלא יהא שוחט שני ראשים כאחד. נראה לי דעיקר הגירסא כך היא. תזבח שלא יהו שנים שוחטין זבח אחד תזבחהו שלא יהא שוחט שני ראשים כאחד. והכי איתא במסכת חולין [כט:] שאילו לא נדרש בו אלא זה המדרש לבדו מה היה צריך לומר תזבח תזבחוהו מתזבחוהו נפקא דלא קאמר תזבחום אלא שמע מינה כך ראוי להיות כמו שכתבתי וקאמר מדכתיב תזבחהו חסר ואו דרשינן ביה תזבח הוא:
פסקה ד
אם האכל יאכל ביום השלישי שאין ת"ל וכו' פי' שהרי כבר נאמר בפרשת צו את אהרן:
פסקה ה
ואוכליו עונו ישא כי את קדש ה' חלל ונכרתה זה בנין אב כל שהוא קדש חייבין עליו כרת: יש מפרשים לרבות כל הקדשים שחייבים עליהם משום נותר דסד"א בשלמים קמיירי אבל שאר קדשים לא קמל"ן. ויש מפרשים בנין אב דיליף קדש קדש מנותר דמלואים דכתיב ושרפת את הנותר באש לא יאכל כי קדש הוא מה להלן באיסור נותר אף כאן באיסור נותר ומיעט רחמנא ואוכליו למעוטי חוץ למקומו מכרת והכי איתא בזבחים [טו:] ובכריתות [ה.]. ומאי כל שהוא את שהוא קדש כלומר את שנאמר בו קדש חייבין עליו כרת דהיינו נותר כדאמרן: וקשיא לי האי פירושא מאי כל ולפירוש' קמא נמי קשיא לי דנותר דכל הקדשים דחייב עליהם כרת הא נפקא לן בצו את אהרן מוינזרו מקדשי בני ישראל וכו' כדאית' התם. ותירוצא להאי קושיא מפרשא לך בדוכת' בפ' וינזרו הילכך פירושא קמא עדיף טפי:
פסקה ו
פרט לשקצרוה לסטים פי' אפי' הם ישראל. פרט לשקצרוה הגוים מפרש' בפיאה ירושלמי מתני' בשקצרוה לעצמן אבל אם קצרוה לישראל חייבת. וכן תני אין שוכרין פועלין גוים מפני שאין בקיאין בלקט. והיינו דקא מפרש עלה הכא מכאן אמרו נכרי שקצר שדהו ונתגייר ר' יהודה מחייב בשכחה שאין שכחה אלא בשעת עימור פי' דכתי' ושכחת עומר בשדה וקאמר ר' יהודה מאן דמחייב בשעת עימור אע"ג דלא הוי חייב בשעת קצירה השתא מיהת חייב ורבנן סברי כי תקצור קצירך בשדך ושכחת מאן דמחייב בשעת קצירה מיחייב בשעת עימור והאי קציר דלא הוה חייב בשעת קצירה תו לא מחייב: מיהו כולי עלמא מודו שהשכחה נוהגת במחובר ובתלוש דהא כתיב בשדך ושכחת:
פסקה ז
אין לי אלא קוצר תולש מנין ת"ל לקצור. מנין לרבות את העוצר: נסחא אחרינא החוצד: ובגמרא דילן במסכת חולין פ' ראשית הגז [קלז.] קציר אין לי אלא קציר עוקר מנין המאושר שבכולן עוקר: ואיפשר כי העוצר הוא מלשון מעצר ואדם שהוא עובר אינו מקפיד עליו אם עוקרו אם לאו. ועוקר הוא העוקר אותה מעיקרא וכו': אין לי [כאן חסרו ב' שלש שיטות מההעת']
פסקה ח
[האוג] הוא הסומק הוא האדו' כמו כרמ"ז וחמוץ מעט ומכניסין אותן המינין שבאילן שהן חייבין בפאה האוג והחרובין האגוזין והשקדין הגפנים והרמונים הזיתים והתמרים. ואני תמיה על כמה מיני פירות שלא נמנו כאן התפוחים והעוזרדין והערמונים והלוזין והאפרקסין והאגסים והשאפים והרימין והתותים והרימון והרימון והתיתין והאפרסקין והשאר איפשר כי לא היו אצלם מין הנשמר שהיו רוב אותם המינין מצויין בהפקר והאי נשמר דאמרינן בפיאה לאו דהוא גופיה נשמר אלא שיהא מין הנשמר ואעפ"י שאין הוא עצמו נשמר שהרי המפקיר כרמו והשכים בבקר ובצרו חייב בלקט ובשכחה ובפאה ופטור מן המעשר מאי טעמא תעזוב יתירא כתיב בהו והא בעינן נשמר אלא שמע מינה מין נשמר קאמרינן: והכא נמי כיון שאין רוב מינין נשמרין אעפ"י שהן נשמרין פטורין דבין לקולא בין לחומרא בתר מין הנשמר אזלינן: ובריש דמאי שנינו הקלין שבדמאי השיתין והרימין והעוזרדין ובנות שיח. ובנות שקמה ונובלות התמרה הגופנין והנצפה וביהודה האוג והחומץ והכוסבר: ואמרינן בגמרא ירושלמי אמר ר' יוחנן מפני שרוב מינין הללו אין באין אלא מן הפקר. ואי קשיא לך ליתני נמי הנך ערמונים ולוזים וכיוצא בהם דאמרינן לעיל שאין מינין נשמר. איכא למימר דהנך לא איצטריכו ליה שלא היו אצלם נשמרים כלל אלא מן ההרים ומן היערים היו מלקטין אותם אי נמי איכא למימר שלא היו מצויין אצלם אלא שממקום רחוק היו באים להם ומעט שהיה אצלם בישוב היה נשמר ואעפ"י שרובן היו הפקר רוב הבאים אצלם נשמרים היו אבל אלו שמנו בריש מסכת דמאי היו מצויין ביניהם ולא היו נשמרים:
פסקה ט
לא תכלה אין פיאה אלא מחמת כלוי אין פיאה אלא שיש לה שם: אין פיאה אלא בסוף מכאן אמרו נתן בין בתחלה בין באמצע ובין בסוף יצא ר' שמעון אומר נתן בין בתחלה וכו' ובלבד שלא יפחות באחרונה מאחד בששים פי' אין פיאה אלא מחמת כלוי שלא תאמר פיאה זו כעין פאת הראש ופאת זקן היא והיא אחת מקרנות השדה אלא אפי' באמצע הרוח יכול להניח אלא שלא כלה את שדה כולה מדכתיב לא תכלה וכתיב לא תקצור פאת שדך אין פיאה אלא שיש לה שם. אלא שיהא דבר הראוי:
פסקה י
למה אמרה תורה לא תכלה פאת שדך ר' שמעון קא דריש טעמא דקרא אלא בין העיקר והטעמים שלו ארבעה הם:
פסקה יא
שדך ולא שדה אחרים פי' אם קבל עליו לקצור קמתו של גוי פטור מן הפיאה ומכולן. שדך ולא ששתף עם הגוי שאפי' יש לו חלק בקרקע כיון שידו של גוי בשותפות פטור: