אור ברסלב
ראב"ד על ספרא צו › פרשה י

ראב"ד על ספרא· רבנו אברהם ב"ר דוד [הראב"ד] מפושקיירה

צו · פרשה י

פרק טו

פסקה א

בני ישראל מוזהרין על החלב ואין הגוים מוזהרין: והדין הוא ומה אבר מן החי שאין בו כרת איסורו נוהג בבני נח דכתי' אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו:

פסקה ג

ומה אם הדם שאין חייבין עליו משום פגול נותר וטמא פיגול דהוא גופיה מתיר הוא ואין חייבין משום פגול אלא על דבר שיש לו מתירין נותר וטמא כדאמרן לעיל מתלתא קראי דכתי' בי' ואפי' לא הוו כתיבי שור וכשב ועז כיון דכתי' ביה כל אוכל חלב מן הבהמה אשר יקריבו ממנה קרבן לה' ממילא בהמה טמאה אמעיטה לה מכרת וכיון דמכרת אימעיטא איצטריך לאיתויי בק"ו מדם לחייובי בלאו מיהת ולהכי איצטריך שור וכשב ועז למעוטינהו נמי בלאו:

פסקה ד

מנין לרבות את הכלאים שאביו ואמו מן בהמה שיהא חלבו אסור ת"ל כשב ועז דברי ר' עקיבא וכו' קא דריש בהמה שיש בה כשב ועז דהיינו כלאים: ואם נפשך לומר מן הבהמה אשר יקריבו כו' לרבות את הכלאים ומאי ואם נפשך לומר משום דכתי' שור וכשב הרי יש כאן וא"ו יתירא ואין אתה יכול לרבות מהם כלאים שאין בהמה דקה מתערבת מן הגסה ולא הגסה מן הדקה אלא הנך לאיתויי לכדאמרינן בחולין [קיז.]. חלב השוה בשור וכשב ועז פרט לאליה דאע"ג דקריבה לגבוה ומיקרי חלב דכתיב חלבו האליה תמימה אפי' הכי שרייה רחמנא: כוי ופחות מכזית שאינן בכלל עונש קא סבר האי תנא בריה בפני עצמה היא פחות מכשיעור קא סבר חצי שיעור אסור מן התורה והכי איתא במס' יומא פ' בתרא [עד.]:

פסקה ה

חלב נבלה וחלב טריפה יעשה לכל מלאכה בנבלת בהמה טהורה הכתו' מדבר פי' שהחלב טהור כנבלה שאין עליו תורת בשר אבל בחלב נבלת בהמה טמאה טמא כבשר שאין חלבה חלוק מבשרה לכל דבר: או יכול בנבלת בהמה טמאה ולא בטהורה כי כמו שנתמעט מכרת דחלב לענין טומאה נמי שמא נתמעט מטומאה: ודין הוא טהר כאן מכלל חלב שאין עליו טומאת נבלה כדכתי' יעשה לכל מלאכה ואפילו מלאכת הקדש והא דקתני מכלל חלב משום דכל חלב נבלה אין אנו רוצים לטהר אלא או מטומאה לבדה או מטהרה לבדה כדמפרש ואזיל: וטהר במקום אחר מכלל נבלה פי' שכל הבשר טיהר במקום אחר ומאי ניהו נבלת עוף טמא שאין לה שום טומאה בעולם כדנפקא לן מקראי בפרק כסוי הדם [פה.]. מה כשטיהר מכלל נבלה לא טיהר אלא בטומאה או כלך לדרך זו טיהר מכלל חלב טהר מכלל שחיטה פי' מליקה וכו' ת"ל טרפה את שיש בה טרפה יצא בהמה טמאה שאין בה טרפה שאין אנו מדקדקין בין נבלה לשאינה נבלה לענין (טריפה) [טמאה] אבל טריפה למאי והלא אינה מטמאה עד שתמות. ולענין איסור אכילה בין טריפה לשחיטה (טריפה) [בטמאה] שתיהן אסורות:

פסקה ו

יכול שאני מרבה בכלל זה חלב חיה טהורה שיהיה טהור מטומאת נבילה שהרי יש בה איסור טריפה ת"ל ואכול לא תאכלוהו חלב שיש בו משום לא תאכלוהו:

פסקה ז

הנפש לרבות את השותה שאם המחה את החלב וגמעו חייב ומשום דכתי' האוכלת איצטריך למימ' אף השותה ואע"ג דריש ליה הנפש ולא הצבור ההוא לא הוה צריך ליה דמהאוכלת נפקא. אוכלת כדי אכילה שאין בה עונש כרת על פחות מכזית: ואע"ג דכתי' כל ההוא אאוכלין קאי ולא על חלב. וא"ת הרי אנו מרבים נאכלין ממנו למעלה חלב בעלי מומין וחלב חולין. התם כיון דליכא לרבויי מיניה אוכלין מרבה מיניה נאכלין אבל הכא אי מרבינן מיניה פחות מכזית אכילה דכתי' בה דלמאי הלכתא כתביה רחמנא אלא שמע מינה למעוטי פחות מכזית. וכיון דלגבי כרת אצטריך ליה למיכתב אכילה לגבי לאו נמי כתב רחמנ' אכילה ואע"ג דמיחייב עלה בפחות מכשיעור: וכן לענין דם דכתי' כל נפש אשר תאכל כל דם ונכרתה לא מיחייב עליה בפחות מכזית ולמעלה שהזכירו בטומאת בשר מדבר והוצרך למעט טומאת משא מטומאת בשר והוצרך למעטו מטומאת הגוף מפני שיש חומר בזה מה שאין בזה שטומאת הגוף בכרת וטומאת בשר בלאו טומאת בשר מרובה טומאת הגוף אינה מרובה לכך הוצרך למעט משא משתיהם: מיהו מטמאין שאין מטמאין במשא כדפרישנא לעיל:

פסקה ח

לכל מלאכה מה ת"ל ר' יוסי הגלילי אומ' יכול במלאכת הקדש יהא מותר ליהנות ממנו שהרי הוא קרב למזבח אבל למלאכת הדיוט יהא אסור להשתמש בו הואיל ואסור לו באכילה: וקשיא לי והא אמרינן לעיל ואכול שיכול להאכילו לאחרים: ואיכא למימר שמא באחרים שעסוקין במלאכת הקדש שמותר להדיוט להאכילו להם אבל עסוקין במלאכת הדיוט אסור להאכילו להם לא במכר ולא במתנה ת"ל לכל מלאכה: ר' עקיבא אומר יכול למלאכת חולין יהא טהור וכו' כלומר לטומאה ולטהרה איצטריך קרא אבל לאיסור והיתר לא צריך קרא למשרייה שכשהותרה נבלה למוכרה לגוים היא וחלבה וגידה הכל הותרו כי אצטריך האי קרא לטהרת מלאכת קדש כגון למשוח עורות לתיק הכלים ובמשכן למכסה עורות האלים ועורות התחשים: ור' יוסי הגלילי סבר כשהותרה נבלה היא הותרה אבל חלבה וגידה לא הותרו ולהכי איצטריך להתיר חלב בהנאה להדיוט. והכי איתא בפסחים פ' כל שעה [כג.]:

פסקה ט

יצא חלב דפנות שאין כשר ליקרב שהרי נתפרש בסדר ויקרא איזה חלב עולה לגבוה ואין שם חלב הצלעות ולא מן הצלעות ולמעלה והוא מותר באכילה:

פסקה יא

כל דם לא תאכלו יכול אף דם מהלכי שתים פי' דם האדם יכול האוכלו יהא בכרת: דם ביצים פי' כגון ביצים מוזרות: מה עוף ובהמה מיוחדים שיש בהם טומאה חמורה ויש בהם טומאה קלה טומאה חמורה שמטמאה את האדם במשא כי אכילת נבלת עוף טהור משא היא מפני שהיא טומאת בית הסתרים ואין אדם מטמא מבית הסתרים במגע אלא במשא והכי איתא במס' נדה פ' יוצא דופן [מב:]. ויש בהם טומאה קלה שמטמאין טומאת אוכלין ואין מטמאין אדם וכלים: נבלת העוף מפני שאינה מטמאה את האדם אלא לרבות את בית הבליעה: אבל בחוץ אוכלין ומשקין מיהת מטמאה במגע: ונבלת בהמה נמי משכחת לה בכזית נבלה שאפהו כבצק והשלימו לכביצה שהוא מטמא אוכלין ומשקין במגע ואינו מטמא אדם שהבצק חוצץ. ויש בהן איסור ויש בהן היתר של ידי שחיטה הם ניתרים וקודם שחיטה הן אסורים: אף כל שיש בו טומאה קלה וכו' לאיתויי כוי דקסבר בריה הוא: יצא דם מהלכי שתים שאין בו טומאה קלה אעפ"י שאפוהו כבצק מטמא טומאה חמורה אפי' במגע מפני שטומאה רצוצה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת: יצא דם שרצים שאין מטמאה טומאה חמורה שאין מטמאין במשא. יצא דם ביצים מוזרות שאינו מין בשר דם דגים דם חגבים שכולו היתר דלא בעו שחיטה והכי מפרש להא מילתא בכריתות פרק דם שחיטה [כא.] בכלל ופרט וכלל קא דריש ליה: כללא קמא לאו כללא בתרא כרת לעוף ולבהמה מה ת"ל כלומר תרי פרטי למה לי. הדר אמר אילו נאמר עוף ולא נאמ' בהמה הייתי אומ' אי מה עוף שאין בה כלאים פי' שאין חייבין על צמרו משום כלאים אף בהמה שאין בצמרה משום כלאים והוה מיתנא מכללא בהמה טמאה ושור ועז. אבל מיני רחלים וכבשים דאית בצמרייהו משום כלאים מיחייב עליהם להכי אצטריך ולבהמה לאיתויי כל מין בהמה. ואם נאמר בהמה ולא נאמר עוף הייתי אומר מה בהמה שאינה באם על הבן אף עוף שאינו באם על הבן ואינו דומה לבהמה לא מיחייב על דמו לכך נאמר עוף לאיתויי כל עוף: והשתא דכתיבי תרויהו על כרחיך מאי אית לך למימר לאיתויי כוי דדמי להו בכולהו שיש בהם טומאה חמורה וקלה ומין כשר ויש בו איסור והיתר ולמעוטי הנך דלא דמו להו והכי מפרש לה בכריתות: [כא:] והא דאמרינן לעיל מה עוף ובהמה מיוחדין שיש בהן איסור והיתר יצאו דגים וחגבים שכולהו היתר משום עוף טהור ובהמה טהורה נקט לה להא מילת' ולאגמורי דדגים וחגבים לא בעו שחיטה. וביצים נמי דקתני יצאו ביצים שאינם מן בשר. לאגמורי דביצים לאו מין בשר הוא ואפי' מן השליל של ביצים שבמעי התרנוגולת ואין בהן משום נבלה לא לענין טומאה ולא לענין איסור נבלה כדאיתא במס' יום טוב פ"א [ז.]: ואיתא לקמן בפ' כסוי הדם בענין טומאת נבלת עוף טהור ולא תני להאי צד משום דהוה צריך ליה דהא הנך כולהו ממעטי משום דאין בהם טומאה חמורה וטומאה קלה. אדם דאין בו אחר מיתה טומאה קלה כדפרישית לעיל: שאפהו כבצק והשלימו לכביצה אוכלין דאית ביה כזית בשר בתוך הבצק מטמא טומאה חמורה הוא כדפרישנא: ואית ליה ביה כזית בשר לא מצטרף כלל ואפי' חשב עליה לאכילה משום דבטלה דעתו אצל כל אדם: שרצים נמי אין בהם טומאה חמורה של משא כדאמרן: דם ביצים ודם חגבים ודגים משום דאין בהם טומאה כלל לא במגע ולא במשא: אלא הא דתנא להו להנך צדדין כולהו לאגמורי על הני דליתנהו בהו: ביצים שאינן מין בשר לענין טומאה ולענין איסור נבלה: וחגבים ודגים אינם טעונים שחיטה אבל ביצים יש מהם שטעונין שחיטה כגון שליל של ביצים שבמעי התרנגולת וכן בעוף טמא אסורין הן ואפי' ביצים שיצאו לחוץ כדכתי' ואת בת היענה וכו' כדאיתא במס' חולין פרק אלו טרפות [סד:]:

תוכן העניינים

ראב"ד על ספרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה